מטפיזיקה של הזמן בראי הפילוסופיה והקבלה

סדרה-A וסדרה-B כ-זמן ו-סדר הזמנים

סדרה A וסדרה B של מקטגרט הן שתי מסגרות מושגיות שהוצעו על ידי הפילוסוף ג’.מ.א. מקטגרט^[1] לניתוח טבע הזמן ויחסו לתכונות זמניות כמו עבר, הווה ועתיד.

בסדרה A של מקטגרט, המכונה גם “סדרה-A” או “הסדרה הזמנית”, הזמן מובן במונחים של תכונות זמניות של עבר, הווה ועתיד. סדרה A מסווגת אירועים על בסיס יחסיהם הזמניים, כמו עבר, הווה ועתיד, הנחשבים להיבטים מהותיים של האירועים. סדרה A רואה את הזמן כרצף של רגעים שבהם אירועים נעים מהעתיד, דרך ההווה, אל העבר. היא מדגישה את האופי הדינמי והמשתנה של הזמן, כאשר אירועים משנים את מיקומם הזמני עם התקדמות הזמן. לפי מקטגרט, סדרה A כוללת את מושגי “הזמן המתוח”, שבו אירועים ממוקמים ביחס לרגע ההווה. סדרה A היא דינמית ומסבירה את האופי המשתנה של אירועים לאורך זמן. היא משלבת את ההבנה המקובלת של הזמן כהתקדמות לינארית מהעבר דרך ההווה אל העתיד.

מאידך, סדרה B של מקטגרט, המכונה גם “סדרה-B” או “הסדרה חסרת הזמן”, מספקת נקודת מבט סטטית וחסרת זמן על הזמן ללא התייחסות לחוויה הסובייקטיבית של הזמן או למושג ההתהוות הזמנית. סדרה B מייצגת את הזמן כרצף מסודר של אירועים ללא התייחסות לתכונותיהם הזמניות, כמו עבר, הווה ועתיד. היא מציגה אירועים כקיימים פשוט בסדר מסוים ללא הבחנה בין עבר, הווה או עתיד. במסגרת סטטית זו, אירועים מסודרים ומקושרים על ידי תכונות כמו מוקדם מ-, מאוחר מ-, או בו-זמני עם. סדרה B רואה את הזמן כמבנה קבוע שבו אירועים מסודרים בסדר זמני לינארי המבוסס רק על שני קריטריונים – לפני ואחרי. היא מבטלת את מושג הרגע ההווה הנע ומתייחסת לזמן כמבנה דמוי גוש שבו כל האירועים הם ממשיים וקיימים באופן שווה.

מקטגרט טען שגם סדרה A וגם סדרה B הכרחיות אך בלתי מספיקות להבנה מלאה של טבע הזמן. הוא טען שסדרה A משקפת את החוויה הסובייקטיבית שלנו של הזמן עם אופיו הדינמי והמשתנה, בעוד שסדרה B מייצגת את המבנה האובייקטיבי והנצחי של הזמן. לדעתו, הן סותרות זו את זו מטבען ואינן יכולות לתפוס במלואו את טבעו האמיתי של הזמן.

בעבודתו המקורית “אי-מציאות הזמן”^[2], מקטגרט ביקר את סדרה A וסדרה B כסותרות מטבען ובלתי מסוגלות לספק הסבר קוהרנטי של הזמן. הוא הציג את מה שידוע כ”תיאוריית הזמן המתוח”, הכוללת הן היבטים מתוחים (סדרה A) והן היבטים חסרי זמן (סדרה B). עם זאת, הוא הגיע למסקנה שהזמן עצמו הוא “לא ממשי” ושההבנה המקובלת שלנו של הזמן, בין אם במונחי סדרה A או סדרה B, היא בסופו של דבר פגומה.

הניתוח של מקטגרט על הזמן וההבחנה בין סדרה A/סדרה B עורר ויכוחים פילוסופיים משמעותיים והשפיע על דיונים מאוחרים יותר במטפיזיקה של הזמן. הוא מדגיש את האופי המורכב של מושגי הזמן ומעלה שאלות לגבי המציאות וטבע הזמן עצמו.

השקפותיו של מקטגרט על טבע הזמן היו נושא לדיון וויכוח נרחב בין פילוסופים, ורעיונותיו השפיעו רבות על פילוסופיית הזמן. מה שחסר בדיונים אלה היא ההבנה שסדרה A וסדרה B של מקטגרט עוקבות במדויק אחר המושגים הקבליים של זמן ו-סדר הזמנים.

זמן, במחשבה היהודית, מייצג את הזמן ואיך הוא מתגלה בעולם הפיזי (וכן בשני עולמות רוחניים מעל עולם העשייה (“עולם המעשה”, עולמנו הפיזי) – עולם היצירה ו-עולם הבריאה. זמן, במהותו, נתפס כ-שינוי – הזרימה הדינמית של אירועים מהעתיד אל העבר, בהתאם לאינטואיציה שלנו לגבי זמן. בעוד שלמושג זמן יש זרמים מיסטיים עמוקים וניתן לכתוב עליו רבות, ברמה הפשוטה הזו, הוא כמעט זהה לסדרה A של מקטגרט.

התורה האזוטרית יותר של סדר הזמנים – סדר הזמנים, בשפת הקבלה והחסידות מייצג שבע מידות (ספירות תחתונות) של עולם האצילות.^[3] זהו רצף נצחי שבו אין עבר, הווה או עתיד. חשוב מכל, זהו מבנה סטטי שבו אין זרימת זמן. בסדר הזמנים, לא ניתן למדוד את משך האירועים או הזמן שעבר מאירוע אחד לאחר. רצף האירועים מסודר אך ורק על בסיס לפני ו-אחרי. זה בדיוק מה שמקטגרט מכנה סדרה B. המושג של סדר הזמנים קדם לסדרה B של מקטגרט במאות שנים, אם לא יותר. סדר הזמנים נדון בהרחבה על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא) במאמרים שלו^[4] בתחילת המאה התשע-עשרה והורחב מאוחר יותר בעבודתו של הרבי הרש”ב, סמך וו.^[5] עם זאת, מושג זה מושרש בקבלה הלוריאנית שמתוארכת לפחות למאה השבע-עשרה. מושג זה מבוסס על העבודה העתיקה של היהדות הרבנית, מדרש רבה^:[6]

רבי יהודה בן שמעון אמר: “לא כתוב ‘יהי ערב’ אלא ‘ויהי ערב’. זה מלמד אותנו שסדר הזמנים (סדר זמנים) היה קיים קודם לכן.”

מדרש רבה, פרק ג

בעוד שמקובלים וחסידים השתמשו בעיקר במונחים של זמן ו-סדר הזמנים, הרמב”ם ופילוסופים יהודיים מאוחרים יותר השתמשו בשמות אחרים לשני היבטים אלה של הזמן: שיעור זמן (“זמן מדוד”) המקביל לסדרה A של מקטגרט, ו-דמות זמן (“הרצף המהותי של הזמן”) או זמן בלתי משוער (“זמן בלתי מדוד”) המקביל לסדרה B (ראה הרמב”ם מורה נבוכים).^[7]

בעוד שאין הבדל בין “הזמן המדוד” (שיעור זמן) שנמצא בעבודות של פילוסופים יהודיים ו”זמן” (זמן) שנמצא בקבלה וחסידות, ישנם הבדלים מעודנים בין המושגים הפילוסופיים של “זמן בלתי מדוד” (זמן בלתי משוער) ו”הזמן המהותי” (דמות זמן) מצד אחד, ו”סדר הזמנים” הקבלי (סדר הזמנים) מצד שני. עם זאת, ההקבלה עם סדרה A וסדרה B של מקטגרט היא בלתי ניתנת להכחשה. הבה נסכם הקבלות אלה בטבלה:

אני מאוד מסופק אם מקטגרט הכיר מקורות יהודיים הדנים במטפיזיקה של הזמן, קל וחומר את הממד המיסטי של הזמן, אך סדרה A וסדרה B המפורסמות שלו עוקבות במדויק אחר המושגים הקבליים של זמן ו-סדר הזמנים.

בראותו סתירות לכאורה בין סדרה A וסדרה B שלו, מקטגרט התבלבל ללא תקנה, מה שהוביל אותו למסקנה שהזמן אינו ממשי. מקורות יהודיים, לעומת זאת, רואים ב-סדר הזמנים זמן-קדום שממנו בסופו של דבר נובע הזמן (זמן). מספר ספרי קבלה וחסידות מימי הביניים ומאוחר יותר מציינים במפורש ש-סדר הזמנים הוא המקור ל-זמן (ראה פרדס של רבי משה קורדובירו ו-עבודת הקודש של רבי מאיר גבאי). באופן מדהים, הקבלה והפילוסופיה החסידית של חב”ד ראו בזמן תכונה מתהווה – רעיון שהגיע לשלוט בפיזיקה תיאורטית מאות שנים מאוחר יותר.

מחקרים עכשוויים בפיזיקה ומטפיזיקה של הזמן היו מתעשרים מאוד מהכללת מקורות יהודיים קלאסיים, במיוחד אלה הנמצאים בקבלה ובפילוסופיה של חב”ד, שיש להם הרבה מה להציע בנושא הזמן.

הערות שוליים:

[1] ג’ון מקטגרט אליס מקטגרט (1866 – 1925) – פילוסוף אנגלי שתרם תרומה משמעותית לחקר המטפיזיקה של הזמן. חסיד של הגל, הוא היה אחד המטפיזיקאים האידיאליסטים הבריטים הבולטים, שעבודתו הגדולה ביותר הייתה טבע הקיום.

[2] ג’ון מ.א. מקטגרט, “אי-מציאות הזמן”, Mind, 1908, כרך 17, עמ’ 457-73; הודפס מחדש ב-ג’.מ.א. מקטגרט, טבע הקיום, כרך 2, (קיימברידג’: הוצאת אוניברסיטת קיימברידג’, 1927), ספר 5, פרק 33.

[3] ראה את המאמר שלי, אלכסנדר פולטורק, “על טבע הזמן וגיל היקום“, הוצג בכנס הבינלאומי לתורה ומדע באוניברסיטה הבינלאומית של מיאמי ב-18 בדצמבר 2005. ראה גם את המאמרים המוקדמים שלי, “חמשת העולמות” (2017), ו-“נדב ואביהוא – טרגדיה בזמן“, (2020).

[4] רבי שניאור זלמן מליאדי (מייסד חסידות חב”ד, 1745 – 1812) מזהה את סדר הזמנים עם שש המידות (ספירות תחתונות—חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, ויסוד) של עולם האצילות, האצילות. (ראה, למשל, מאמרי אדמו”ר הזקן, כי תצא). לפירוש שונה של סדר הזמנים, ראה הגדה של פסח, עם סדר הזמנים על פי הקבלה, מאת רבי יעקב מאיזביצא, לובלין, 1910, מהדורה שנייה עם תוספות.

[5] רבי שלום דובער, הרבי רש”ב, יום טוב של ראש השנה (סמ”ך ו’).

[6] מדרש רבה על בראשית נכתב כנראה בין השנים 300 ל-500 לספירה.

[7] לפרטים, ראה את מכתבו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, שתורגם לאנגלית על ידי ידידי, רבי צבי פרימן, שפורסם ב”באור התורה” וזמין באינטרנט בכתובת https://www.chabad.org/therebbe/letters/default_cdo/aid/74601/jewish/A-Letter-on-Time.htm#footnoteRef8a74601.