תקציר הנרטיב של “הברכות הגנובות” בפרשת תולדות מציג פרדוקס מוסרי עמוק: כיצד יכלו רבקה, נביאה צדקת, ויעקב, הארכיטיפ של האמת (אמת), להיות מעורבים במה שנראה
(פרשת וירא, בראשית כ״א:י״ד-כ״א) הגר וישמעאל גוססים מצמא במדבר. בייאושה, הגר מניחה את בנה תחת שיח והולכת הרחק, בלתי מסוגלת לצפות במותו. ואז קורה דבר
מאת אלכסנדר פולטורק מאמר זה מוקדש לאפשערניש של נכדנו היקר, צמח אשר נועם, שיחיה, שהתקיים היום ביוסטון. יהי רצון שיגדל לתורה, חופה ומעשים טובים! מבוא
מאת אלכסנדר פולטורק עץ החיים ועץ הדעת כמטפורות לפונקציית הגל ולמדידה סיכום מאמר זה מציע פרשנות חדשנית לסיפור הגן עדן באמצעות המסגרת הרעיונית של מכניקת
מאמר זה חוקר הקבלה חדשנית בין עקרונות מכניקת הקוונטים לבין סיפור הבריאה המקראי באמצעות ניתוח אטימולוגי של המונחים העבריים “ערב” ו”בוקר”. המחקר מגלה כי מונחים
בפירושו לפרשת השבוע, יתרו, רבי חיים ויטאל, כותב בשם מורו, האר”י ז”ל, שהבל נענש על כך שהביט בשכינה – הנוכחות האלוהית.[1] אך מה הרלוונטיות של
פרשת השבוע הנוכחית בשלח מספרת על קריעת ים סוף. כפי שדנתי במאמרי, “קריסה והתגלות“, קריעת הים היא מטאפורה לקריסת פונקציית הגל במכניקת הקוונטים. האדמו”ר הזקן,
סיפורם של יוסף ואחיו, המתואר בפרשת וישב, מעלה בעיות רבות. פרשני המקרא הקלאסיים מפרשים את הסכסוך בין יוסף לאחיו בדרכים מנוגדות לחלוטין. חלק מהפרשנים מפרשים
הדואליזם הקרטזיאני, או דואליזם גוף-נפש, שנוסח על ידי המדען, המתמטיקאי והפילוסוף הצרפתי רנה דקארט (1596-1650), טוען כי הגוף והנפש (שאותה הוא זיהה עם התודעה או
מבול נח היה אירוע קטסטרופלי ללא מקבילות בהיסטוריה המתועדת. כל האנושות (יחד עם הצומח והחי)—למעט נח ומשפחתו (והחיות שלקח עמו אל התיבה)—נמחקה מפני האדמה. יש
קריסת פונקציית הגל היא התהליך של חשיפת אפשרויות נסתרות. הפחתת אי־וודאות חושפת מידע. עד לקריסת פונקציית הגל, המערכת נמצאת במצב של אי־וודאות—מצב של סופרפוזיציה. המדידה
ויאמר: “קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה; והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך.”
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה… תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (בראשית ו:טז) הזכרנו בפוסטים הקודמים שתיבת נח הייתה מיקרוקוסמוס.[1] כפי שדנו בפוסט הקודם, “תיבת נח – שלוש שכבות
בפוסט הקודם “פיזיקה של צמצום א’ — הקפיצה הקוונטית“, נתנו סקירה כללית של הדוקטרינה המיסטית של צמצום — אבן הפינה של קבלת האר”י. הגיע הזמן
בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ…[1] (בראשית א:א) פרשנים מסורתיים של התנ”ך נתנו למילים הראשונות של התורה תרגומים שונים ופירשו אותן במשמעויות רבות
מסופר שביום שרבי יהודה הנשיא נפטר, גזרו החכמים תענית, וביקשו רחמים כדי שלא ימות. ואמרו: כל מי שיאמר שרבי יהודה הנשיא מת, יידקר בחרב. (תלמוד,
והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה’ א-לוהים. (בראשית ג:א) כאשר הניח א-לוהים את אדם בגן עדן, הוא הוציא צו: ויצו ה’
ויאמר ה’ אלוקים: “לא טוב היות האדם לבדו; אעשה לו עזר כנגדו.” (בראשית ב:יח) סוף פסוק זה מעורר תמיהה. מדוע האישה המיועדת להיות עזר
כפי שדנו בפוסט הקודם, עץ הדעת כמטאפורה להטלת מצבים ועקרון אי-הוודאות של הייזנברג, עקרון אי-הוודאות של הייזנברג הוא תוצאה ישירה של דואליות גל-חלקיק. אם כך,
כמו תמיד במדע, כל שאלה שנענית מולידה שאלות חדשות. כעת, כשאנו מבינים שעץ החיים ועץ הדעת הם מטפורות עבור, בהתאמה, פונקציית הגל והתמוטטות פונקציית הגל
הגיגים על מעשה מרכבה – חלק ד’ זהו החלק הרביעי והאחרון בסדרת הפוסטים הקשורים לנבואת יחזקאל, מעשה מרכבה. לקבלת מידע רקע, ראו את הפוסטים הקודמים,
(סיכום עממי של המאמר ‘לקראת פרשנות עתידנית של מכניקת הקוונטים’ מאת אלכסנדר פולטורק המוכן כעת לפרסום) מכניקת הקוונטים (QM) היא אחת התיאוריות המוצלחות ביותר בפיזיקה
הגיות על מעשה מרכבה – III זהו הפרק השלישי בסדרת הפוסטים הקשורים לנבואת יחזקאל, מעשה מרכבה, “עשיית המרכבה”. למידע רקע, הקורא מופנה לפוסטים הקודמים שלי,
וְכָל-מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן, כֹּל אֲשֶׁר-יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט–הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ לַה’. (ויקרא כז:לב) בשבת זו, נקראתי לתורה לעלייה האחרונה של ספר ויקרא. פרשה זו עוסקת במעשר בהמה,
ברוכים הבאים לבכורה של הסרט הראשון שלנו, תורה קוונטית. תוכלו לצפות בסרט כאן: אל תשכחו להירשם לערוץ שלי כאן: https://www.youtube.com/channel/UCNVwLUClNUXVBqJUI9A47AQ/
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. (בראשית א:לא) הנרטיב המקראי של הבריאה מסתיים בפסוק הנ”ל.
פרשת התורה, ראה, מדברת על שנת השמיטה—בעברית, שמיטה—השנה השביעית. כאשר מגיעה שנת השמיטה, כל ההלוואות נמחלות, והעבדים היהודים משתחררים. זה קשה להבנה. מדוע שמלווה ימחל
פרשת ראה מתחילה בפסוק: ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. (דברים י״א:כ״ו) המילה הראשונה בפסוק זה, ראה, משמעותה המילולית בעברית היא “ראה”. אז, באופן
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו… (בראשית י״ח:ב) בבלוג זה, אנו דנים לעתים קרובות בקריסת פונקציית הגל כתוצאה ממדידה. תופעה זו נקראת “בעיית
וביום הקמת המשכן כיסה הענן את המשכן, את אוהל העדות; ובערב היה על המשכן כמראה אש עד בוקר. כן היה תמיד: הענן יכסנו, ומראה אש
וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים
היום, יו”ד שבט, הוא יום היארצייט (יום השנה לפטירה) של האדמו”ר השישי מליובאוויטש, הרב יוסף יצחק שניאורסון, הידוע גם כרבי הריי”צ, או האדמו”ר הקודם. ביום
התלמוד (מסכת שבת) דן בשתי דעות לגבי האופן שבו עלינו להדליק את חנוכיית חנוכה. לפי הלל, אנו מדליקים נר אחד בלילה הראשון, שני נרות בלילה
על פי הרב סעדיה גאון, שתי פרשיות התורה הללו – נצבים ווילך – הן למעשה פרשה אחת, שלעיתים מתחלקת לשתיים. בשפת מכניקת הקוונטים, שתי הפרשיות
ישנה מחלוקת בתלמוד לגבי מועד בריאת העולם. לפי רבי אליעזר, העולם נברא בחודש תשרי, החודש השביעי בלוח העברי בו אנו חוגגים את ראש השנה. לפי
ויקח לו את כל אלה, ויבתר אותם בתווך, ויתן איש בתרו לקראת רעהו… ויהי השמש לבוא, ותרדמה נפלה על אברם; והנה אימה חשכה גדולה נופלת
היום הוא י”ט בכסלו — ראש השנה של החסידות. היום קיבלתי שתי מתנות, שברצוני לחלוק. לאחרונה, בעת לימוד סמ”ך וו, התקשיתי להבין את משמעות ספירות
פעם בא אדם לרב עם חדשות עצובות – החתול שלו מת. הרב הביע את תנחומיו בנימוס לבעל החתול המנוח. האיש הודה לרב ושאל אם הוא
וַיִּפְתַּח ה’ אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: “מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים?” וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן: “כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי,
…וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה. (במדבר י”א:כ”ז) בפרשת בהעלותך, ישנו סיפור מעניין: ויאמר ה’ אל משה: ‘אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת כי הם זקני העם
סיפור הסוטה, אישה החשודה בניאוף, מטריד במבט ראשון. מדוע אישה תהיה נתונה להשפלה כזו? הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון, מציין שלהיפך, סיפור הסוטה הוא
במכניקת הקוונטים, מצבה של מערכת פיזיקלית מתואר על ידי מה שמכונה פונקציית הגל (או “פונקציית הגל”). כל הניסיונות של שרדינגר, שהציג לראשונה את פונקציית הגל,
קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. ויקרא י”ט:ב פרשת התורה הזו מתחילה באמירה מדהימה: דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי
קריאת ההפטרה בשבת זו העלתה בזיכרוני סצנות מהוועידה הרפובליקנית הלאומית בשנת 2004 במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, שם המשתתפים נופפו בתמונות של ג’ון קרי וקראו
וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן; וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ (שמות טז:לא). וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן (במדבר יא:ח). התיאור המקראי של המן מציג
כפי שדנו בפוסט, זה הזמן, טיפש, פרעה מעולם לא קיבל את המסר שהכל עניין של שליטה בזמן. כדי לוודא שהיהודים אכן יקבלו את המסר הזה,
עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים–יוּמַת הַמֵּת; לֹא יוּמַת, עַל-פִּי עֵד אֶחָד. (דברים יז:ו) כתבתי על עדים בפוסט הקודם שלי שנקרא בדמיון עדים. ספר דברים
פינחס תחלקו את הארץ לנחלה לאלה במספר שמות. לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו יתן נחלתו. אך בגורל יחלק את הארץ לשמות
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל… וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו… וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַשֹּׂרֵף
אחרי מות 1. וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה’ וַיָּמֻתוּ 2. וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ
בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ… בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ… תרגום אלטרנטיבי: בשתי התחלות ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ… בראשית
על גיל היקום בפרשנות העולמות המרובים של מכניקת הקוונטים[*] אלכסנדר פולטורק תקציר המאמר הנוכחי מתייחס לסתירה הנראית לעין בין הגיל הקוסמולוגי של היקום,
הוצג בכנס הבינלאומי לתורה ומדע ב אוניברסיטת מיאמי הבינלאומית ב־18 בדצמבר 2005 אלכסנדר פולטורק מבוא. זהו השלישי בסדרת מאמרים שבהם אני מנסה לשרטט גישות
לקראת פיוס בין הגילאים המקראיים והקוסמולוגיים של היקום[1] אלכסנדר פולטורק תקציר נבחנות שתי השקפות מנוגדות על גיל היקום. על פי הלוח העברי המסורתי המבוסס
מסופר על בחור (גבר צעיר לא נשוי) שבא בשנות ה-60 לרבי מלובביץ’ ליחידות (פגישה פרטית) ואמר לרבי שהוא רוצה ללכת לקולג’. באותם ימים, הקולג’ים האמריקאיים,
