א. מבוא בכל שנה בראש השנה, הקריאה הגולמית והבלתי מנוסחת של השופר חודרת את הדממה. עבור הקבלה, קריאה זו אינה רק צליל טקסי; היא פעולה
אלכסנדר פולטורק תקציר מאמר זה עוסק באמירה החידתית של חכמים היהודיים, הקובעת שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם הזה באות ה״ ואת העולם הבא (עולם
…מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקַ—מבשרי אחזה אלוק (איוב יט:כו) מבוא – “בצלמו” תיאור האנושות הראשוני בתורה הוא עמוק ומסתורי: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא
מאת אלכסנדר פולטורק תקציר פרשת שמיני מתארת את היום השמיני המכריע של חנוכת המשכן, הרגע שבו האש האלוהית יורדת סוף סוף. פרשנים קלאסיים רואים בניגוד

פרשת צו מתארת טקס שביצע משה בחנוכת אהרן ככהן הגדול (כהן גדול) ובניו ככוהנים (כוהנים): וַיַּקְרֵב אֶת-הָאַיִל הַשֵּׁנִי, אֵיל הַמִּלֻּאִים; וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, אֶת-יְדֵיהֶם עַל-רֹאשׁ

מחזה היקום נעשה כה גדול יותר, כה יפה יותר, ראוי יותר ליוצרו, כאשר יודעים שמספר קטן של חוקים, שנקבעו בחוכמה רבה, מספיקים לכל התנועות. פייר
תיאורים מקראיים זהים מבחינה מבנית של בריאה, הרס ושחזור נתפסים כביטוי של הטריאדה הדיאלקטית תזה-אנטיתזה-סינתזה.
זהו החלק הרביעי בסדרת המאמרים על טבע הנשמה. שלושת החלקים הראשונים ניתן למצוא כאן: מהי נשמה? חלק א. הרוחני מול החומרי מהי נשמה? ב׳. אנטומיה
…[מ]י שמנסה לרפא את הנפש, ומבקש לשפר את התכונות המוסריות, חייב להכיר את הנפש בשלמותה ובחלקיה… הרמב”ם[1] הרמב”ם פותח את הקדמתו לפירוש המשנה על מסכת
בסיפור המקראי של בריאת אדם, התורה אומרת: וַיִּיצֶר ה’ אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. בראשית ב:ז המילה המתורגמת
והארץ היתה תוהו ובוהו. בראשית א:ב יש לנו בעיה גדולה בקוסמולוגיה: בעיית התנאים ההתחלתיים של היקום בזמן המפץ הגדול.[1] לפני שנוכל להסביר בעיה זו, עלינו

יום כיפור פירושו “יום הכיפורים“. יש הרואים בו יום מפחיד מלא חרטות על העבר וחרדה לעתיד. עם זאת, הפילוסופיה החסידית רואה ביום כיפור את יום

יש מצווה מקראית לספור את הימים שבין הפסח לשבועות, “חג השבועות” (הידוע גם בשם עצרת). אנו מתחילים לספור ביום השני של הפסח (היום הראשון של

“וְכָל-קָרְבַּן מִנְחָתְךָ, בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ, מֵעַל מִנְחָתֶךָ; עַל כָּל-קָרְבָּנְךָ, תַּקְרִיב מֶלַח.” (ויקרא ב:יג) התורה מצווה שכל הקרבנות לה’ חייבים להיות
פרשת ויקהל עוסקת בבניית המשכן. בקבלה, המשכן נתפס כמיקרוקוסמוס המייצג מודל מיניאטורי של היקום כולו – הן הפיזי והן הרוחני. המשכן הורכב בעיקר משתי קטגוריות
בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. (בראשית א:א) הפסוק הראשון בתורה הוא המפתח להבנת יסודות הבריאה. מבחינת הפיזיקה, ישנן שלוש מילים מפתח בפסוק

כפי שדנו בפוסט הקודם, עץ הדעת כמטאפורה להטלת מצבים ועקרון אי-הוודאות של הייזנברג, עקרון אי-הוודאות של הייזנברג הוא תוצאה ישירה של דואליות גל-חלקיק. אם כך,

וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו… (בראשית י״ח:א-ב) בפרשת וירא, שלושה
ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה חלילה

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד … לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה פֶּתַח

וידבר ה׳ אל־משה לאמר: דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על־כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת [ציצית] על כנפי בגדיהם לדורותם
הגיגים על מעשה מרכבה – חלק ד’ זהו החלק הרביעי והאחרון בסדרת הפוסטים הקשורים לנבואת יחזקאל, מעשה מרכבה. לקבלת מידע רקע, ראו את הפוסטים הקודמים,

הרהורים על מעשה מרכבה – א’ אנו עוסקים במדע על ידי חקר הטבע. אנו לומדים פיזיקה במעבדה, מתבוננים בחלל או עובדים על מודלים מתמטיים עם
התיאוריה המיוחדת של היחסות, שפורסמה על ידי אלברט איינשטיין בשנת 1905, הייתה פורצת דרך. היא פתחה את עידן הפיזיקה החדשה שכונתה על ידי חלק מהאנשים
האדמו”ר הקודם מליובאוויטש, הריי”צ (המכונה גם הרבי הפרידיקר) סיפר את הסיפור על אביו, הרבי הרש”ב. פעם אחת אחיו של הרבי הרש”ב, רבי מנחם מנדל (המכונה

וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ: לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם–מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת–מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא–חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת… וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר
“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל.” (דברים לא:יט) ארבעת הכוחות היסודיים הידועים הם: כוח הכבידה, כוח אלקטרומגנטי, כוח חזק (גרעיני), והכוח
בפרשת אמור (ויקרא כא:א-כד:כג), אנו מצווים להימנע ממלאכה בכל יום שביעי בשבת. פרשת השבוע הבאה, בהר, ממשיכה נושא זה ומורה לנו להימנע מעבודה חקלאית בכל
פרשת השבוע שעברה, אמור, מדברת על איסור העבודה בשבת. למעשה, התלמוד מונה בדיוק 39 קטגוריות של עבודה האסורות בשבת. אבל למה 39? רבי שמעון בן
בפרשת ויחי, יעקב מכנס את ילדיו כדי לגלות להם את “קץ הימים“. רש”י מסביר שכוונתו של יעקב הייתה לגלות את מועד בואו של משיח. יעקב

גדלתי ברוסיה וחונכתי על השיטה המטרית המבוססת על חשבון עשרוני. כשהיגרנו לארה”ב, נאלצתי ללמוד שיטת מדידה חדשה עבורי (אך למעשה, עתיקה מאוד) – השיטה האימפריאלית.

אלה מסעי בני ישראל… (במדבר לג:א) כאשר הקדוש ברוך הוא הוציא את היהודים ממצרים, הוציאם ברזא של שם בן ארבעים ושתיים אותיות, כמו שברא שמים
חג הפסח נקרא זמן חירותנו. כפי שדנו פעמים רבות בבלוג זה (ראו פירוש חלומות; זה הזמן, טיפש! תפוס את היום; מזוזה וזמן; חידה — התשובה;
בא: שמות י:א – יד:טז ערב שבת פרשת בא (ערב השבת של השבוע בו אנו קוראים את פרשת בא) 2014 היה יום המזל שלי –

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל… וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו… וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַשֹּׂרֵף