מסופר על בחור (גבר צעיר לא נשוי) שבא בשנות ה-60 לרבי מלובביץ’ ליחידות (פגישה פרטית) ואמר לרבי שהוא רוצה ללכת לקולג’. באותם ימים, הקולג’ים האמריקאיים, ברובם, לא היו בדיוק מוסדות להשכלה גבוהה אלא, לעתים קרובות יותר, מקומות לסמים, מין ורוק אנד רול. הרבי יעץ בחוזקה למבקר שלא ללכת לקולג’, אבל הצעיר היה נחוש לבצע את תוכניתו. הרבי אמר לו, “גם אם אתה לא מתחשב בסכנות הרוחניות והטומאה של מקום כזה, אני כן! ואתה ואני מחוברים. למה אתה גורר אותי איתך?!” המוסר של הסיפור הזה פשוט – חסידים והרבי שלהם שזורים יחד. לאן שהחסיד הולך, הוא גורר את הרבי שלו איתו.
בסיפור המקראי של בריאת הזוג הראשון, אדם וחוה (חוה), התורה אומרת:
“…על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.” (בראשית ב:כד)
הייתי מתרגם פסוק זה כך: “…איש יתנתק מאביו ואמו, ויסתבך עם אשתו, והיו לבשר אחד.” (כן, אני יודע שהתורה משתמשת בשתי מילים שונות: יַעֲזָב, כלומר “יעזוב”, ודבַק, כלומר “ידבק”; אבל אלה שני סוגים שונים של הסתבכות אז אין פלא שהתורה משתמשת במילים שונות.) אכן, טבעה של ההסתבכות במכניקת הקוונטים הוא ששני עצמים נפרדים הופכים לאחד (ליתר דיוק, הם חולקים פונקציית גל אחת) דרך אינטראקציה. סוף הפסוק “והיו לבשר אחד” רומז להסתבכות.
באופן דומה, בעל ששומע נדר שנדרה על ידי אשתו יש לו את הכוח להפר את נדרה. שוב, הסיבה הפשוטה נראית שהאישה שייכת לבעלה שיש לו את הכוח להפר את נדרה.
בפירושו הקלאסי לתורה, הרמב”ן (נחמנידס) מסביר שאדם יכול להפר רק את אותם נדרים של בתו או אשתו שנופלים לאחת משתי קטגוריות: (א) כאשר האישה מונעת מעצמה הנאה כלשהי (למשל, הבת נודרת לא לאכול בשר); או (ב) זה משפיע בדרך כלשהי על האיש עצמו (למשל, אישה נודרת לא לקיים יחסי אישות עם בעלה). (רמב”ן על התורה, במדבר ל:יד)
הקטגוריה האחרונה קלה להבנה. כאשר אישה נודרת נדר שמשפיע על אביה או בעלה ללא הסכמתם המודעת, האב (או הבעל לפי המקרה) אינו חייב להסכים לנדר שהוטל עליו וניתנת לו הסמכות להפר את הנדר. בדיוק כפי שהרבי אמר לצעיר, “למה אתה גורר אותי לאן שאני לא רוצה ללכת?!” במקרה שלנו, בעל אומר לאשתו, “למה את גוררת אותי לאן שאני לא רוצה ללכת? למה את מטילה עלי נדר שאני לא רוצה לקחת?!”
הקטגוריה הראשונה, עם זאת, קשה יותר להבנה. אם הנדר נוגע להנאתה של האישה ואינו נוגע לאביה או לבעלה, למה שיהיה אכפת להם? וכתוצאה מכך, למה שתינתן להם הסמכות להפר נדר במקרה שאינו נוגע להם? ההיגיון הפשוט לכך הוא שהכאב שהאישה גורמת לעצמה דרך נדר גורם אוטומטית כאב לאביה או לבעלה. למה? כי הם מסובכים.
מה לגבי נערה מאורסת? לאחר האירוסין הנערה הופכת לכלה – היא אסורה לכל אחד אחר, אך עדיין לא מותרת לחתן שלה. על פי ההלכה היהודית, נערה זו נמצאת כעת במצב של סופרפוזיציה, משהו כמו חתול שרדינגר. למזלה של הנערה, היא לא חצי מתה וחצי חיה, כמו החתול, היא פשוט חלקית נשואה וחלקית לא. נערה מאורסת היא בו זמנית, חלקית רכושו של אביה וחלקית רכושו של בעלה העתידי. עמימות זו (סופרפוזיציה של מצבים בשפת הפיזיקה) יוצרת הסתבכות כפולה שבה היא מסובכת הן עם אביה והן עם בעלה לעתיד.
התורה אומרת שאם אישה מאורסת נודרת נדר, נדרש משני הגברים האלה – האב והבעל העתידי – להפר את הנדר. אבל למה? אם זה, למשל, מקרה של אישה הנודרת נדר לענות נפש (נדר לגרום לעצמה כאב על ידי מניעת הנאה כלשהי מעצמה), מניחים ששניהם, אביה ובעלה העתידי, סובלים מכך. נראה הגיוני שכל אחד מהם יוכל להפר את נדרה של האישה. באופן דומה, אם אישה נודרת נדר שמשפיע הן על אביה והן על בעלה לעתיד, למה שכל אחד מהם לא יוכל להפר את הנדר שמשפיע עליו ושהוא לא הסכים לו?!
דרך אחת להבין זאת היא לזכור שהאב והבעל העתידי שניהם מסובכים איתה. זו הסיבה שנדרשים שניהם, האב והבעל העתידי, כדי להפר את נדרה של נערה מאורסת.
