19 בנובמבר 2018
ויחלום והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי א-להים עלים וירדים בו. (בראשית כח:יב)
רבי שניאור זלמן מלאדי (הידוע גם כבעל התניא או אדמו״ר הזקן) אמר פעם ביידיש, “ליבן מיט די צייט” – לחיות עם הזמן, כלומר שאדם צריך לחיות עם פרשת השבוע. בשבוע שעבר למדתי שיעור על איך הפרשה הנוכחית משפיעה על מחשבתי, בין אם אני מודע לכך ובין אם לאו.
בשבוע שעבר שיתפתי עם אשתי, שהיא ביופיזיקאית, שבזמן שחשבתי על ביולוגיה מערכתית, הבנתי שכל האורגניזמים – מתא בודד ועד אורגניזמים רב-תאיים – הם מערכות בייסיאניות. ידעתי שהמוח הוא מנוע בייסיאני, אבל מעולם לא שמעתי על יישום הרעיון הזה למערכות ביולוגיות אחרות. זה היה רעיון מבריק. התובנה הזו הייתה מחשבה משמחת כי היא הרגישה נכונה ועמוקה. במקרה, יומיים לאחר מכן, מצאתי בתיבת הדואר שלי מייל יומי ממגזין Wired. במייל זה היה קישור למאמר מדען המוח הגאון שאולי מחזיק במפתח לבינה מלאכותית אמיתית. זה תפס את תשומת לבי, ולחצתי על הקישור. והנה זה היה.
אבל קודם, תנו לי להסביר מעט על מערכות בייסיאניות וסטטיסטיקה בייסיאנית. בשנת 1763, המתמטיקאי, הפילוסוף והתיאולוג האנגלי תומס בייס פרסם את המשפט שנושא כעת את שמו. בעיקרון, הוא מעריך את אמיתות ההשערה לאור ראיות חדשות שהתקבלו.
בעוד שהפירוש התדירותני של הסתברות מבוסס על תדירות התוצאה, ההסתברות הבייסיאנית היא פירוש של הסתברות כציפייה סבירה, מצב הידע או הערכה של אמונה אישית. משפט בייס הוא שיטה לעדכון הסתברויות, שהן דרגות של אמונות או הנחות, לאחר קבלת נתונים חדשים. הוא מקשר בין דרגת האמונה בטענה לפני ואחרי התחשבות בראיות. המתמטיקאי הצרפתי פייר-סימון לפלס פיתח והפיץ את ההסתברות הבייסיאנית. רעיונות בייסיאניים משמשים כיום לא רק במתמטיקה וסטטיסטיקה, אלא גם בפיזיקה, רפואה, כלכלה, קבלת החלטות, בינה מלאכותית, למידת מכונה ותחומים רבים אחרים.
המוח שלנו פועל כמו מנוע בייסיאני. במקום להגיב לקלט החושי שלנו, הוא באופן פעיל חוזה מה לצפות, בהתבסס על ניסיון קודם, אינסטינקטים או אמונות, ופועל בהתאם לתחזיות אלה. בכל רגע המוח משווה את תחזיותיו עם קלטים חושיים חדשים שהתקבלו ומתאים את אמונותיו בהתאם. במילים אחרות, אנחנו לא מגלים את העולם סביבנו; במקום זאת, אנחנו משליכים את אמונתנו באיך העולם סביבנו אמור להיראות ואז בודקים מעת לעת לראות אם טעינו בפרטים כלשהם של התמונה שלנו ומתאימים את התמונה בהתאם. דברו על יהירות.
בעוד שמבוסס למדי שכך המוח עובד, הרחבת הרעיון הזה לכל צורות החיים אינה כה מובנת מאליה ואפילו מנוגדת לאינטואיציה.
קרל פריסטון הציג את מושג האנרגיה החופשית כהבדל בין המצב שבו המערכת צפויה להיות לבין המצב שבו היא נמצאת בהתבסס על הקלט החושי. מזעור אנרגיה חופשית משמעו מזעור ההפתעה. קרל פריסטון טען שכל צורות החיים – מתא בודד ועד אורגניזמים רב-תאיים – ממזערות אנרגיה חופשית. במילים אחרות, כל האורגניזמים החיים פועלים כמערכות בייסיאניות הממזערות את ההבדל בין המצב הצפוי למצב האמיתי המתקבל מקלט חושי. פריסטון מצהיר בנחרצות שזהו העיקרון האוניברסלי של החיים – להיות חי משמעו למזער אנרגיה חופשית.
לכל מי שמעוניין לחקור רעיונות מרתקים אלה לעומק, אני ממליץ מאוד לקרוא את המאמר המצוטט לעיל.
עכשיו, בחזרה לפרשת השבוע שלנו, ויצא. אנו קוראים בפרשה זו על חלומו של יעקב כאשר הוא רואה סולם המחבר שמים וארץ עם מלאכים עולים ויורדים בסולם. ישנם פירושים רבים לחלום זה. ברצוני להתמקד באחד מהם.
על פי מדרש רבה (בראשית כח:יב), המלאכים עלו בסולם לראות את דמותו השמימית של יעקב החקוקה על כיסא הכבוד. שם הם ראו את יעקב במצבו הנשגב עובד את בוראו. כשירדו בסולם עם דמות זו בראשם, הם פגשו את יעקב הארצי ישן במקום שבו יבנה קודש הקודשים בבית המקדש על ידי צאצאיו. המלאכים היו מופתעים, בלשון המעטה. למעשה, הם היו המומים והתכוונו לפגוע ביעקב, אלמלא התעורר מהשינה באותו הרגע ממש.
במאמרי, “אברהם פוגש את אברהם מיקום מקביל,” דנתי באברהם הארצי הפוגש את אברהם השמימי בפרשת וירא. הראשון לא זיהה את האחרון, כי אברהם לא נראה בדיוק כמו בן דמותו השמימי.
המלאכים העולים בסולם חיפשו את דמותו השמימית של יעקב כדי לדעת למה לצפות. כאשר השוו את הדמות הנשגבת הזו עם יעקב הגשמי הישן על הארץ, הם הופתעו מההבדל. בדיוק כפי שהמוחות הבייסיאניים משווים את ציפיותיהם לקלט החושי שלהם, המלאכים השוו את ציפיותיהם למה שראו. הם פעלו כמלאכים בייסיאניים אמיתיים.
נראה שהעיקרון שניסח קרל פריסטון שכל צורות החיים הן בייסיאניות, כלומר, הן ממזערות אנרגיה חופשית, כולל לא רק חיים פיזיים אלא גם ישויות מלאכיות.
מסופר שבזמן מאסרו בסנט פטרסבורג,[1] רבי שניאור זלמן, האדמו״ר הזקן, קיבל ביקור מאחד משרי הצאר, שהיה אדם משכיל מאוד. הוא ביקש מהאדמו״ר הזקן להסביר לו את משמעות המילה איכה (“איפה אתה”) בתחילת התורה:
ויקרא ה׳ א-להים אל האדם ויאמר לו איכה (איכה)? (בראשית ג:ט)
האדמו״ר הזקן סיפר לו את ההסבר על פי רש״י. השר עצר את האדמו״ר הזקן, באומרו שהוא מכיר את פירוש רש״י ורצה לדעת את הסברו של הרבי. האדמו״ר הזקן אמר למבקרו שכאשר ה׳ שאל את אדם איפה הוא – איכה? – ה׳ הכל-יודע ידע את מקומו של אדם. ה׳ באמת שאל את אדם, איפה אדם היה ביחס לפוטנציאל האמיתי שלו.[2] כאשר האדמו״רים המאוחרים של חב״ד סיפרו מחדש סיפור זה, הם הדגישו שהשיעור של האדמו״ר הזקן היה שה׳ שואל כל אחד מאיתנו – איכה? – איפה אתה ביחס לפוטנציאל האמיתי שלך?
ה׳ לימד את יעקב שיעור גדול זה בחלום. מלאכי הדין משווים תמיד כל אחד מאיתנו עם ה”דמות השמימית” שלנו – הפוטנציאל האמיתי שלנו – ושופטים אותנו על פי כמה אנחנו רחוקים מהפוטנציאל שלנו.
אבל אולי המלאכים הם באמת אנחנו, כי כולנו יודעים (או לפחות יש לנו תחושה) מהו הפוטנציאל האמיתי שלנו. בכל יום אנחנו משווים את עצמנו לעצמי האידיאלי שלנו, לדימוי העצמי שלנו. אנחנו שואלים את עצמנו, איפה אנחנו ביחס לפוטנציאל שלנו? אם אנחנו נופלים הרחק מכך, אנחנו עלולים לסבול מתסכול, אכזבה ודיסוננס קוגניטיבי. בהתנצלות בפני הציטוט המפורסם של אוליבר פרי,[3] פגשנו את המלאכים, והם אנחנו.
התובנה העמוקה של קרל פריסטון הטוען שחיים הם מזעור אנרגיה חופשית – ההבדל בין המצב הצפוי למצב האמיתי – עשויה להיות עמוקה אף יותר. זה לא רק העיקרון הביולוגי של החיים אלא, אכן, משמעות החיים – למזער את הפער בין הפוטנציאל שלנו למצבנו הנוכחי, כלומר, לשאוף להגשים את הפוטנציאל האמיתי שלנו.
הערות שוליים:
[1] האדמו״ר הזקן הואשם בשווא בבגידה במלכות. הוא לא רק זוכה לחלוטין, אלא הוכרז כאזרח כבוד של רוסיה. ראה א.ח. גליצנשטיין, “המאסר והגאולה של רבי שניאור זלמן מלאדי: תולדות י״ט כסלו,” (קה״ת, ניו יורק, 1964).
[2] הסיפור מספר שהאדמו״ר הזקן למעשה אמר לשר “איפה אדם היה בגיל כך וכך,” והוא ציין את גילו המדויק של השר, שיום הולדתו היה באותו היום.
[3] במהלך המלחמה בקנדה, בשנת 1813, לאחר הניצחון המדהים באגם אירי, בהביסו ולוכדו ספינות של הצי המלכותי, קצין הצי האמריקאי, קומודור אוליבר הזרד פרי שלח את הדיווח המפורסם שלו למייג׳ור גנרל ויליאם הנרי הריסון: “פגשנו את האויב והם שלנו. שתי אוניות, שתי בריגות, ספינת מפרש אחת וסלופ אחד.” ציטוט זה מקוצר לעתים קרובות ל”פגשנו את האויב והם אנחנו.”
