חודש תשרי מלא בחגים, וכולם חולקים נושא משותף — איחוד הזמן — עבר, הווה ועתיד.
הכל מתחיל בראש השנה. המתורגם באופן מסורתי כשנה החדשה, פירושו המילולי הוא ראש השנה. למילה שנה יש את אותן האותיות כמו למילה שינוי. כפי שכתב אריסטו באופן מפורסם, זמן הוא שינוי. חכמי הקבלה מסכימים — זמן, במהותו, הוא שינוי. לפיכך, ראש השנה יכול להיות מתורגם כראש הזמן, או תחילת הזמן (מאחר שמילה עברית קרובה, ראשית פירושה “התחלה”). אכן, הכל עוסק בזמן. לראש השנה יש שלושה נושאים עיקריים — זכרונות, שופרות, ומלכיות או קבלת עול מלכות שמים. עלה בדעתי, ששלושת הנושאים הללו מייצגים בהתאמה עבר, הווה ועתיד: זכרונות מתייחסים לעבר; ניתן לשמוע את קולות השופר רק בהווה; וקבלת עול מלכות שמים נעשית לעתיד. לפיכך, מנקודת מבט זו, ראש השנה מאחד עבר, הווה ועתיד.
אחרי ראש השנה באים עשרת ימי תשובה — הימים שבין ראש השנה ליום כיפור. תשובה, שהיא המצווה העיקרית של עשרת ימי תשובה, יש לה גם שלושה נושאים: חרטה — חרטה על העבר (עבר), וידוי (הווה), וקבלת לעתיד — החלטה לעתיד (עתיד). שוב, אנו מאחדים עבר, הווה ועתיד.
יום כיפור, שמסיים את עשרת ימי תשובה, יש לו גם תשובה כנושא העיקרי שלו. אנו עושים תשובה על מעשינו הרעים בעבר. תשובה, לפיכך, מתייחסת בעיקר לעבר. יום כיפור פירושו המילולי יום הכפרה. אכן, המטרה העיקרית של היום היא לכפר על עם ישראל. כפרה קורה ביום כיפור בזמן הווה. אבל היא באה עם הדין לשנה הבאה, שעליה כולנו נכתבים ונחתמים בספר החיים — זה קשור לעתיד. זו הסיבה שעבודת יום כיפור מסתיימת בקריאה עליזה, לשנה הבאה בירושלים! כפי שאנו רואים, יום כיפור גם מאחד עבר, הווה ועתיד.
הקבלה מלמדת שארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות מתאימים לארבע אותיות של השם המפורש, י-ה-ו-ה. כפי שמלמדים החכמים, השם הזה פירושו היה, הווה, ויהיה. שוב, תקופה זו מאחדת עבר, הווה ועתיד.
ועכשיו אנו מגיעים לסוכות, חג הסוכות. סוכות עוסק כולו בזמן. בימי המקרא, בסוכות, מספר השוורים שהובאו לקרבן יומי בבית המקדש, בית המקדש, השתנה מדי יום. כפי שהוזכר לעיל, שינוי הוא מהות הזמן. זו הסיבה שבכל יום של סוכות אנו אומרים הלל שלם. בסוכות, אנו יושבים בסוכה לזכר מסעינו במדבר סיני לאחר יציאת מצרים. כשמסתכלים על סכך הסוכה, אנו זוכרים כיצד הקב”ה הגן על בני ישראל בסוכות כאלה במדבר. אנו גם זוכרים את ענני הכבוד — עננים של כבוד שהגנו על בני ישראל משמש המדבר. כל זה מזכיר לנו את עבר האומה שלנו. עם זאת, ניתן לשבת בסוכה רק בזמן הווה. סכך קשור אטימולוגית למילה יסכה הנגזרת מהשורש הארמי המציין ראייה. יסכה (הכתיב בעברית זהה ליסכה) היה אחד משמותיה של שרה הנביאה, המסמל את כוחות הנבואה יוצאי הדופן שלה. היו לה כוחות נבואה גדולים אף יותר מאברהם, וזו הסיבה שהקב”ה אמר לאברהם, “שמע לקול שרה אשתך!” על ידי הסתכלות על סכך הסוכה, אנו שואבים את רוח הנבואה, היכולת לחזות את העתיד. באופן כללי, התלמוד קובע ששמחת בית השואבה, טקס ניסוך המים שנערך בימי המקרא בכל לילה של סוכות היה מקור כוח הנבואה בישראל. לפיכך, שוב יש לנו שילוב של עבר, הווה ועתיד.
חג הסוכות מסתיים בשמחת תורה. בחג זה אנו עושים שלושה דברים: אנו מסיימים את המחזור השנתי של קריאת התורה, על ידי קריאת הפרשה האחרונה שלה, וזאת הברכה (זה קשור לשנה שעברה); אנו מתחילים את המחזור השנתי החדש של קריאת התורה, על ידי קריאת הפרשה הראשונה שלה, בראשית (זה מתייחס לשנה הבאה — העתיד); ואנו רוקדים עם ספרי תורה — ניתן לרקוד רק בהווה. שוב, חג זה מאחד עבר, הווה ועתיד.
