ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה:ח)
בפיזיקה המודרנית, ישנן שתי פרדיגמות המבוטאות בדרך כלל כמקומיות ואי-מקומיות. הפיזיקה התיאורטית נולדה כאשר אייזק ניוטון פרסם את Philosophiæ Naturalis Principia Mathematica בשנת 1687, שם הוא ניסח את חוקי התנועה שלו ואת חוק הכבידה האוניברסלי. חוק הכבידה אומר ששתי מסות מושכות זו את זו באופן יחסי למכפלת המסות שלהן ובאופן הפוך לריבוע המרחק ביניהן. חוק זה לא אמר דבר על טבע האינטראקציה הגרביטציונית, הוא לא הסביר את המנגנון של משיכה זו ממרחק. ניוטון הוטרד מהשאלה כיצד גוף אחד יכול לפעול על גוף אחר המרוחק ממנו ללא דבר ביניהם, כלומר, מושג ה”פעולה ממרחק”. בשנת 1692, במכתבו לבנטלי, כתב ניוטון: “שגוף אחד יכול לפעול על גוף אחר ממרחק דרך ריק ללא תיווך של דבר אחר, שדרכו פעולתם וכוחם יכולים להיות מועברים מאחד לשני, זה בשבילי כה אבסורדי, שאני מאמין, שאף אדם בעל יכולת חשיבה מספקת בעניינים פילוסופיים לא יכול ליפול לתוכו.” אבסורדי ככל שזה יהיה, הפרדיגמה הלא-מקומית בפיזיקה נשארה הסטטוס קוו למשך זמן רב.
רק בשנת 1849 מייקל פאראדיי טבע את המונח “שדה” (בהקשר של השדה האלקטרומגנטי), שמשמעותו שהאינטראקציה בין שני חלקיקים מתפשטת באופן מקומי מנקודה אחת לשנייה, ובכך מבטלת את ה”פעולה ממרחק” שכל כך הטרידה את ניוטון. רעיון זה הודגם על ידי פאראדיי כאשר הוא הניח מגנט ליד אבקת ברזל, שיצרה קווי כוח אופייניים. מאוחר יותר, ג’יימס קלרק מקסוול ניסח את משוואת השדה האלקטרומגנטי ותורת השדה המודרנית נולדה. בעקבות שינוי פרדיגמה זה, הפעולה ממרחק בוטלה והפיזיקה הפכה למקומית.
***
כאשר ה’ נתן לנו את התורה בהר סיני, נוכחותו – השכינה – מילאה את כל הארץ. נוכחות ה’, לפיכך, הייתה אמורה להיות גלובלית (לא-מקומית). לצערנו, מצב עניינים אידילי זה לא נמשך זמן רב. לאחר חטא העגל הזהב, נוכחות ה’ – השכינה – עזבה את העולם שוב. אז ציווה ה’ את משה לבנות לו מקדש (משכן) שבו השכינה תשכון באופן מקומי. שינוי פרדיגמה מגלובלי למקומי התרחש בעקבות חטא העגל הזהב. אבל הבה נתבונן בפסוק בקפידה.
“ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.” (שמות כה:ח)
ה’ אומר למשה לבנות את המשכן (אוהל מועד, או מקדש) כדי שה’ יוכל לשכון בקרב העם! נוכחות ה’ אינה מוגבלת למשכן – אוהל מועד – או אפילו לבית המקדש – בית המקדש בירושלים. כפי שפסוק זה מלמד אותנו, ה’ שוכן בעיקר בקרב עמו. כפי שאנו רואים, נוכחות ה’ בעולם הזה היא כעת בעיקר מקומית, עם יוצא מן הכלל לא-מקומי אחד: אם אנחנו מוכנים לעשות לו מקדש בליבנו, הוא שוכן בינינו ואכן, בתוכנו. זו הסיבה שכאשר הרבי מקוצק (מנחם מנדל מורגנשטרן, 1787-1859) נשאל, “היכן ה’?” הוא ענה, “בכל מקום שבו אתה מניח לו להיכנס.”
כפי שאמרנו קודם, אינטראקציה בין שני חלקיקים מתפשטת באופן מקומי מנקודה אחת לשנייה דרך שדה. כך גם ברמה הרוחנית, ברגע שאנו הופכים את לבבותינו למקדשים מיניאטוריים, עומדים כתף אל כתף, מפיצים את נוכחות ה’ מנקודה אחת לשנייה, נוכחות ה’ תתגלה הן באופן מקומי (בתוכנו) והן באופן גלובלי (בעולם), כפי שאומר הנביא:
“כי תמלא הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים.” (חבקוק ב:יד)
