מאמר זה חוקר הקבלה חדשנית בין עקרונות מכניקת הקוונטים לבין סיפור הבריאה המקראי באמצעות ניתוח אטימולוגי של המונחים העבריים “ערב” ו”בוקר”. המחקר מגלה כי מונחים
המחזה של מייקל פריין משנת 1998, קופנהגן, עוסק בפגישה בין שני פיזיקאים דגולים, נילס בוהר וורנר הייזנברג, בשנת 1941 בקופנהגן. במחזה זה, רוחותיהם של הייזנברג,
וידבר ה׳ אל־משה לאמר: דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על־כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת [ציצית] על כנפי בגדיהם לדורותם
וביום הקמת המשכן כיסה הענן את המשכן, את אוהל העדות; ובערב היה על המשכן כמראה אש עד בוקר. כן היה תמיד: הענן יכסנו, ומראה אש
וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם… (במדבר א:נא) במהלך נדודי בני ישראל במדבר, המשכן (עברית: “משכן“), היה קיים כמקדש רק במהלך
תן לי את מערת המכפלה בראשית כ״ג:ט הרכישה המשפטית הראשונה של קרקע בישראל מתרחשת בפרשה זו, חיי שרה, כאשר אברהם רוכש מערה כפולה, מערת המכפלה,
עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים–יוּמַת הַמֵּת; לֹא יוּמַת, עַל-פִּי עֵד אֶחָד. (דברים יז:ו) כתבתי על עדים בפוסט הקודם שלי שנקרא בדמיון עדים. ספר דברים
