ההקבלות שגילינו בין ארבעת היסודות, אותיות שם ה’, ועולמות סדר ההשתלשלות מרמזות על כך שלחכמים הקדמונים היו תובנות עמוקות לגבי טבע המציאות, שממשיכות להדהד עם
תקציר מאמר זה חוקר את הקשרים העמוקים בין שפה, פילוסופיה, פיזיקה ורוחניות בהקשר של ראש השנה. באמצעות בחינת השורשים הלשוניים של “שנה”, “שינוי” ו”שני”, המאמר
עקרון הפעולה המינימלית הוא ביטוי לחשיבה תכליתית שבה מצבי ההתחלה של המערכת נקבעים על ידי נקודות הקצה – ההתחלה והסוף.
בסיפור המקראי של בריאת אדם, התורה אומרת: וַיִּיצֶר ה’ אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. בראשית ב:ז המילה המתורגמת
בפוסט הקודם “פיזיקה של צמצום א’ — הקפיצה הקוונטית“, נתנו סקירה כללית של הדוקטרינה המיסטית של צמצום — אבן הפינה של קבלת האר”י. הגיע הזמן
מחקר בצורה וחומר ומשה התפלל עבור העם. ויאמר ה’ אל משה: “עשה לך שרף ושים אותו על נס; והיה כל הנשוך וראה אותו וחי.” ויעש
ויאמר ה’ אלוקים: “לא טוב היות האדם לבדו; אעשה לו עזר כנגדו.” (בראשית ב:יח) סוף פסוק זה מעורר תמיהה. מדוע האישה המיועדת להיות עזר
מיתרים רוטטים, נשמות רועדות, מלאכים רצים ושבים, הקב״ה נוגע ואינו נוגע – קצבי היקום… שום דבר אינו נשאר במקומו… הכל בתנועה מתמדת. זרימת הזמן הבלתי
Amicus est Socrates, magister meus, sed magis est amica veritas. “סוקרטס הוא ידידי, אך ידיד גדול יותר היא האמת” – אפלטון, בערך 428-348 לפנה”ס. Amicus
חודש תשרי מלא בחגים, וכולם חולקים נושא משותף — איחוד הזמן — עבר, הווה ועתיד. הכל מתחיל בראש השנה. המתורגם באופן מסורתי כשנה החדשה, פירושו
…והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל” (שמות ג:ב) כל תאולוג הראוי לשמו יחד עם פילוסופים רבים, מאפלטון ואריסטו ועד דקארט וקאנט, ניסו להוכיח את
הוצג בכנס הבינלאומי לתורה ומדע ב אוניברסיטת מיאמי הבינלאומית ב־18 בדצמבר 2005 אלכסנדר פולטורק מבוא. זהו השלישי בסדרת מאמרים שבהם אני מנסה לשרטט גישות
