מדד אי-היציבות המאקרו וסימני אזהרה מוקדמים של מעבר מתקרב תקציר מאמר זה הוא הפרק הרביעי בסדרה על חלומות ומעברי פאזה. הוא הופך את המטאפורה לתפעולית.

חיי שרה והפיזיקה של מקיפים ופנימיים תקציר מאמר זה חושף התכנסות מספרית עמוקה בין התורה לפיזיקה הקוונטית דרך המספר 137. בספר בראשית, ישמעאל מת בדיוק

כאשר ה׳ מבטיח עושר רב לאברם, לאחר שאברם מסרב לקחת את שלל המלחמה שהציע מלך סדום, אברם משיב: מה תיתן-לי, ואנכי הולך ערירי… הן לי

אִם־מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ־נַעַל וְאִם־אֶקַּח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָךְ… (בראשית י״ד:כ״ג) לאחר ניצחון על חמישה מלכים, אברהם (אז נקרא אברם) מסרב לקבל כל שלל ממלך סדום, עד לחוט ושרוך

ויאמר ה’ אל אברם, אחרי הפרד לוט מעמו… “ושמתי את זרעך כעפר הארץ.” (בראשית יג:יד–טז) מדוע רק אחרי? רש”י ברור: כל עוד הרשע היה עם

ויאמר ה’ אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. (בראשית י”ב:א) לך לך פירושו המילולי “לך אל עצמך.” האדמו”ר הזקן

המים שמלמעלה ושמלמטה מבוא במבט ראשון, סיפור המבול נקרא כמשל מוסר חד: האנושות חוטאת; ה’ גוזר השמדה; משפחה צדיקה אחת נשמרת כדי לאכלס מחדש את

וזאת הברכה ומנהג הושענא רבה של חבטת ערבות בקרקע תקציר קטורת (קטורת) פירושה “קשירה”, שאנו מפרשים כשזירה; האר”י מלמד שהיא שוזרת את הוי”ה (רחמים) עם

סיפורם של יוסף ואחיו, המתואר בפרשת וישב, מעלה בעיות רבות. פרשני המקרא הקלאסיים מפרשים את הסכסוך בין יוסף לאחיו בדרכים מנוגדות לחלוטין. חלק מהפרשנים מפרשים

וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל־כֶּלִי Numbers 19:17 במאמרי “פרדוקס הפרה האדומה“, הצעתי מנגנון שבו אפר הפרה האדומה מסיר את טומאת המת,

הדואליזם הקרטזיאני, או דואליזם גוף-נפש, שנוסח על ידי המדען, המתמטיקאי והפילוסוף הצרפתי רנה דקארט (1596-1650), טוען כי הגוף והנפש (שאותה הוא זיהה עם התודעה או

מבוא היום, בתשעה באב – היום התשיעי בחודש אב, השנה מצוין ביום העשירי באב מכיוון שהתשיעי חל בשבת, כאשר אבלות אסורה – אנו מתאבלים על

זהו החלק הרביעי בסדרת המאמרים על טבע הנשמה. שלושת החלקים הראשונים ניתן למצוא כאן: מהי נשמה? חלק א. הרוחני מול החומרי מהי נשמה? ב׳. אנטומיה

אנחנו מכירים היטב את המרחב – אנחנו נעים בחופשיות במרחב קדימה ואחורה; אנחנו כובשים מרחב ביבשה ומעבר לה; אנחנו משיבים קרקע מהים; אנחנו הופכים מדבריות

העימות בין יוסף לאחיו הוא אחד הסיפורים המטרידים ביותר בתנ”ך. יוסף ואחיו – שנים עשר בני יעקב – היו אבות שנים עשר שבטי ישראל. הם

וללבן שתי בנות: שם הגדולה לאה, ושם הקטנה רחל. (בראשית כט:טז) רבי ישעיהו הורוביץ (השל”ה הקדוש)[1] אומר באופן מפורסם שהתורה מדברת על העולמות העליונים ורומזת

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה (בראשית כה:א)   כפי שדנתי במאמר הקודם, “יום כיפור – התרת השזור“, אדם וחוה היו שזורים זה בזה. הם

המחזה של מייקל פריין משנת 1998, קופנהגן, עוסק בפגישה בין שני פיזיקאים דגולים, נילס בוהר וורנר הייזנברג, בשנת 1941 בקופנהגן. במחזה זה, רוחותיהם של הייזנברג,

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה… תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (בראשית ו:טז) הזכרנו בפוסטים הקודמים שתיבת נח הייתה מיקרוקוסמוס.[1] כפי שדנו בפוסט הקודם, “תיבת נח – שלוש שכבות

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל־אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (בראשית ו:טז)   כפי שהוזכר בפוסט הקודם, “תיבת נח – מודל

“עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר” (בראשית ו:יד) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל־אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם

ויאמר אלוקים: “יהי אור”. ויהי אור. וירא אלוקים את האור כי טוב; ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך. ויקרא אלוקים לאור יום, ולחושך קרא לילה.

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ…[1] (בראשית א:א)   פרשנים מסורתיים של התנ”ך נתנו למילים הראשונות של התורה תרגומים שונים ופירשו אותן במשמעויות רבות

פרשת ויקהל עוסקת בבניית המשכן. בקבלה, המשכן נתפס כמיקרוקוסמוס המייצג מודל מיניאטורי של היקום כולו – הן הפיזי והן הרוחני. המשכן הורכב בעיקר משתי קטגוריות

כמו תמיד במדע, כל שאלה שנענית מולידה שאלות חדשות. כעת, כשאנו מבינים שעץ החיים ועץ הדעת הם מטפורות עבור, בהתאמה, פונקציית הגל והתמוטטות פונקציית הגל

וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו… (בראשית י״ח:א-ב)   בפרשת וירא, שלושה

הזמן הוא סערה שבה כולנו אבודים. ” (ויליאם קרלוס ויליאמס, מבוא ל”מסות נבחרות”) תמיד התקשיתי להתייחס לסיפור המבול ברמה המילולית. מדוע ירצה ה’ למחות את

בסוף הפרק הראשון של התורה, בראשית (בראשית), ה’ מתחרט, כביכול, על בריאת האנושות שהתקלקלה: וירא ה’ כי רבה רעת האדם בארץ… ויאמר ה’: אמחה את

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד … לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה פֶּתַח

ויאמר משה: “כה אמר ה’: כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים; ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל־יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל־אָחִיךָ אֶל־עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב:ז) מדוע התורה טורחת לספר לנו את המספר המדויק של האנשים

19 בנובמבר 2018 ויחלום והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-להים עלים וירדים בו. (בראשית כח:יב) רבי שניאור זלמן מלאדי (הידוע גם

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. (בראשית א:לא)   הנרטיב המקראי של הבריאה מסתיים בפסוק הנ”ל.

בפוסט האחרון, תשרי—עבר, הווה ועתיד, דנו כיצד כל חגי תשרי – ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה – מחוברים באותו חוט של זמן, וליתר

ספר יצירה מדבר על שלושה ממדים: עולם, שנה, ונפש (ספר יצירה, ו:ד). עולם פירושו “עולם” ומסמל את המרחב. שנה פירושה “שנה” ומסמלת את ממד הזמן.

אתמול היה היום התשיעי לחודש אב או, בעברית, תשעה באב. בדרך כלל, תשעה באב מצוין באבל ובצום. אתמול, לעומת זאת, אכלנו סעודות חגיגיות, שתינו יין

סדר פסח נקרא סדר, כלומר “סדר” לא בלי סיבה. זהו טקס מובנה ומתוזמר ביותר העוקב אחר התסריט העתיק—הגדה של פסח. הסדר הוא מחזה בארבע מערכות:

זה מה שהמן לא הבין. אפילו ברמה הגבוהה ביותר, שבה יש סימטריה מושלמת בין יעקב ועשו, הקב”ה בוחר ביעקב—דוגמה רוחנית לשבירת סימטריה ספונטנית: “אהבתי אתכם

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו… (בראשית י״ח:ב) בבלוג זה, אנו דנים לעתים קרובות בקריסת פונקציית הגל כתוצאה ממדידה. תופעה זו נקראת “בעיית

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שואל ילד בליל הסדר. בשמחת תורה הזו שאלתי שאלה אחרת—מה נשתנה היום מהלילה? אכן, בליל שמחת תורה, אנו רוקדים

לזכר אבי, אברהם שמשין בן ראובן, ע”ה   עבור אלה מאיתנו שלא יכולים לקבל מספיק מהחתול של שרדינגר, מגיע חתול חדש – החתול הצ’שיירי הקוונטי

וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם… (במדבר א:נא) במהלך נדודי בני ישראל במדבר, המשכן (עברית: “משכן“), היה קיים כמקדש רק במהלך

זה יתנו, כל העובר על הפקודים: מחצית השקל בשקל הקודש. עשרים גרה השקל; מחצית השקל יהיה תרומה לה’ שמות 30:13 בפרשת השבוע, כי תשא (שמות

וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים

לאלברט איינשטיין הייתה שאיפה לכל החיים—לפתח תורת שדה מאוחד—התיאוריה שתתאר כשדה יחיד את הכבידה והאלקטרומגנטיות (בדיוק כפי שמקסוול איחד שדות חשמליים ומגנטיים בשדה אלקטרומגנטי יחיד).

על פי הרב סעדיה גאון, שתי פרשיות התורה הללו – נצבים ווילך – הן למעשה פרשה אחת, שלעיתים מתחלקת לשתיים. בשפת מכניקת הקוונטים, שתי הפרשיות

במאמרי “סודות האתון המדברת“, דנתי בתופעת בין השמשות (דמדומים או שקיעה), שאינה יום, ואינה לילה, ואינה שניהם, ואינה אף אחד מהם, אלא מצב נפרד בעל

במכניקת הקוונטים, מצבה של מערכת פיזיקלית מתואר על ידי מה שמכונה פונקציית הגל (או “פונקציית הגל”). כל הניסיונות של שרדינגר, שהציג לראשונה את פונקציית הגל,

היום הוא ראש חודש אדר ב’ – הירח החדש ותחילת החודש השני של אדר. אם היינו צריכים לבחור חודש לציון פיזיקת הקוונטים, לא היה חודש

פרשת יתרו (שמות י”ח), היא נקודת השיא של סיפור יציאת מצרים – מתן עשרת הדיברות בהר סיני. בסטייה מוזרה, הנרטיב המתקדם של יציאת מצרים נקטע

וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן; וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ (שמות טז:לא). וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן (במדבר יא:ח). התיאור המקראי של המן מציג

ישנו חוט רציף של שליטה בזמן השזור לאורך הפרקים האחרונים של ספר בראשית (בראשית) וממשיך לתחילת ספר שמות (שמות). סיפור מאסרו של יוסף מסתיים בפירושו

בפרשת וַיֵּשֶׁב (בראשית לז:א–מ:כג), אנו קוראים על יוסף המפרש את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים של פרעה: ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר

קריאת התורה, לעתים, עלולה לתת רושם מוטעה של קריאת סיפור, אם כי הסיפור הגדול ביותר שנכתב אי פעם. דרמה אלוהית זו כוללת דמויות צבעוניות, עלילות

סיפור התאומות השזורות ממשיך בפרשת ויצא (בראשית כח:י-לב:ג). מבחינה מבנית, הוא דומה מאוד לסיפור בפרשה הקודמת, תולדות (ראה “תאומים שזורים“). בפרשה זו, אנו קוראים שוב

שזירה קוונטית נחשבת לתופעה המבלבלת והמהותית ביותר במכניקת הקוונטים. מהי שזירה, בקליפת אגוז? שני חלקיקים שנולדו מתגובה אחת (או שני חלקיקים שמתנגשים) נשארים מחוברים, ללא

תן לי את מערת המכפלה בראשית כ״ג:ט הרכישה המשפטית הראשונה של קרקע בישראל מתרחשת בפרשה זו, חיי שרה, כאשר אברהם רוכש מערה כפולה, מערת המכפלה,

יש אנשים שעלולים להיות מוטעים על ידי אקראיות, אך כאשר אנו מבינים שאקראיות פותחת את הדלת לאלוהי, אנו ניצולים על ידי אקראיות. מסיבה זו, שני

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל… וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו… וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַשֹּׂרֵף

המילים העבריות טהרה וטומאה, שהן נושאי פרשת חוקת (במדבר י״ט:א׳-כ״ב:א׳), מתורגמות בדרך כלל כטהרה וטומאה טקסית בהתאמה. כמובן, אין לזה שום קשר לטהרה או טומאה

ויקח קֹרַח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלט בני ראובן. במ׳ 16:1 יש היבט מוזר בסיפור מרד קֹרַח.

וְלָקַח אֶת־שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ וְנָתַן אַהֲרֹן עַל־שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל׃ (ויקרא טז:ז-ח) בפרשת התורה

בפרשת התורה תזריע (ויקרא י״ג), חתול שרדינגר[1] נהיה מצורע. ובכן, זו לא באמת צרעת, זו מחלה על-טבעית מסתורית הנקראת צרעת, המתורגמת כיום כפסוריאזיס. וזה לא