וקטורים, ספינים ומגדר
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. (שמות כה:ב)
כל פרופסור לפיזיקה המלמד פיזיקה 101 לסטודנטים בשנה הראשונה מקדיש את ההרצאה הראשונה ללימוד אלגברה וקטורית. מדוע וקטורים כה חשובים? מכיוון שרוב הכמויות במכניקה (ענף בפיזיקה העוסק בתנועה ובכוחות) הן וקטורים. וקטור הוא אובייקט מתמטי שיש לו גודל וכיוון. לדוגמה, מהירות היא וקטור – היא מראה לא רק כמה מהר האובייקט נע, אלא גם באיזה כיוון הוא נע (זה שונה מ”מהירות” שהיא מהירות ממוצעת והיא רק מספר). באופן דומה, תאוצה היא וקטור, כוח הוא וקטור, תנע זוויתי הוא וקטור, וכן הלאה.
במכניקת הקוונטים, לחלקיקים תת-אטומיים יש תנע זוויתי פנימי, הנקרא ספין. ספין דומה במקצת לסביבון מסתובב, אם כי במציאות שום דבר לא מסתובב. זוהי דרגת חופש פנימית. לספין יש וקטור הקשור אליו (אנלוגי לציר סיבוב). אם אלקטרון, למשל, “מסתובב” בכיוון השעון, וקטור הספין שלו מצביע כלפי מטה; אם נגד כיוון השעון, וקטור הספין מצביע כלפי מעלה.
ביהדות, לכל דבר יש “וקטור” הקשור אליו. כל דבר יכול להיראות כעלייה או כירידה. “הוקטור” הרוחני הזה מצביע כלפי מעלה כאשר אנו מעלים חומר לרוחני, חולין לקודש; או מצביע כלפי מטה כאשר אנו מורידים את שפע הקב”ה ממרום.
בפרשת תרומה שקראנו בשבת שעברה, ישנם שני מושגי מפתח המציגים בבירור תכונות “וקטוריות” כאלה. המושג הראשון הוא תרומה – מתנת הנדבה שתרמו בני ישראל לבניית המשכן (Mishkan). תרומה, המתורגמת בדרך כלל כ”קרבן” או “תרומה”, פירושה המילולי “הרמה”. על ידי הבאת חומרי בנייה למשכן, העלו בני ישראל את החפצים החומריים החולין הללו לקדושה. תרומה, אפוא, יש לה “וקטור” המצביע כלפי מעלה.
המשכן, לעומת זאת, היה לו מטרה הפוכה – להוריד את ברכות הקב”ה ושפעו לעמו. הקב”ה ירד לקודש הקודשים במשכן כדי להתגלות בנוכחותו – שכינה. למשכן, אפוא, יש וקטור המצביע כלפי מטה.
דרך נוספת לסווג דברים ביהדות היא לפי מגדר. בשפה העברית, לכל מילה יש מגדר – או מגדר זכר או מגדר נקבה. באופן דומה, בקבלה, כל דבר נתפס כמושרש בעיקרון הזכרי או בעיקרון הנקבי. כך, בתחילת פירושו לפרשה זו, כותב האריז”ל, “דע כי תרומה היא עיקרון נקבי”. (ספר ליקוטים)
בקבלה, מגדר מקבל משמעות מופשטת למדי. ברמת הפעולה, נתינה מקושרת לעיקרון הזכרי, וקבלה מקושרת לעיקרון הנקבי. ברמת הרגשות, השראת אחרים נתפסת כזכרית, בעוד שהיות מושרה כנקבית. ברמה האינטלקטואלית, רעיונות מופשטים ואידיאלים נעלים נתפסים כזכריים, בעוד שהמימוש הקונקרטי של הרעיונות המופשטים הללו והמימוש המעשי של האידיאלים בעולם הפיזי נתפסים כנקביים.
בימים אלה, אופנתי לדבר על זרימות מגדר. הקבלה מציגה בפנינו את זרימות המגדר האולטימטיבית, שכן לכל דבר יש היבטים זכריים ונקביים. כל אחד מאיתנו משחק בתפקידיו הזכריים או הנקביים ללא קשר למין שלנו, והתפקידים משתנים בהתאם לנסיבות. לדוגמה, כאשר אדם מדבר, הוא או היא פועלים בתפקיד זכרי ללא קשר למין. כאשר אדם מקשיב, הוא או היא פועלים בתפקידם הנקבי. כאשר אני מלמד, אני פועל ביכולתי הזכרית. כאשר אני לומד מאחרים, אני פועל ביכולתי הנקבית. השראת אחרים היא זכרית, בעוד שהיות מושרה היא נקבית. כאשר משה עלה להר סיני לקבל את התורה, הוא פעל ביכולתו הנקבית; בעוד שכאשר הוא הוריד את התורה ולימד אותה לבני ישראל, הוא פעל ביכולתו הזכרית. הדיכוטומיה הזו מושרשת בדיכוטומיה של הבריאה – הדינמיקה של יחסי הקב”ה-בריאה, שבה הקב”ה, כבורא, משחק את התפקיד “הזכרי” והבריאות, שנמצאות בצד המקבל של יחסים אלה, משחקות את התפקיד הנקבי.
הסיווג זכר-נקבה מקביל ליחס הוקטור מעלה-מטה. ירידת שפע הקב”ה (הוקטור מצביע כלפי מטה) היא בבירור בעלת אופי זכרי. העלאת החולין לקודש נחשבת נקבית, מכיוון שהיא מחזירה למקור חלק ממה שניתן לנו על ידי הקב”ה, והיא נעשית תמיד כתוצאה מהיות מושרים לעשות כן.
כך, בפרשה זו, בני ישראל מתבקשים לתרום (מילולית “להעלות” – וקטור המצביע כלפי מעלה) כמה שהם מושרים לתת. זו הסיבה שהאריז”ל קורא לתרומה – תרומה (מילולית “הרמה”) – עיקרון נקבי. על ידי כך, בני ישראל יצרו כלים (שתמיד נחשבים נקביים בקבלה) למשכן לקבל את נוכחות הקב”ה (שכינה) ושפעו (עיקרון זכרי – וקטור המצביע כלפי מטה, כלומר, המשכת ברכות הקב”ה).
אני תמיד מושרה (בהיותי בתפקידי הנקבי) לראות כיצד מושגים בפיזיקה עוזרים להמחיש מושגים מיסטיים של התורה. אני מקווה שאוכל להשריא (בהיותי בתפקידי הזכרי) גם את הקוראים שלי.
