השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו אדמת זבת חלב ודבש. (דברים כו:טו)
כאשר למדתי מכניקת קוונטים באוניברסיטה, הייתי מבולבל ממסתריה. מבחינה טכנית, זו אינה תיאוריה מורכבת. עם ידע בסיסי באלגברה לינארית ומעט פיזיקת גלים, ניתן להתקדם די רחוק בלימוד מכניקת הקוונטים. אולם הקשיים הרעיוניים מדהימים כל מי שמעז להתמודד עם תיאוריה זו. היא שונה מכל דבר שראיתם קודם לכן.
אלקטרונים מסתובבים בו־זמנית עם כיוון השעון ונגד כיוון השעון, חלקיקים נמצאים בשני מקומות בו־זמנית, חתולים הם גם מתים וגם חיים, וחלקיקים שזורים נשארים מחוברים ללא קשר למרחק ביניהם. לימוד מכניקת הקוונטים גורם לכם להרגיש כמו אליס בארץ הפלאות. אפילו היום, כמעט מאה שנה לאחר גיבושה, מכניקת הקוונטים נותרת מסתורית כתמיד, ללא הסכמה על משמעותה. פרשנויות רבות מתחרות לתת משמעות כלשהי לתיאוריה זו, אך היחידה הנלמדת באוניברסיטאות כיום נקראת “שתוק וחשב”. מכניקת הקוונטים עובדת, אך איננו יודעים מדוע, אז חשבו ואל תשאלו שאלות.
כמו רבים אחרים, תהיתי: מדוע מכניקת הקוונטים כה נוגדת אינטואיציה? מדוע הטבע נראה כמסתורין עטוף בחידה ברמתו הבסיסית ביותר?
מאז שהתחלתי לכתוב בלוג זה לפני כעשרים שנה, החלתי להרהר בשאלה נוספת: מדוע אנו מוצאים הקבלות מבניות כה ברורות בין רעיונות התורה שבעל פה והקבלה מחד, לבין רעיונות הפיזיקה, ובמיוחד מכניקת הקוונטים, מאידך? מדוע מסתרי התורה—שהיו ידועים בעבר רק לקבלנים ולאדמורי חסידות, המיסטיקנים היהודיים—מתגלים כעת במכניקת הקוונטים, התיאוריה הבסיסית ביותר של העולם הפיזי? הפילוסופיה החסידית של חב”ד מספקת תשובה.
בפרשת כי תבוא (דברים כו:א–כט:ח), משה מתפלל אל ה’:
השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו אדמת זבת חלב ודבש. (דברים כו:טו)
מדוע התורה קוראת לארץ כנען ארץ “זבת חלב ודבש”? על פי הקבלה והחסידות, ארץ ישראל (שנקראה בעבר כנען) מייצגת את הספירה (האצילות האלוהית) של מלכות (“ריבונות”).[1] התורה שבעל פה (משנה, תלמוד, קבלה וכו’) היא גם ביטוי של מלכות.[2]
הביטוי “ארץ זבת חלב ודבש” משמש בתורה לתיאור הארץ המובטחת של ישראל (למשל, שמות ג:ח,יז). חלב מקושר לחסד, הזנה והיבטים הגלויים של התורה. דבש, הקשור למתיקות, מייצג חכמה נסתרת והיבטים נסתרים של התורה.[3] על פי האר”י, חלב מסמל את ההיבט המזין והאימהי של החכמה האלוהית (בינה), בעוד דבש מייצג את ההיבט האבהי והסמכותי (חכמה).[4] חלב ודבש הם כינויים לטעמי המצוות (טעמי המצוות). גם חלב וגם דבש מסמלים עונג, שהוא הממד הפנימי של עתיק—הפרצוף (הפנים האלוהיות) העליון ביותר המתאים לספירת כתר (“כתר”)—מקור כל סודות התורה. התלמוד קובע זאת במפורש: “סתרי תורה נמשלו לחלב ודבש”.[5] במדרש העתיק, אנו מוצאים גם ש”המצוות הן כמו חלב ודבש, המסתירות את האמיתות העמוקות ביותר שלהן”.[6]
ביצירת המופת שלו, ליקוטי תורה—אוסף של שיחות חסידיות על פרשת השבוע (פרשה)—רבי שניאור זלמן מלאדי שואל שאלה: מדוע הסודות העמוקים ביותר של התורה, השורשים בהיבט הפנימי של עתיק, מתבטאים בצורת הבריאה הנמוכה ביותר, הארץ?[7] הוא מסביר זאת באמצעות העיקרון, “סוף מעשה במחשבה תחילה” (סוף מעשה במחשבה תחילה).[8]
אם תבקרו באתר בנייה, בקושי תנחשו איך הוא ייראה כשיסתיים. אולם בניין גמור המאוכלס באנשים שחיים בו הוא בדיוק מה שהאדריכל חשב עליו כשחשב לראשונה על תוכנית הבניין העתידי. באופן דומה, התוכנית האלוהית של הבריאה ומסתריה העמוקים ביותר מתבררים לראשונה בסוף הבריאה, בצורתה הקונקרטית והמוחשית ביותר. זו הסיבה שדווקא הארץ, ובמיוחד ארץ ישראל, מגלה את המסתרים העמוקים ביותר של הבריאה.
כעת נוכל להבין מדוע הפיזיקה הקוונטית כה בלתי מובנת עד שהיא נראית כמסתורין עטוף בחידה. הפיזיקה הקוונטית מתארת את החומר הפיזי ברמתו הבסיסית ביותר. ביישום העיקרון “סוף מעשה במחשבה תחילה”, נוכל לראות שאין זה פלא שהמסתרים העמוקים ביותר של הבריאה—כפי שמופיעים לראשונה במחשבה האלוהית היוצרת—מתגלים ברמה הבסיסית ביותר של החומר—רמת החלקיקים התת־אטומיים המתוארת על ידי מכניקת הקוונטים.
זה גם מסביר את ההקבלות המדהימות בין הפיזיקה הקוונטית לבין הממד הפנימי של התורה—הקבלה וחסידות. האחרונות חושפות את הממד הפנימי של התורה, כולל המחשבה האלוהית היוצרת. הראשונה חוקרת חומר גס—הרמה הנמוכה ביותר של הבריאה. אולם “סוף מעשה במחשבה תחילה”. זו הסיבה שהבלוג הזה נקרא תורה קוונטית—כאן נפגשים מסתרי התורה עם המציאות הקוונטית, שכן שניהם חושפים את הכוונה הראשונית של הבריאה—סוף מעשה במחשבה תחילה—סוף מעשה במחשבה תחילה.
הערות שוליים:
[1] בקבלה, ספירת מלכות מקושרת לעתים קרובות לארץ ישראל. קשר זה נובע ממספר מושגי יסוד: מלכות היא הספירה הנמוכה ביותר, המייצגת את סוף האצילות האלוהית לתוך הבריאה ואת מימוש התוכנית האלוהית. למרות שהיא נוכחת בכל העולמות, בעיקר היא מסמלת את התגלות רצון ה’ בעולם הפיזי. באופן דומה, ארץ ישראל היא הביטוי הפיזי של נוכחות ה’ על פני האדמה. מלכות מקושרת לנוכחות האלוהית הפנימית, השכינה. זהו ההיבט של ה’ המתגלה בתוך העולם (זוהר, ח”ב, רטז ע”ב). ארץ ישראל היא מקום מושבה של השכינה. כשם שמלכות היא הגשר בין העולמות העליונים לעולם התחתון (זוהר, ח”ג, קסא ע”ב) בין רוחני לפיזי, ארץ ישראל נתפסת כשער לשמים—כאן התפילות עולות וכאן הברכות יורדות. אכן, כספירה נקבית, מלכות מייצגת כלי לאנרגיה האלוהית המתקבלת מספירות עליונות. ארץ ישראל נתפסת גם ככלי לברכה המוענקת על ידי ה’ לעולם הפיזי. היא נתפסת כגשר בין התחומים האלוהיים והארציים. מלכות מקושרת לעתים קרובות למושג הגאולה, שכן היא מייצגת את המטרה הסופית של הבריאה. ארץ ישראל מרכזית במושג היהודי של גאולה, גאולה, שכן שם תיכנס תקופת המשיח. השבת ארץ ישראל נתפסת כצעד מכריע לקראת הגאולה הסופית של האנושות. מלכות פירושה “מלכות” או “ריבונות” בעברית, המסמלת ריבונות אלוהית. ארץ ישראל נתפסת כממלכה הנשלטת על ידי סמכות אלוהית. לדיון מעמיק בחלק מהנושאים הללו, ראו את המאמר (השיחה) של הרבי מלובביץ’, רבי מנחם מ. שניאורסון, “היום הזה ה’ אלוקיך מצוך” תשכ”ח, https://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/5959547/jewish/page.htm#footnote9a5959547, נדלה ב־25/9/2024.
[2] פתח אליהו, תיקוני זוהר עמ’ יז.
[3] זוהר ח”ג, רנז ע”ב; ליקוטי תורה, פרשת עקב.
[4] עץ חיים, שער כג, פרק ו.
[5] מס’ יומא לט ע”ב, חגיגה יג ע”א.
[6] מדרש תהילים על תהילים יט:ט.
[7] ליקוטי תורה, פרשת כי תבוא.
[8] רבי שלמה אלקבץ, שיר לכה דודי בליטורגיית קבלת שבת. זהו ניסוח מאוחר של עיקרון, נעוץ תחילתן בסופן, וסופן בתחילתן (“ההתחלה נעוצה בסופן, והסוף נעוץ בתחילתן”) (ספר יצירה א:ז).
