מבוא במאמר זה, אני מתכוון לעורר הקבלה בין הסינגולריות במרחב-זמן, כמו הנקודה המשוערת של מקור היקום בקוסמולוגיית המפץ הגדול, מחד גיסא, לבין בית המקדש בירושלים

מחזה היקום נעשה כה גדול יותר, כה יפה יותר, ראוי יותר ליוצרו, כאשר יודעים שמספר קטן של חוקים, שנקבעו בחוכמה רבה, מספיקים לכל התנועות. פייר

את תולדות הבריאה ניתן לבטא בשלוש מילים (לא ממש מילים אלא מילות חיבור): “ו”, “או”, ו”ו/או”, בעוד שאת תולדות הפיזיקה ניתן לבטא בשתיים מהן: “או”

בסיפור המקראי של בריאת אדם, התורה אומרת: וַיִּיצֶר ה’ אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. בראשית ב:ז המילה המתורגמת

המזוזה היא אחת המצוות הבודדות שהתורה מפרטת את שכרן. במקרה זה, השכר הוא חיים ארוכים לאדם ולילדיו: וכתבתם על מזוזות (“מזוזות”) ביתך ובשעריך, למען ירבו