“עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר” (בראשית ו:יד)
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל־אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (בראשית ו:טז)
“וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה, לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ” (בראשית ו:יט)
“וַיֹּאמֶר ה’ לְנֹחַ: בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה…” (בראשית ז:א)
הקבלה מלמדת שתיבת נח הייתה מיקרוקוסמוס של העולם. נראה כי התיבה היא גם מיקרוקוסמוס ביולוגי, המציג מקבילות מבניות עם תא חי.
המילה המקורית בעברית לתיבה היא תיבה, שמשמעותה המילולית היא מכל. ראוי לציין שהמילה “תא” מגיעה מהמילה cella, שמשמעותה “חדר קטן”. חדר, כמובן, הוא סוג של מכל.[1] ההקבלה, עם זאת, חורגת הרבה מעבר לדמיון הלשוני.
תא הוא יחידת החיים הקטנה ביותר. תיבת נח הייתה גם יחידת החיים הקטנה ביותר על פני האדמה, מכיוון שכל שאר החיים אבדו במבול. בשימוש במטאפורה ביולוגית זו, ניתן לראות בתיבה מודל של אורגניזם חד-תאי.
תא מוקף בקרום המגן על פנים התא מהסביבה. התיבה שימשה גם ככלי קיבול המגן על יושביה מהסביבה. למרות תפקידו המגן, קרום התא הוא חדיר למחצה, מגן על תכולת התא הפנימית מהסביבה תוך כדי מתן מעבר סלקטיבי לדברים מסוימים מהסביבה. באופן דומה, בעוד שהגנה על יושבי התיבה מהסביבה הקשה ומי המבול הסוערים, לקירות התיבה היה חלון בחלק העליון שהכניס אור לתיבה. לתיבה היתה גם דלת שאפשרה כניסה סלקטיבית של בעלי חיים לתוכה.
בביולוגיה, תאים מגיעים בשני סוגים: פרוקריוטיים (חיידקים וארכיאה) ואאוקריוטיים (צמחים, בעלי חיים, פטריות, עובשים, חד-תאיים ואצות). ההבדל העיקרי בין שני הסוגים הוא התאיות של תאים אאוקריוטיים, בעוד שתאים פרוקריוטיים אין להם חלוקות פנימיות. תיבת נח הייתה מחולקת – היו לה שלושה תאים – אחד לאנשים, אחד לבעלי חיים ואחד לפסולת. יתר על כן, לכל סוג של בעל חיים היה תת-תא משלו בתוך התא הגדול יותר המיועד לבעלי חיים. במובן זה, תיבת נח היא מודל של תא אאוקריוטי. המאפיין העיקרי של תא אאוקריוטי הוא הגרעין שלו. בעקבות מטאפורת התא שלנו, שני התאים הראשונים המאכלסים אנשים ובעלי חיים יכולים להיחשב כמודל של גרעין. התא השלישי שנבנה עבור הפסולת עשוי להיות אנלוגי לציטופלזמה – החומר האורגני האחר בתא המופרד מהגרעין על ידי קרום הגרעין. התא השלישי היה מופרד גם מהשניים העליונים על ידי רצפה.
תאים אאוקריוטיים, כמו כל התאים, מוקפים בקרום. לקרום של תא אאוקריוטי יש קרום פלזמה (בדומה לתאים פרוקריוטיים). יתכן שיהיו או לא יהיו לו דפנות תא (שתמיד נוכחות בתאים פרוקריוטיים). כאשר ה’ אמר לנח לבנות את התיבה, הוא הורה לנח לבנות את התיבה מעצי גופר ולכסות אותה בזפת. לכן, התיבה היא סוג של תא עם קיר (המיוצג בתיבה על ידי הקירות הבנויים מעץ שיטה) וקרום פלזמה (המיוצג בתיבה על ידי הזפת שציפתה את הקירות).
לכל התאים האאוקריוטיים יש מיטוכונדריה – תחנת הכוח המייצרת אנרגיה המזינה את כל התהליכים המטבוליים בתא. באופן דומה, נח נצטווה לאחסן מזון בתיבה להאכלת יושביה:
וְאַתָּה קַח-לְךָ מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה (בראשית ו:כא)
כפי שתא חי מכיל את כל החומר הגנטי (גנים) הנחוץ להמשך החיים, כך גם תיבת נח הכילה כל מין של צומח וחי הנחוץ לבניית החיים הביולוגיים מחדש על פני האדמה לאחר המבול. במובן זה, נח, בני משפחתו וכל בעלי החיים מייצגים את הגנים המרכיבים את חומצת הדאוקסיריבונוקלאית (DNA) של התא. כפי שה-DNA של תאים אאוקריוטיים הוא דו-גדילי, כלומר כל גן מגיע בזוג (בדרך כלל, אחד בירושה מהאם והשני מהאב), כך גם כל בני האדם ובעלי החיים בתיבה הגיעו בזוגות – “שניים מכל סוג… זכר ונקבה”.
אחד המאפיינים התפקודיים העיקריים של תאים חיים (כמו של כל האורגניזמים החיים) הוא היכולת לשמור על הומיאוסטזיס – מצב יציב של שיווי משקל השומר על תנאים פיזיקליים וכימיים אופטימליים בתוך התא. תורת החסידות[2] מציעה שהתיבה הייתה אב-טיפוס לחברה משיחית כאשר “וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ” (ישעיהו יא:ו). בעלי חיים שבדרך כלל טורפים זה את זה בטבע חיו בשלום זה לצד זה בתוך התיבה, שם שרר שלום ושיווי משקל המקביל להומיאוסטזיס בביולוגיה.
מיותר לציין שהקבלה מבנית זו רחוקה מלהיות מילולית וקשה להרחיבה לכל פרט. עם זאת, ברמה גבוהה, ההקבלה מרשימה. זה בקושי מקרי בהתחשב בכך שהתורה מתארת את תיבת נח כיחידת חיים המוכלת בתיבה, המסמלת תא חי המוכל בקרום התא.
הערות שוליים:
[1] היסטורית, תאים התגלו ב-1665 על ידי רוברט הוק, שקרא להם כך בשל דמיונם לתאי מנזר. תיבת נח נושאת דמיון מסוים לתא מנזר גם כן, מכיוון שהיא הייתה קטנה ומכיוון שיושביה – הן אנושיים והן בעלי חיים – נדרשו לשמור על פרישות מינית.
[2] ליקוטי שיחות, כרך 25, עמ’ 29-30.
