צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל־אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (בראשית ו:טז)
כפי שהוזכר בפוסט הקודם, “תיבת נח – מודל של תא חי“, תיבת נח הייתה מיקרוקוסמוס. נמתחו קווי דמיון מבניים בין תיבת נח לבין בית המקדש בירושלים (בית המקדש), המשכן (משכן) (כל אחד מהמקדשים הללו נקרא גם מיקרוקוסמוס בפני עצמו), והר סיני – כולם מבוססים על ההקבלה בין שלוש הרמות של תיבת נח, מצד אחד, לבין שלוש רמות הקדושה של אזורים שונים במקדשים ובהר סיני, מצד שני. בפרק הקודם, חקרנו הקבלה בין תיבת נח לתא חי. כעת נתמקד במבנה המשולש הזה של תיבת נח כדי לחקור עוד את משמעותו הסמלית כמודל של האדם (שגם הוא נקרא מיקרוקוסמוס בפני עצמו).
ההקבלה הראשונה שעולה מיד על הדעת בהתבסס על המבנה המשולש של תיבת נח היא ההקבלה עם היכולות האנושיות – פיזיות, רגשיות ואינטלקטואליות. הגוף הפיזי מקביל לקומה התחתונה של התיבה המיועדת לפסולת; היכולות הרגשיות מקבילות לקומה השנייה המאוכלסת בבעלי חיים; השכל מקביל לקומה העליונה המאוכלסת בבני אדם. הבה נבחן כל אחת מהרמות הללו בנפרד.
מדוע אנו מותחים קו מקביל בין גוף האדם לבין הרמה הנמוכה ביותר של התיבה שהכילה פסולת? ראשית, גופנו מייצר פסולת. יכולת זו היא מאפיין חיוני של כל היצורים החיים, אשר כולם עמלים לשמור על הומאוסטזיס פנימי (מצב יציב של שיווי משקל) על ידי הגדלת האנטרופיה בסביבה החיצונית. אנטרופיה היא מדד לאי-סדר – ככל שאי-הסדר גבוה יותר, כך האנטרופיה גבוהה יותר. הומאוסטזיס הוא מצב מסודר מאוד של מצב פיזי וכימי אופטימלי הנחוץ לתפקוד מערכת ביולוגית. מכיוון שזהו מצב מסודר מאוד, יש לו אנטרופיה נמוכה יותר. כדי להפחית אנטרופיה פנימית, כל המערכות הביולוגיות – מתאים ועד אורגניזמים שלמים – חייבות להגדיל את האנטרופיה החיצונית. הגדלת אנטרופיה זו מושגת על ידי צריכת מזון, מצד אחד, ועיכול והפרשת פסולת (וכן על ידי פיזור אנרגיה באמצעות חום על ידי שמירה על טמפרטורת הגוף), מצד שני. תהליך זה מגדיל את האנטרופיה בסביבה ומאזן את ספרי התרמודינמיקה. זה מדגים שהיכולת לייצר פסולת – נושא שלא נדון בחברה מנומסת – מתברר כתכונה חיונית של אורגניזם חי. לכן, הרמה התחתונה ביותר של תיבת נח שהכילה פסולת אכן יכולה להיחשב כרמז לפעולה גופנית של אורגניזם חי, כמו גוף האדם.
ברמה הרוחנית, הקבלה זו תקפה גם כן. בקבלה, ה”גוף” של מלאך נמוך יותר נקרא ה”צואה” של מלאך גבוה יותר. זאת מכיוון שמלאך פועל כמעין “מסנן אופטי” – הוא סופג אור רוחני מלמעלה ו”מפריש” חלק קטן ממנו למטה. סינון והפחתה זו של האור האלוהי הכרחיים כדי לאפשר ליצורים הנמוכים יותר לקבל וליהנות מאור זה. בשימוש במטאפורה אחרת, מלאכים משמשים כשנאים המורידים את המתח בקווי החשמל מהמתח הגבוה מאוד שלא ניתן להשתמש בו בנקודה שבה הוא מיוצר בתחנת כוח לרמות נמוכות יותר ברציפות עד שהוא נמוך מספיק כדי לשמש להארת בתים ולהפעלת מכשירי חשמל ואלקטרוניקה לצרכן. מסיבות אלה, הקבלה מכנה גוף של מלאך נמוך יותר “צואה” של מלאך גבוה יותר. במובן זה, גופנו הפיזי נתפס בקבלה כ”צואה” של המלאכים הנמוכים ביותר של העולם שמעלינו, עולם היצירה. כך, ברמה הרוחנית, ההקבלה בין הסיפון התחתון ביותר של תיבת נח לבין גופנו הפיזי תקפה.
הסיפון השני של תיבת נח הכיל בעלי חיים. רמה זו מקבילה ליכולות הרגשיות האנושיות. הקבלה והפילוסופיה החסידית מלמדות שההבדל העיקרי בין בעלי חיים לבני אדם אינו האינטלקט אלא הרגשות. לא נכון לחשוב שלבעלי חיים אין אינטלקט. אמנם לא מפותח כמו האינטלקט האנושי, אבל לבעלי חיים יש אינטלקט. מה שמבדיל בני אדם מבעלי חיים הוא שהאינטלקט האנושי שולט (או לפחות אמור לשלוט) ברגשות הנקראים בקבלה תולדות – צאצאי האינטלקט, בעוד שאצל בעלי חיים הרגשות שולטים באינטלקט שלהם. אצל בעלי חיים, הרגש שולט, והאינטלקט כפוף לרגשות. בעלי חיים שונים הפכו לסמל של תכונות רגשיות ואופי מסוימות. מסיבות אלה, אנו מותחים קו מקביל בין הסיפון השני של התיבה שבו הוחזקו בעלי החיים לבין הרגשות האנושיים.
הסיפון השלישי של התיבה הכיל את נח ומשפחתו. רמה זו, כמובן, מקבילה לאינטלקט האנושי. לא לחינם נקראים בני האדם הומו סאפיינס. נח, כמנהיג דורו וראש משפחתו, מייצג את הראש. באופן קולקטיבי, כל בני האדם שהתגוררו בסיפון העליון של התיבה מייצגים את האינטלקט.
אולי נוכל להוסיף שהאשנב בגג התיבה מסמל את השער לעולם הרוחני – הנשמה.
כפי שהדגמנו לעיל, שלוש הקומות של תיבת נח מקבילות לשלוש רמות של האדם – פיזית, רגשית ואינטלקטואלית. בהקבלה זו, האשנב מייצג שער לרמות הגבוהות יותר של הנשמה – חיה ויחידה, שבדרך כלל אינן מלובשות בתוך הגוף.
על פי הקבלה והחסידות, שלוש רמות אלה – פיזית, רגשית ואינטלקטואלית – מקבילות לשלוש רמות של נשמת האדם – נפש, רוח ונשמה. נפש מקבילה ליכולות המוטוריות; רוח מקבילה ליכולות הרגשיות; ונשמה מקבילה ליכולות האינטלקטואליות. במטאפורה זו, האשנב עשוי לייצג את החלון לרמות הגבוהות יותר של הנשמה – חיה ויחידה שבדרך כלל אינן מלובשות בגוף האדם.
כפי שאנו רואים, תיבת נח מקבילה לאדם הן ברמה הפיזית והן ברמה הרוחנית.
