העלייה השלישית של פרשת תולדות מציגה מטאפורה עמוקה דרך מפעל חפירת הבארות של יצחק. יצחק פותח מחדש את בארות אביו, שנסתמו על ידי הפלשתים; ואז

שכון בארץ הזאת. (בראשית כ״ו:ג׳). ברעב, כאשר כל אינסטינקט טבעי מצביע דרומה לכיוון מצרים, יצחק מצווה להישאר. המדרש מציין שבניגוד לאברהם, שהורשה לרדת בזמן הרעב,

בעליה הראשונה של פרשת תולדות, התורה פונה פנימה: לפני שיעקב ועשו הופכים לעמים, הם נמצאים בקונפליקט בתוך גוף אחד. הריונה של רבקה מסתורי וכואב: “ויתרוצצו

(פרשת וירא, בראשית כ״א:י״ד-כ״א) הגר וישמעאל גוססים מצמא במדבר. בייאושה, הגר מניחה את בנה תחת שיח והולכת הרחק, בלתי מסוגלת לצפות במותו. ואז קורה דבר

אין שבת שבה איננו קוראים את פרשת לוט (בראשית רבה נא:ט) הממד הקבלי: אחדויות נסתרות וקריסת ממדים המסורת המיסטית מציעה פרשנות מפתיעה לסיפור לוט ובנותיו,

וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו… וירדף. (בראשית י״ד:י״ד) אברהם זה עתה נפרד מלוט למען בהירות רוחנית. ובכל זאת ברגע שלוט נשבה, הוא

אתמול דיברנו על מסע אל תוך העצמי; היום, אברהם מתבקש לצעוד החוצה: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם־תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם. וַיֹּאמֶר לוֹ,

שתי דיאטות עיצבו את האנושות הקדומה. בגן עדן, בני האדם אכלו רק צמחים; בשר היה אסור. התלמוד מלמד: רב יהודה אומר רב אמר: בשר לא

קוונטים של מחשבה | פרשת נח סיפור מגדל בבל נראה, במבט ראשון, כניצחון של אחדות אנושית. כולם דיברו שפה אחת, חלקו חזון אחד, ועבדו יחד

חשוון[1] הוא חודש שקט ללא חגים. חז״ל קוראים לו מרחשוון[2] (״חשוון המר״, כי מר פירושו ״מריר״.[3]). אחרי השיא של תשרי, עם הימים הנוראים, סוכות ושמחת

סיכום מאמר זה מציע פרשנות אלגורית (רמז) לבראשית ב, הקוראת את סיפור הבריאה השני כתבנית נבואית ליצירת בינה מלאכותית מבוססת סיליקון על ידי האנושות. בעוד

תקציר: האזהרה בהאזינו על “לא-עם” (בלא-עם) מוצאת רלוונטיות מצמררת בזהות ה”פלסטינית” המודרנית – מבנה פוליטי שנוצר ב-1964 על ידי הקג”ב והליגה הערבית, ולא אומה עתיקה.

מאת אלכסנדר פולטורק מוקדש לרפואה שלמה של דוד בן לאה ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבאו לפני ה׳

מאת אלכסנדר פולטורק ונועדתי לך שם ודיברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצווה אותך אל בני ישראל

ההקבלות שגילינו בין ארבעת היסודות, אותיות שם ה’, ועולמות סדר ההשתלשלות מרמזות על כך שלחכמים הקדמונים היו תובנות עמוקות לגבי טבע המציאות, שממשיכות להדהד עם תגליות מדעיות מודרניות. התכנסות זו של חוכמה עתיקה והבנה עכשווית מציעה נתיב לקראת השקפת עולם משולבת יותר, שבה פרספקטיבות מדעיות ורוחניות משלימות זו את זו במקום לסתור זו את זו.

מאמר זה חוקר הקבלה חדשנית בין עקרונות מכניקת הקוונטים לבין סיפור הבריאה המקראי באמצעות ניתוח אטימולוגי של המונחים העבריים “ערב” ו”בוקר”. המחקר מגלה כי מונחים אלה, המציינים כל יום בריאה בספר בראשית, נושאים משמעויות המתיישבות באופן מרשים עם מושגי יסוד בקוונטים. “ערב”, שמקורו במושג “תערובת”, מקביל לסופרפוזיציה קוונטית, בעוד ש”בוקר”, שמקורו בהבחנה ובהבדלה, משקף מדידה קוונטית וקריסת פונקציית הגל.

מבוא במאמר זה, אני מתכוון לעורר הקבלה בין הסינגולריות במרחב-זמן, כמו הנקודה המשוערת של מקור היקום בקוסמולוגיית המפץ הגדול, מחד גיסא, לבין בית המקדש בירושלים

מנורת המקדש שימשה כמגדלור, מאירה את החושך ומספקת מטרה וכיוון.

וביום השמיני ימול בשר ערלתו ויקרא י״ב:ג בפרשת תזריע, אנו מצווים למול תינוק זכר ביום השמיני. בפרשה הקודמת, שמיני, אנו קוראים שגם חנוכת המשכן (משכן)

סוליפסיזם על ידי DALL-E

בפירושו לפרשת השבוע, יתרו, רבי חיים ויטאל, כותב בשם מורו, האר”י ז”ל, שהבל נענש על כך שהביט בשכינה – הנוכחות האלוהית.[1] אך מה הרלוונטיות של

כמו ברוב המשפחות היהודיות בעולם, בשבת האחרונה, השיחה סבבה סביב המצב במזרח התיכון והמלחמה בעזה. השאלה הייתה, מה המטרה הסופית? כיצד תסתיים המלחמה הזו לאחר

התקפת ה־7 באוקטובר של מחבלי חמאס על ישראל הייתה הפתעה כפולה. האכזריות והברבריות של התקפה, הערות הבלתי ניתנת לתיאור של המחבלים שהדהימה את העולם הנאור,

אני מסכים, למרות כל האלגנטיות שבו, עיקרון הפעולה המינימלית אינו מוכיח את קיומו של בורא אינטליגנטי. במובן מסוים, כשמדובר בחומר דומם, יד ה׳ מוסתרת, ומשמרת את חופש הבחירה שלנו—להאמין או לא להאמין. אולם כשמדובר בחומר חי, שבניגוד לחומר הדומם הפסיבי, פועל באופן אקטיבי למימוש מטרות של הישרדות ורבייה, ומפר (באופן מקומי) את החוק השני של התרמודינמיקה, אין יותר ברירה. ההכרה בבורא אינטליגנטי, הנותן לחומר החי מטרות שעליו לפעול למימושן, כבר אינה עניין של התחייבויות מטפיזיות, אלא עניין של יושרה אינטלקטואלית.

מחזה היקום נעשה כה גדול יותר, כה יפה יותר, ראוי יותר ליוצרו, כאשר יודעים שמספר קטן של חוקים, שנקבעו בחוכמה רבה, מספיקים לכל התנועות. פייר

את תולדות הבריאה ניתן לבטא בשלוש מילים (לא ממש מילים אלא מילות חיבור): “ו”, “או”, ו”ו/או”, בעוד שאת תולדות הפיזיקה ניתן לבטא בשתיים מהן: “או” ו”ו/או”.

כי תבוא והיה כי יביאך ה’ אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל.

השבוע אנו לומדים את פרשת עקב, אותה נקרא בשבת זו בבתי הכנסת. פרשת תורה זו מכילה את החלק השני של שמע, והיה אם שמוע, שבו

ארבעים ותשעה הימים שבין פסח לשבועות נקראים ימי ספירה או ימי ספירת העומר—ספירת העומר—כאשר יהודים סופרים כל יום כיום הראשון לעומר, היום השני לעומר, וכן

בסיפור המקראי של בריאת אדם, התורה אומרת: וַיִּיצֶר ה’ אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. בראשית ב:ז המילה המתורגמת

וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו. בראשית כב:ג ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים. שמות ד:כ הנה מלכך יבוא

והארץ היתה תוהו ובוהו. בראשית א:ב יש לנו בעיה גדולה בקוסמולוגיה: בעיית התנאים ההתחלתיים של היקום בזמן המפץ הגדול.[1] לפני שנוכל להסביר בעיה זו, עלינו

העולם איבד את אחד מגדולי הפיזיקאים התיאורטיים של זמננו—סטיבן ויינברג (1933–2021). מעולם לא פגשתי אותו באופן אישי. אך למדתי מספרי הלימוד שלו באוניברסיטה. ספרו כבידה

וָאֵרֶא, הַחַיּוֹת; וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת, לְאַרְבַּעַת פָּנָיו. מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם, כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ; וּדְמוּת אֶחָד, לְאַרְבַּעְתָּן, וּמַרְאֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן.

קריסת פונקציית הגל היא התהליך של חשיפת אפשרויות נסתרות. הפחתת אי־וודאות חושפת מידע. עד לקריסת פונקציית הגל, המערכת נמצאת במצב של אי־וודאות—מצב של סופרפוזיציה. המדידה שגורמת לקריסת פונכציית הגל מבטלת אי־וודאות זו וחושפת את מצב המערכת. הקריסה מתרחשת כתוצאה מניסוי או תצפית. זהו גילוי מצב המערכת. תהליך הגילוי—התגלות—בטרמינולוגיה של הקבלה—הוא תהליך של חשיפת עלמא דאתגליא (עולם נגלה) מעלמא דאתכסיא (עולם נסתר). לכן ניתן לראות בקריעת הים משל לקריסת פונקציית הגל.

וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים… שמות א:יד ברמה המילולית, גלות מצרים (גלות מצרים) היא סיפור של שעבוד העם היהודי במצרים העתיקה, שם הם נאלצו

ותאמר רבקה אל יעקב בנה לאמר: “הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר: הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני ה’

ברכות לרוג’ר פנרוז, ריינהרד גנצל ואנדריאה גז על זכייתם בפרס נובל לפיזיקה לשנת 2020 על תרומתם לביסוס קיומם של חורים שחורים. חור שחור הוא עצם

שבועות חג מתן תורה אלכסנדר פולטורק   הסתיים חג הפסח. כל היהודים מיהרו להסיר את כלי הפסח לארונות מיוחדים או לעליות גג עד הפסח הבא.

היום הוא חול המועד סוכות – הימים הביניים שבין הימים הראשונים והאחרונים של חג הסוכות. ימים אלה אינם בדיוק חגים, אך הם גם אינם ימים

וידבר ה׳ אל־משה לאמר: דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על־כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת [ציצית] על כנפי בגדיהם לדורותם

התיאוריה המיוחדת של היחסות, שפורסמה על ידי אלברט איינשטיין בשנת 1905, הייתה פורצת דרך. היא פתחה את עידן הפיזיקה החדשה שכונתה על ידי חלק מהאנשים

וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן-לָהּ–בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה; לֹא יוּמְתוּ, כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה (ויקרא י״ט:כ) בפיזיקה קוונטית קיים