
המתקת דינים על ידי שזירת שמות אלוהיים
וזאת הברכה ומנהג הושענא רבה של חבטת ערבות בקרקע תקציר קטורת (קטורת) פירושה “קשירה”, שאנו מפרשים כשזירה; האר”י מלמד שהיא שוזרת את הוי”ה (רחמים) עם

וזאת הברכה ומנהג הושענא רבה של חבטת ערבות בקרקע תקציר קטורת (קטורת) פירושה “קשירה”, שאנו מפרשים כשזירה; האר”י מלמד שהיא שוזרת את הוי”ה (רחמים) עם
תקציר: האזהרה בהאזינו על “לא-עם” (בלא-עם) מוצאת רלוונטיות מצמררת בזהות ה”פלסטינית” המודרנית – מבנה פוליטי שנוצר ב-1964 על ידי הקג”ב והליגה הערבית, ולא אומה עתיקה.
פרשת השבוע היא האזינו—שירתו האחרונה של משה, דואט בין שמים וארץ המבקש מהבריאה עצמה להקשיב. “האזינו השמים… ותשמע הארץ.” (דברים לב:א) התורה ממסגרת את חיינו
אלכסנדר פולטורק תקציר מאמר זה עוסק באמירה החידתית של חכמים היהודיים, הקובעת שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם הזה באות ה״ ואת העולם הבא (עולם
השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו אדמת זבת חלב ודבש. (דברים כו:טו) כאשר
פילוסופים התחבטו במושג הזמן מראשית התרבות האנושית. פיזיקאים בני זמננו הכריזו על בעיית הזמן כבעיה מספר אחת בפיזיקה תיאורטית. למיסטיקה היהודית יש הרבה מה לומר
כי תבוא והיה כי יביאך ה’ אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל.
בפירוש האלגורי המוצע, החייל במלחמה הוא מטפורה לעם היהודי, שכולם “חיילים” בצבא ה’ – צבאות השם, הנלחמים במלחמה נגד הרע כדי לשחרר ולהעלות ניצוצות נפולים

טאטוא האינסופים מתחת לשטיח – או רנורמליזציה לאחר שטיפלנו בסתירות פנימיות בחלק הקודם (ראה פיזיקה של צמצום I – הקפיצה הקוונטית ופיזיקה של צמצום II

מיתרים רוטטים, נשמות רועדות, מלאכים רצים ושבים, הקב״ה נוגע ואינו נוגע – קצבי היקום… שום דבר אינו נשאר במקומו… הכל בתנועה מתמדת. זרימת הזמן הבלתי

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. (בראשית א:לא) הנרטיב המקראי של הבריאה מסתיים בפסוק הנ”ל.

חודש תשרי מלא בחגים, וכולם חולקים נושא משותף — איחוד הזמן — עבר, הווה ועתיד. הכל מתחיל בראש השנה. המתורגם באופן מסורתי כשנה החדשה, פירושו
האזינו השמים ואדברה! ותשמע הארץ אמרי פי! (דברים ל”ב:א) בפרשת האזינו זו, משה פונה לשמים ולארץ כעדים. אולם, כמה פסוקים מאוחר יותר, הוא מפציר בעם

כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל-הַבֵּיצִים לֹא-תִקַּח הָאֵם עַל-הַבָּנִים; שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ לְמַעַן
פרשת התורה, ראה, מדברת על שנת השמיטה—בעברית, שמיטה—השנה השביעית. כאשר מגיעה שנת השמיטה, כל ההלוואות נמחלות, והעבדים היהודים משתחררים. זה קשה להבנה. מדוע שמלווה ימחל

פרשת ראה מתחילה בפסוק: ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. (דברים י״א:כ״ו) המילה הראשונה בפסוק זה, ראה, משמעותה המילולית בעברית היא “ראה”. אז, באופן
בפיזיקה, אנו מחפשים איחוד גדול, הידוע גם כתורת הכל. המודל הסטנדרטי מתאר שלושה מתוך ארבעת הכוחות היסודיים: הכוח החזק (גרעיני), הכוח החלש (דעיכת בטא), והכוח

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.

…ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה’ אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה’ אלהיך לשכן שמו שם.
פוסט זה הוא המשך וסיום של הפוסט הקודם, הכוח החמישי. מלבד הקשר לפרשת השבוע שעבר, וילך, יש גם קשר לעשרת ימי תשובה וליום כיפור. כשמדובר
“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל.” (דברים לא:יט) ארבעת הכוחות היסודיים הידועים הם: כוח הכבידה, כוח אלקטרומגנטי, כוח חזק (גרעיני), והכוח
על פי הרב סעדיה גאון, שתי פרשיות התורה הללו – נצבים ווילך – הן למעשה פרשה אחת, שלעיתים מתחלקת לשתיים. בשפת מכניקת הקוונטים, שתי הפרשיות
מה בא קודם, החתול של שרדינגר או התאנה של רבי עקיבא? אתם תהיו השופטים. היום אנו מציגים פוסט אורח מאת הרב ד”ר דוד כגן. תאנה
המזוזה היא אחת המצוות הבודדות שהתורה מפרטת את שכרן. במקרה זה, השכר הוא חיים ארוכים לאדם ולילדיו: וכתבתם על מזוזות (“מזוזות”) ביתך ובשעריך, למען ירבו

בפרשת התורה הזו, דברים (דברים א-ג), משה נזכר במסעות במדבר סיני כאשר ה’ אמר לו: אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה: כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה.
עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים–יוּמַת הַמֵּת; לֹא יוּמַת, עַל-פִּי עֵד אֶחָד. (דברים יז:ו) כתבתי על עדים בפוסט הקודם שלי שנקרא בדמיון עדים. ספר דברים