
שבירת סימטריה לחנוכת הכוהנים
פרשת צו מתארת טקס שביצע משה בחנוכת אהרן ככהן הגדול (כהן גדול) ובניו ככוהנים (כוהנים): וַיַּקְרֵב אֶת-הָאַיִל הַשֵּׁנִי, אֵיל הַמִּלֻּאִים; וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, אֶת-יְדֵיהֶם עַל-רֹאשׁ

פרשת צו מתארת טקס שביצע משה בחנוכת אהרן ככהן הגדול (כהן גדול) ובניו ככוהנים (כוהנים): וַיַּקְרֵב אֶת-הָאַיִל הַשֵּׁנִי, אֵיל הַמִּלֻּאִים; וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, אֶת-יְדֵיהֶם עַל-רֹאשׁ
ויעבר את-המנחה על-פניו; והוא לן בלילה ההוא במחנה. ויקם בלילה הוא ויקח את-שתי נשיו ואת-שתי שפחתיו ואת-אחד עשר ילדיו; ויעבר את מעבר יבק. ויקחם ויעבירם

מחקר בצורה וחומר ומשה התפלל עבור העם. ויאמר ה’ אל משה: “עשה לך שרף ושים אותו על נס; והיה כל הנשוך וראה אותו וחי.” ויעש

ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ה’ אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד … לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה פֶּתַח

וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ: לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם–מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת–מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא–חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת… וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר

וידבר ה’ אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה’ וימתו. (ויקרא טז:א) הפסוק הנ”ל נראה חף מפשע לחלוטין ועל פניו משמש
וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים
כפי שכתבתי במאמרי, מנורת שרדינגר: דולקת ולא דולקת, הרבי מלובביץ’, הרב מנחם מנדל שניאורסון, מסביר את נס חנוכה כפרדוקס של המנורה (חנוכייה) שדולקת ולא דולקת,
“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל.” (דברים לא:יט) ארבעת הכוחות היסודיים הידועים הם: כוח הכבידה, כוח אלקטרומגנטי, כוח חזק (גרעיני), והכוח

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד, כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ
פוסט זה הוא המשך לפוסט הקודם, סוף הימים א’. בפרשת שמות, אנו קוראים על המפגש בין משה לבין הקב”ה בסנה הבוער. וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה’ אֵלָיו

אלה מסעי בני ישראל… (במדבר לג:א) כאשר הקדוש ברוך הוא הוציא את היהודים ממצרים, הוציאם ברזא של שם בן ארבעים ושתיים אותיות, כמו שברא שמים

אירוע מוזר בסוף פרשת בלק האחרונה, שבו פנחס (פינחס) הרג נשיא יהודי שנתפס במעשה עם אישה נוכרית, זוכה בפרשת השבוע הנושאת את שמו בכהונה. הדבר

פרשת יתרו (שמות י”ח), היא נקודת השיא של סיפור יציאת מצרים – מתן עשרת הדיברות בהר סיני. בסטייה מוזרה, הנרטיב המתקדם של יציאת מצרים נקטע
אתם אוהבים חידות? הנה חידה – מה מייצגות שתי הצורות האלה בהקשר של ספר שמות? אין לכם מושג? אולי רוצים רמז? עדיין אין לכם מושג?
ישנו חוט רציף של שליטה בזמן השזור לאורך הפרקים האחרונים של ספר בראשית (בראשית) וממשיך לתחילת ספר שמות (שמות). סיפור מאסרו של יוסף מסתיים בפירושו

ויֵרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה

ויקח קֹרַח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלט בני ראובן. במ׳ 16:1 יש היבט מוזר בסיפור מרד קֹרַח.