היום הוא הושענא רבה, היום האחרון של חול המועד סוכות. לפני שש שנים כתבתי “חול המועד—ימים בסופרפוזיציה”, וחקרתי כיצד הימים הביניים הללו תופסים מצב מעורב בין חג לחול. פעם יישמתי את אותה זווית ראייה על יום הניצחון (9 במאי) – “חג עם דמעות בעיניים”. היום התמזגו שתי הסופרפוזיציות הללו: יום שהוא גם חול המועד וגם חגיגה המסומנת בשמחה ובדמעות.
ישראל—והעם היהודי בכל מקום—נמצאו היום במצב קוונטי מוזר: שמחה ואבל, תקווה וכעס, כולם נוכחים בו זמנית. דיווחים מוקדמים דיברו על שבעה חטופים ששוחררו; עד סוף היום, כל עשרים השבויים החיים שנותרו חזרו הביתה, בעוד משפחות הנרצחים עדיין ממתינות לשרידי יקיריהן. במקביל, כמעט אלפיים אסירים פלסטינים שוחררו—רבים מהם עם דם יהודי על ידיהם. מי יכול להבין מה חשות המשפחות השכולות, כשהן רואות את רוצחי יקיריהן הולכים לחופשי? כל כך הרבה רגשות סותרים, כולם בו זמנית.
“עושה שלום במרומיו”. חכמינו קוראים זאת כאילו הקדוש ברוך הוא מפייס בין אש ומים, או בין המלאכים מיכאל וגבריאל—גילומי חסד וגבורה, חסד וחומרה. אם השמיים יכולים להכיל ניגודים ללא השמדה, כך גם הלב היהודי. איננו משטחים רגשות; אנו מקדשים את כיוונם. במחשבת חב”ד, מרירות (מרירות קדושה) ושמחה (שמחה קדושה) יכולות להתקיים יחד. המטרה אינה לבטל אחד עם השני אלא לתעל את שניהם לכיוון אהבה ויראה מהקדוש ברוך הוא.
במכניקת הקוונטים, מערכת יכולה להתקיים בסופרפוזיציה של מצבים מרובים הנוכחים בו זמנית. אלקטרון יכול להיות בעל ספין למעלה ולמטה בו זמנית. בעוד שדמיון של סביבון המסתובב גם בכיוון השעון וגם נגד כיוון השעון מתנגד לאינטואיציה, היום אנו מגלמים בדיוק זאת: סופרפוזיציה של רגשות סותרים, כולם אמיתיים באותה מידה.
מסקנה: החזיקו את כל הספקטרום ללא התנצלות. תעלו שמחה לכיוון הכרת הטוב, אבל לכיוון חמלה, כעס לכיוון אחריות, תקווה לכיוון מעשי חסד קונקרטיים, ומעל הכל, זכרו שהאחדות שלנו יוצרת את המגן המגן על האומה שלנו. בעולם של סופרפוזיציות, הבחירות שלנו מקריסות את פונקציית הגל—לכיוון חיים, כבוד ושלום.
