בית המקדש כסינגולריות במרחב-זמן
מבוא במאמר זה, אני מתכוון לעורר הקבלה בין הסינגולריות במרחב-זמן, כמו הנקודה המשוערת של מקור היקום בקוסמולוגיית המפץ הגדול, מחד גיסא, לבין בית המקדש בירושלים
מבוא במאמר זה, אני מתכוון לעורר הקבלה בין הסינגולריות במרחב-זמן, כמו הנקודה המשוערת של מקור היקום בקוסמולוגיית המפץ הגדול, מחד גיסא, לבין בית המקדש בירושלים
היום, בשבעה עשר בתמוז, עם ישראל צם לציון אירועים טרגיים שונים בהיסטוריה היהודית.[1] אירועים טרגיים אלה כוללים את שבירת הלוחות (לוחות) והפרצת חומות ירושלים פעמיים—בתקופת
מבוא היום, בתשעה באב – היום התשיעי בחודש אב, השנה מצוין ביום העשירי באב מכיוון שהתשיעי חל בשבת, כאשר אבלות אסורה – אנו מתאבלים על

אתמול היה היום התשיעי לחודש אב או, בעברית, תשעה באב. בדרך כלל, תשעה באב מצוין באבל ובצום. אתמול, לעומת זאת, אכלנו סעודות חגיגיות, שתינו יין