על רחל, לאה ואנרגיה אפלה

וללבן שתי בנות: שם הגדולה לאה, ושם הקטנה רחל. (בראשית כט:טז)

רבי ישעיהו הורוביץ (השל”ה הקדוש)^[1] אומר באופן מפורסם שהתורה מדברת על העולמות העליונים ורומזת לעולמות התחתונים. משמעות הדבר היא שהנושא העיקרי של סיפור התורה קשור לדינמיקה של העולמות הרוחניים, בעוד שהוא רק רומז לנרטיב ההיסטורי שנראה כמשמעות הטקסט המקראי. זה לא מפתיע כי מה שקורה כאן למטה משקף את מה שקורה למעלה – בספירות הרוחניות. עם זאת, הנרטיב ההיסטורי אינו בהכרח ההשתקפות היחידה של המציאות הגבוהה יותר. אנו עשויים לראות כיצד אותה דינמיקה או דומה לה משתקפת בחוקי הטבע.

פרשת תורה זו מציגה בפנינו את שתי בנותיו של לבן – רחל ולאה. כפי שדנו בפרקים הקודמים, לאה ורחל הן התגלמויות של שני פרצופים משניים – פרצוף לאה ופרצוף רחל, בהתאמה, שהם שני היבטים של נוקבא דז”א – ההיבט הנקבי של האצילות האלוהית. בקבלה ובמחשבה החסידית, רחל מייצגת את עולם הדיבור (עולם הדיבור) והעולם הגלוי (עלמא דאתגליא). לעומת זאת, לאה מייצגת את עולם המחשבה (עולם המחשבה) והעולם הנסתר (עלמא דאתכסיא).

התורה מספרת לנו שיעקב נמשך לרחל:

ויאהב גם את רחל מלאה (בראשית כט:ל).

אולם, יעקב נדחה מלאה:

וירא ה’ כי שנואה לאה… (בראשית כט:לא)

למרות שיעקב ולאה חיו יחד והיו להם ילדים יחד, ברור שרחל הייתה אשתו העיקרית של יעקב. הפרשה עם הדודאים ממחישה זאת בבירור כאשר לאה נאלצה “לשכור” את יעקב כדי שישכב עמה תמורת דודאי בנה:

וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים בשדה ויבא אותם אל לאה אמו. ותאמר רחל אל לאה: “תני נא לי מדודאי בנך.” ותאמר לה: “המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?” ותאמר רחל: “לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך.” ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר: “אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני.” וישכב עמה בלילה הוא. (בראשית ל:יד-טז)

ניתן לסכם דינמיקה זו באופן הבא:

כפי שאמרנו קודם, הדינמיקה הרוחנית משתקפת בעולמות שמתחת ביותר מדרך אחת מאשר רק הנרטיב ההיסטורי של התורה. היכן נוכל למצוא מקבילה בין רחל ולאה בעולם הפיזי?

הרב שניאור זלמן מליאדי, האדמו”ר הזקן, נותן רמז. במאמר החסידי שלו על פרשת תורה זו,^[2] האדמו”ר הזקן מקשר את פרצוף רחל ופרצוף לאה עם פסוק בתהילים:

אתהלך לפני ה’ בארצות החיים. (תהילים קטז:ט)

פסוק זה מדבר על ארץ ישראל. מדוע אם כן המילה “ארץ” מופיעה כאן ברבים כ”ארצות”? האדמו”ר הזקן מסביר ש”הארצות” מתייחסות לארץ ישראל כאשר היא תחת ההשפעה הרוחנית של פרצוף רחל או פרצוף לאה, המבוטאת באופן מטאפורי על ידי המשורר כשתי ארצות. הארץ, בקבלה, היא מטאפורה לכבידה. לכן, על פי פרשנות זו, פרצוף רחל ופרצוף לאה שניהם מתייחסים לכבידה.

הרמז השני נמצא בעמודה השנייה של הטבלה לעיל, המובילה לאותו מקום. גם רחל וגם לאה הן היבטים (תת-פרצופים) של פרצוף הנוקבא, כלומר של ספירת המלכות. כפי שדנו בפרקים הקודמים “ארבעת הכוחות היסודיים”, ארבעת הכוחות (האינטראקציות) היסודיים של הטבע – הכוח החזק הגרעיני, הכוח החלש, הכוח האלקטרומגנטי והכבידה – ממופים (בסדר זה) לארבע אותיות שם הוי”ה. האות האחרונה המתאימה לספירת המלכות מתאימה לכוח הכבידה. לכן, גם רחל וגם לאה מתאימות איכשהו לכוח הכבידה. עם זאת, למרות שהן קשורות רוחנית לאותו פרצוף של נוקבא (אותה ספירה של מלכות), רחל ולאה הן שתי דמויות נפרדות. התורה מדגישה ש”ללבן שתי בנות”. האם לכבידה יש שני היבטים נפרדים שניתן לקשר אותם לרחל ולאה? כפי שמסתבר, כן.

כולנו שמענו על אנרגיה אפלה. מהי? אנרגיה אפלה נחשבת בדרך כלל ככוח דוחה מסתורי ממקור לא ידוע שדוחף גלקסיות ומאיץ את התפשטות היקום. עם זאת, אין הרבה מסתורין לגבי האנרגיה האפלה – זהו פשוט היבט נוסף של הכבידה.

העדות הראשונה לאנרגיה אפלה הגיעה מתצפיות על סופרנובות, שהראו שהן בורחות זו מזו, לא בקצב קבוע, אלא מהר יותר ויותר. ההסבר היחיד לתצפית זו היה שהתפשטות היקום שלנו מואצת. מאז שנות ה-90, ההסבר הרווח להתפשטות מואצת זו הפך להיות אנרגיה אפלה – צורה חדשה של אנרגיה בלתי נראית שיש לה השפעה דוחה על החומר. האנרגיה האפלה שולטת בחומר ביקום שלנו, ותורמת 69% מסך האנרגיה.

ניתן להסביר בקלות את האנרגיה האפלה באמצעות משוואות איינשטיין המתוקנות לשדה הכבידה עם הקבוע הקוסמולוגי. במקור, איינשטיין הכניס את הקבוע הקוסמולוגי “בטעות”. הוא היה מאמין נלהב ביקום סטטי. כאשר שמע לראשונה על הפתרון הקוסמולוגי הראשון של משוואות השדה שלו שהתקבל על ידי המתמטיקאי הרוסי אלכסנדר פרידמן,^[3] הוא נחרד. הפתרון חזה יקום דינמי שהתרחב או התכווץ בהתאם לחלוקת המסה הממוצעת ביקום. כדי לפתור “בעיה” זו, איינשטיין הצליח להשיג פתרון יציב של משוואותיו, אך זה דרש הוספת קבוע קוסמולוגי.^[4] פתרון זה היה לא יציב, ומאוחר יותר, בשנת 1929, האסטרונום האמריקאי אדווין האבל גילה שהיקום מתרחב. איינשטיין ביטל את הקבוע הקוסמולוגי שלו והחזיר את משוואותיו המקוריות, והכריז שהוספת הקבוע הקוסמולוגי הייתה הטעות המדעית הגדולה ביותר שלו.

אם נקפוץ שבעים שנה קדימה, התברר שהקבוע הקוסמולוגי לא היה טעות כלל – הוא סיפק את ההסבר הנחוץ לאנרגיה האפלה.^[5]

לסיכום תכונות האנרגיה האפלה בטבלה:

כעת אנו יכולים לראות בבירור את ההקבלה בין פרצוף רחל ופרצוף לאה, מצד אחד, לבין כבידה ואנרגיה אפלה, מצד שני.

אכן, כפי שכוח הכבידה המושך והאנרגיה האפלה הדוחה הם שני היבטים של אותו כוח יסודי, הכבידה, כך פרצוף רחל ופרצוף לאה הם שני היבטים (תת-פרצופים) של פרצוף נוקבא. ברמה הפיזית, רחל ולאה הן אחיות (לפי חלק מהמדרשים, הן היו תאומות).

לאה מאופיינת כבעלת עיניים חלשות – ראייה נמוכה. אנרגיה אפלה היא בלתי נראית. לאה היא התגלמות עלמא דאתכסיא – העולם הנסתר, בעוד שרחל היא התגלמות פרצוף רחל – עלמא דאתגליא.

לאה דוחה את יעקב. אנרגיה אפלה היא כוח דוחה בניגוד לכבידה, שהיא כוח מושך. זו הסיבה שהכבידה מקבילה לרחל. לבסוף, יעקב נישא ללאה “בטעות”, לאחר שרומה על ידי לבן. באופן דומה, איינשטיין טען שהוא הכניס את הקבוע הקוסמולוגי, שזוהה מאוחר יותר כמקור לאנרגיה האפלה, בטעות.

כל ההקבלות הללו מאפשרות לנו להסיק שיש הקבלה מבנית ברורה בין פרצוף רחל ופרצוף לאה, מצד אחד, לבין כבידה ואנרגיה אפלה, מצד שני:

כפי שאמר השל”ה, התורה מדברת על העולמות העליונים ורומזת לעולמות התחתונים. כפי שאנו יכולים לראות מדוגמה זו, כאשר התורה רומזת לעולמות התחתונים, יש אכן רמזים רבים, וחלקם בלתי צפויים לחלוטין.

——————————–

הערות שוליים:

[1] רבי ישעיהו הלוי הורוביץ (בערך 1555–1630), המכונה לעתים קרובות השל”ה הקדוש (השל”ה הקדוש), היה אחד הרבנים והמקובלים המשפיעים ביותר בתקופתו. הוא כיהן כרב הראשי של פראג (שם נולד) ומאוחר יותר בחייו כרב הראשי של הקהילה האשכנזית בירושלים. פירושו המפורסם לתורה הנקרא שני לוחות הברית (“שני לוחות הברית”), המכונה בדרך כלל בראשי התיבות של”ה, הוא פירוש מקיף על ההיבטים האתיים, הטקסיים והמיסטיים של כל פרשת תורה. לפירוש זה הייתה השפעה עמוקה על התפתחות התנועה החסידית, כולל על מייסד התנועה, הבעל שם טוב, ועל מייסד חב”ד, רבי שניאור זלמן מליאדי, שספרו התניא מבוסס במידה מסוימת על שני לוחות הברית. תפילתו המפורסמת לשלום הילדים והנכדים נאמרת בדרך כלל על ידי הורים רבים ביום הראשון של חודש ניסן. השל”ה הקדוש נקבר בטבריה ליד קבריהם של רבי יוחנן בן זכאי והרמב”ם.

[2] רבי שניאור זלמן, תורה אור, מאמר “וללבן שתי בנות“, עמ’ כב א.

[3] אלכסנדר אלכסנדרוביץ’ פרידמן (1888–1925) היה פיזיקאי ומתמטיקאי רוסי שתרם תרומה משמעותית לקוסמולוגיה על ידי השגת הפתרון הקוסמולוגי הראשון למשוואות איינשטיין לשדה הכבידה. אלכסנדר פרידמן היה בנו של המלחין אלכסנדר פרידמן, שהיה קנטוניסט יהודי שהומר בכפייה לכנסייה האורתודוקסית הרוסית.

[4] המשוואה המקורית של איינשטיין לשדה הכבידה נראתה פשוטה להפליא: G = kT, כאשר G הוא טנזור איינשטיין, T הוא טנזור האנרגיה-תנע, מקור השדה, ו-k הוא קבוע. כדי להשיג פתרון במצב יציב, איינשטיין הוסיף קבוע קוסמולוגי Λ (האות היוונית למבדא גדולה), כך שהמשוואה המתוקנת קיבלה את הצורה G + Λg = kT, כאשר Λ הוא הקבוע הקוסמולוגי ו-g הוא טנזור המטריקה. אם מעבירים אותו לצד ימין של המשוואה (המייצג את מקור השדה), ניתן לפרש את הקבוע הקוסמולוגי Λ כ”מסה שלילית” או אנרגיה שלילית של הריק היוצרת כוח דחייה – כך פירש איינשטיין את הקבוע הקוסמולוגי ב”הערה על ההערה של שרדינגר ‘על מערכת פתרונות למשוואות שדה הכבידה הקווריאנטיות הכלליות.'”

[5] כדי להסביר את האנרגיה האפלה, יש צורך בשדה סקלרי. הקבוע הקוסמולוגי מספק בנוחות שדה סקלרי כזה. עם זאת, הוצעו פתרונות פוטנציאליים אחרים אם כי אקזוטיים יותר, כולל הקווינטסנס (כוח יסודי חמישי היפותטי שטרם התגלה) ואנרגיית ואקום קוונטית, אשר עד כה מייצרים כוח גדול בהרבה מזה שנצפה על ידי האסטרונומים.