בפוסט שלי מהשנה שעברה “בלק – הפרעה של נשמות“, הצעתי שבלק היה זקוק לבלעם כדי לגרום להפרעה בונה שתהפוך את הקללה לחזקה יותר. השנה, בעת

במאמרי “סודות האתון המדברת“, דנתי בתופעת בין השמשות (דמדומים או שקיעה), שאינה יום, ואינה לילה, ואינה שניהם, ואינה אף אחד מהם, אלא מצב נפרד בעל
וַיִּפְתַּח ה’ אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: “מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים?” וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן: “כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי,