תקציר: האזהרה בהאזינו על “לא-עם” (בלא-עם) מוצאת רלוונטיות מצמררת בזהות ה”פלסטינית” המודרנית – מבנה פוליטי שנוצר ב-1964 על ידי הקג”ב והליגה הערבית, ולא אומה עתיקה.

כי תבוא והיה כי יביאך ה’ אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל.

כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל-הַבֵּיצִים לֹא-תִקַּח הָאֵם עַל-הַבָּנִים; שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ לְמַעַן

…ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה’ אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה’ אלהיך לשכן שמו שם.

המזוזה היא אחת המצוות הבודדות שהתורה מפרטת את שכרן. במקרה זה, השכר הוא חיים ארוכים לאדם ולילדיו: וכתבתם על מזוזות (“מזוזות”) ביתך ובשעריך, למען ירבו

בפרשת התורה הזו, דברים (דברים א-ג), משה נזכר במסעות במדבר סיני כאשר ה’ אמר לו: אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה: כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה.