בשנת שש מאות שנה לחיי נח, בחודש השני, בשבעה עשר יום לחודש, ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה, וארובות השמים נפתחו.
בראשית ז:יא
כפי שהתורה מספרת לנו, בשחר ההיסטוריה האנושית, המבול שטף את העולם. רוב האנשים, למעט נח ומשפחתו, טבעו באותו מבול. כיום, גם אנחנו טובעים במבול מסוג אחר – מבול המידע.
כדי לשים את המבול הנוכחי בפרספקטיבה, שקלו זאת: לפי הערכה אחת משנת 2003, בין תחילת הציביליזציה האנושית ועד התפשטות המחשבים, האנושות ייצרה במצטבר כ-12 אקסבייט (12×1018 בייט) של מידע. עם זאת, בשנת 2002 בלבד, ייצרנו 5 אקסבייט של מידע. לפי הערכה אחרת, מתחילת 2006 ועד סוף 2010, כמות המידע הדיגיטלי הקיים עלתה מ-161 אקסבייט ל-988 אקסבייט. לצטט חוקר מוביל בפילוסופיה של המידע, לוצ’יאנו פלורידי:
“אקסאפלאד” הוא מונח חדש שנטבע כדי לתאר את הצונאמי הזה של בייטים המציף את העולם. כמובן, מאות מיליוני מכונות מחשוב מועסקות באופן קבוע כדי לשמור על ציפה ולנווט דרך אקסאפלאד כזה. כל המספרים הקודמים ימשיכו לגדול בהתמדה בעתיד הנראה לעין, לא מעט בגלל שמחשבים הם בין המקורות הגדולים ביותר לאקסבייטים נוספים. הודות להם, אנחנו מתקרבים במהירות לעידן הזטאבייט (1,000[1] אקסבייט).[2]
פלורידי פרסם מילים אלה לפני יותר מעשר שנים, בשנת 2010. כבר בשנת 2011, נוצרו 1.2 זטאבייט של מידע. תעבורת האינטרנט העולמית השנתית בלבד הגיעה לזטאבייט אחד (בקירוב, 1000 אקסבייט) בשנת 2016. נכנסנו לעידן ה”זטאפלאד”, ואנחנו טובעים במידע.
באופן כללי, עומס יתר של מידע אינו טוב. עם זאת, המבול של מידע יוצר מגוון בעיות. המטאפורה המקראית של המבול עוזרת לראות את הפרטים הספציפיים.
בתיאור המבול הקדמון, התורה אומרת, “נבקעו כל מעיינות תהום רבה, וארובות השמים נפתחו”. פרשנים קלאסיים מסבירים שהמים באו גם מלמטה (“תהום רבה”) וגם מלמעלה (“ארובות השמים”). בשימוש במטאפורה זו, אנחנו יכולים לתאר את הזטאפלאד כמבול של מידע הבא “מלמעלה” ו”מלמטה”. המידע הבא “מלמעלה” הוא מידע טוב שיכול להוות בסיס לידע עתידי. המידע הבא “מלמטה” הוא נתונים רעים – תערובת של מידע שגוי והטעיה מכוונת. הבה נבחן את הסכנות של שני סוגי המידע המציפים אותנו כיום.
הדוגמה העיקרית למידע “טוב” – כלומר, לגיטימי – היא נתונים מדעיים המתפרסמים מדי יום במאמרי מחקר[3] המופיעים בכתבי עת מדעיים שונים.[4] מצד אחד, נתונים אלה מייצגים את התוצאות של מאות אלפי פרויקטי מחקר ברחבי העולם, המקדמים את התקדמות המדע והטכנולוגיה. זה ללא ספק טוב מאוד לעתיד האנושות. עם זאת, החיסרון של מתקפת המידע הזו הוא חוסר היכולת של כל חוקר לקלוט אותה. זה מוביל לדרגה גבוהה של התמחות, המאלצת חוקרים להישאר ממוקדים בתחומי מחקר צרים מאוד, בתקווה להישאר מעודכנים במידע בתחומיהם הצרים בהתאמה. רמה קיצונית כזו של התמחות היא לעתים קרובות בלתי יעילה – החוקרים מסתכנים באיבוד היער מרוב עצים. אין יותר מקום לכלליים כמו אייזק ניוטון או גוטפריד וילהלם לייבניץ. עם רמה כה גבוהה של התמחות, התמונה הגדולה אובדת לעתים קרובות, כמו גם ההפריה ההדדית של רעיונות בין תחומים. התמחות זו אינה מבשרת טובות לעתיד המדע. לא ניתן להשיג התקדמות גדולה בלי לראות את התמונה הגדולה.
התמחות-היתר הזו מסוכנת במיוחד ברפואה. לא מספיק שרופאים נהגו להתמחות באיברים או גפיים מסוימים. כיום, הם מתמחים במחלה מסוימת או אפילו בווריאנט מסוים של מחלה מסוימת. לעתים קרובות, המטופל, הישות השלמה, אובד בראייה המיופית הזו. המשל ההודי העתיק על העיוורים והפיל עולה על הדעת. [5]
בעוד שהמידע המדעי המציף אותנו “מלמעלה” הוא ברובו טוב, למידע המציף אותנו “מלמטה” אין תכונות מפצות – זהו מידע שגוי או הטעיה מכוונת. לפי מרכז המחקר פיו, כמחצית מהמבוגרים בארה”ב (53%, ליתר דיוק) אמרו שהם משתמשים “לעתים קרובות” או “לפעמים” ברשתות חברתיות כדי לקבל את החדשות שלהם.[6] הרשתות החברתיות הן מקלט למידע שגוי והטעיה מכוונת. בעוד שמידע שגוי הוא נתונים שבמקרה אינם נכונים, הטעיה מכוונת היא מידע שגוי בכוונה תחילה. ההשפעה ההרסנית של מידע שגוי והטעיה מכוונת מעולם לא הורגשה בעוצמה רבה יותר מאשר היום. היא משתרעת על תיאוריות קונספירציה פוליטיות וכן על מידע שגוי לגבי השימוש במסכות וחיסונים במהלך מגפת הקוביד-19. בעוד שהטעיה פוליטית מכוונת גרמה למשבר חסר תקדים בדמוקרטיה האמריקאית בשנים האחרונות, מידע שגוי הקשור למגפה גרם למאות אלפי מקרי מוות שניתן היה למנוע. וזה רק בארצות הברית.
הרשתות החברתיות גם מכניסות את המשתמשים שלהן לתיבות תהודה כך שכל קבוצה מקבלת רק את החדשות שהיא רוצה לראות – חדשות ממקורות ימניים למשתמשים שמרנים ומקורות שמאלניים למשתמשים ליברלים. הדיון הפוליטי אובד בתהליך. אף אחד לא שומע את נקודת המבט השנייה. זה מאיץ את הקיטוב הפוליטי הקורע את המרקם של החברה האמריקאית. אם לא יטופל, בסופו של דבר הפילוג הגדל הזה עלול להוביל למלחמת אזרחים.
כולנו טובעים בזטאפלאד. מה הפתרון? בואו לתיבה. לפי הפרשנות החסידית, המילה תיבה פירושה לא רק “ארון” אלא גם “מילה”. לכן, להיכנס לתיבה יכול להתפרש באופן מטאפורי כהיכנס ל”מילה” – כלומר, למילת התורה. הלקח פשוט: כדי להימנע מטביעה בזטאפלאד, יש לבלות פחות זמן בגלישה ברשתות חברתיות ויותר זמן בלימוד המילים הנצחיות של התורה.
עם זאת, הכניסה לתיבה אינה אומרת לנתק את כל מקורות המידע ולטמון את הראש בחול. זכרו שלתיבת נח היה פתח בחלק העליון כדי לאפשר לאור לחדור. כפי שהתורה אומרת:
צוהר תעשה לתיבה.
בראשית ו:טז
המילה צהר המשמשת ל”אור” בפסוק זה מופיעה רק פעם אחת בתורה. היא מציינת משהו שמאיר. יש המתרגמים מילה זו כחלון, אחרים כאבן חן זוהרת. היא גם מציינת אור צהריים בהיר. המשמעות הפשוטה היא שצהר היה חלון גג שהכניס את האור. עם זאת, רש”י, מצטט את המדרש[7], אומר שאבן חן או אבן יקרה הפיקה את האור. אולי, אפשר גם לומר שהאבן היקרה הוצבה בפתח החלון (כדי לסגור את הפתח, למנוע מהגשם להיכנס לתיבה), שדרכו נכנס האור לתיבה. בלקיחת זה באופן מטאפורי, האבן היקרה (שלפי הגדרה חייבת להיות נדירה) מלמדת אותנו שהזמן שלנו, כמו גם תשומת הלב שלנו, הם נדירים ויקרים. לכן, יש להיות זהירים במיוחד איזה מידע מכניסים למוחנו. הוא צריך להיות טהור, אמיתי, חסר הטיה, וראוי. זו הדרך היחידה שבה אנחנו, כמו נח, יכולים לשרוד את הזטאפלאד: על ידי כניסה לתיבה.
הערות שוליים:
[1] ליתר דיוק, זטאבייט הוא 1024 אקסבייט, שזה בערך שווה ערך לנתונים שניתן לאחסן על מיליארד תקליטורי DVD.
[2] לוצ’יאנו פלורידי, מידע: מבוא קצר מאוד (אוקספורד יוניברסיטי פרס, 2010), עמ’ 6. המספרים המצוטטים לעיל הם גם ממקור זה.
[3] לפי נתונים ממאגר סקופוס, משנת 2008 עד 2018 מספר מאמרי המחקר שפורסמו גדל מ-1.8 מיליון ל-2.6 מיליון.
[4] מספר הערכות מציעות שיש כיום כ-30,000 כתבי עת מדעיים בעולם.
[5] אחד המקורות הכתובים העתיקים ביותר של משל זה נמצא באודאנה 6.4, בסביבות 500 לפנה”ס.
[6] שרה פרץ, “מחקר מצא שכשליש מהאמריקאים מקבלים באופן קבוע את החדשות שלהם מפייסבוק,” Techcrunch.com, https://techcrunch.com/2021/01/12/study-finds-around-one-third-of-americans-regularly-get-their-news-from-facebook/ (נצפה ב-3 באוקטובר 2021).
[7] בראשית רבה לא:יא, תרגום יונתן על בראשית ו:טז. ראה גם תלמוד, סנהדרין קח:ב, פרקי דרבי אליעזר כג.
