בפוסט האחרון, תשרי—עבר, הווה ועתיד, דנו כיצד כל חגי תשרי – ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה – מחוברים באותו חוט של זמן, וליתר דיוק, באיחוד של עבר, הווה ועתיד. אשכול חגי תשרי זה מגיע לשיאו ומסתיים בשבת בראשית, כאשר אנו מתחילים את המחזור השנתי החדש של קריאת התורה. לא במפתיע, שבת בראשית עוקבת אחר אותה תבנית של איחוד העבר, ההווה והעתיד.
התורה מתחילה בבריאת העולם. סיפור הבריאה, כמובן, מתייחס לעבר.
המילה “בראשית” פירושה בהתחלה. שורש המילה “בראשית” הוא “ראשית” – התחלה. התחלה, עם זאת, מצביעה אל העתיד – למשהו שיבוא אחרי ההתחלה בעתיד.
עד כה, זיהינו בקלות את נושאי העבר והעתיד בפרק הראשון של התורה. אבל היכן ההווה?
הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון, בנאומו בשבת בראשית, הסביר שביום זה עלינו להתמקד ברעיון שבראשית – ההתחלה – אינה משהו שקרה לפני אלפי שנים, אלא משהו שמתרחש בכל רגע.
המשורר כתב,
“לעולם ה’, דברך ניצב בשמים.” (תהלים קי”ט:פ”ט)
כפי שמוסבר בהרחבה בתניא, מייסד תנועת החסידות, הבעל שם טוב, פירש פסוק זה במשמעות שדבר ה’ שברא את היקום מלכתחילה עומד לעד בשמים וממשיך לברוא את היקום בכל רגע. כל רגע הוא בריאה חדשה. וזהו החלק החסר בפאזל – הרגע הנוכחי.
ישנו פתגם, לאן שאני הולך, אני צריך לגרור את עצמי איתי, וזה מקלקל את כל ההנאה. אכן, לכל מקום שאנו הולכים, אנו מביאים איתנו את המטען שלנו, ולא כולו חיובי. למרות שרק התחלנו שנה חדשה, אנו באים אליה עם ההרגלים הישנים שלנו, הדעות הקדומות, התפיסות המוטעות והמגבלות. בכל שנה, בראש השנה, ניתנת לנו התחלה חדשה, הזדמנות חדשה, אבל אם נישאר העצמי הישן שלנו, מה התועלת בכך? בכל שנה, הלוח נמחק עבורנו ביום כיפור, אבל מה אם נמשיך לעשות את אותן טעויות בעקבות הרגלינו הישנים? בכל שנה חדשה, אנשים מקבלים החלטות להתחיל להתאמן, לרדת במשקל… לא לוקח אפילו כמה שבועות עד שרובנו חוזרים להרגלים הישנים שלנו, לעצמי הישן שלנו.
אלן לייטמן, בספרו הנפלא “חלומותיו של איינשטיין”, כותב שהזמן דביק כמו דבק, ואפשר להיתקע בו:
“אבל בעולם הזה, המרקם של הזמן במקרה דביק… אנשים בודדים נתקעים בנקודה כלשהי בחייהם ואינם משתחררים.”
אנשים שעוסקים יותר מדי בעבר, נדבקים אליו, וככל שהזמן נע קדימה, הם נסחפים איתו אל העבר.
כפי שהציע הרבי מליובאוויטש, הפתרון לבעיה זו הוא להתבונן ברעיון העמוק של הבריאה המתמדת של העולם. אם כל רגע הוא בריאה חדשה, אנחנו נבראים מחדש. אין צורך לגרור את העצמי הישן עם כל המטען. תן להרגלים הישנים, למגבלות הישנות, לכל החולשות להישאר בעבר ואפשר לעצמך להיברא מחדש. יש לנו אפשרות לבחור מה אנחנו רוצים להביא איתנו לכל רגע חדש. הבה נביא לכל רגע חדש את ברכת ראש השנה, את הסליחה של יום כיפור, את השמחה של סוכות ושמחת תורה. אם רק נוכל להפנים מושג זה, נוכל להשתחרר מכל השליליות של העבר. זהו מסר עוצמתי של הרגע הנוכחי, השיעור של שבת בראשית.
