וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל־יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל־אָחִיךָ אֶל־עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב:ז)
מדוע התורה טורחת לספר לנו את המספר המדויק של האנשים שמלווים את עשו? משרתיו של עשו אינם בעלי חשיבות מיוחדת. נראה כי בציון מספר האנשים בפמליה של עשו, התורה מנסה לומר לנו משהו על עשו.
נראה לי שיעקב הבין את משמעות המספר 400. מספר זה הוא סכום של חזקות 7 מ-0 עד 3: 70+71+72+73=400.
ארבע חזקות אלה של 7 רומזות לחודש הירחי, שיש בו כ-28 ימים (4×7). משמעות זו תתברר בהמשך. 400 הוא מספר חוזר (צירוף של המילים חוזר ונשנה וספרה—מספר טבעי המורכב מאותה ספרה החוזרת על עצמה בשיטת ספירה פוזיציונית) בבסיס 7 (1111). עשו ו-400 אנשיו יחד היו 401 חזקים—ו-401 הוא מספר ראשוני שהוא סכום של שבעה מספרים ראשוניים עוקבים (43+47+53+59+61+67+71). נראה שהכל סובב סביב המספר 7! יעקב אולי רמז לכך בהשתחוויה שבע פעמים לאחיו כשהתקרב לעשו, כפי שהתורה אומרת:
וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד־גִּשְׁתּוֹ עַד־אָחִיו. (בראשית לג:ג)
חשוב יותר מכך, המספר 400 הוא מספר חשוב באסטרונומיה של מערכת השמש. אם אי פעם צפיתם בשקיעה מספיק זמן, אולי שמתם לב שרגע לפני שהשמש יורדת מתחת לאופק וכשהירח עולה בשמי הלילה, הם נראים בערך באותו גודל. איך זה יכול להיות? האין השמש גדולה הרבה יותר מהירח? המספר 400 אחראי לכך!
אכן, קוטר השמש גדול פי 400 בערך מקוטר הירח. השמש גם נמצאת במרחק שהוא פי 400 מכדור הארץ לעומת הירח. (זהו המקרה המקרי שמאפשר ליקויי חמה מלאים.) לכן שניהם נראים בערך באותו גודל. יחס זה בגדלים כבר היה מובן בעת העתיקה על ידי אריסטרכוס (310–230 לפנה”ס), אם כי הוא טעה בגדלים ובמרחקים האמיתיים.
מה המשמעות, עם זאת, של המספר 400 לסיפור המקראי של יעקב ועשו?
כפי שהירח והשמש נראים באותו גודל, יעקב ועשו נראים כאחים תאומים. במציאות, עם זאת, בדיוק כמו שהירח והשמש שונים מאוד בגודל ובטבע (הראשון הוא לוויין של כוכב לכת והשני הוא כוכב), כך גם אין הרבה במשותף בין יעקב ועשו, מלבד היותם אחים. כפי שכתבתי במאמרי, התאומים השזורים, בחירת ה’ ביעקב על פני עשו היא משל לשבירת סימטריה ספונטנית:
אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה’, וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ, הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה’, וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב. וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי. (מלאכי א, ב-ג)
התלמוד משווה את עם ישראל—צאצאי יעקב—לירח, בעוד שהוא משווה את הגויים—צאצאי עשו—לשמש: “…הגויים מונים לחמה וישראל ללבנה.” (תלמוד בבלי, מסכת סוכה ב:ט) בעוד שהיסטורית, מזלם של עם ישראל עלה וירד, הירח הוא בסופו של דבר סמל ללידה מחדש והתחדשות.
הבה נסכם כעת את הרמזים הכלולים בסיפור זה מנקודת המבט של האלגוריה המספרית:
סיפור המפגש בין יעקב ועשו נשלט על ידי המספר 7—מספר ראשוני. מספר הפמליה של עשו, 400, הוא סכום של ארבע חזקות של 7 מ-0 עד 3. ארבע חזקות אלה של 7 רומזות לחודש הירחי (4 × 7 = 28), שלפיו מונים צאצאי יעקב את הזמן. יתר על כן, עשו ו-400 אנשיו—401 חזקים—הוא מספר ראשוני שהוא סכום של שבעה מספרים ראשוניים עוקבים. המספר 7 מודגש עוד יותר בשבע הפעמים שיעקב השתחווה לעשו.
כפי שנדון לעיל, נשמתו של עשו באה מעולם התוהו—משל למספרים ראשוניים. נשמתו של יעקב באה מעולם התיקון—משל למספרים מורכבים. תוהו נעלה יותר מתיקון וקודם לו בסדר הסיבתי של הבריאה. שורש נשמתו של עשו גבוה יותר משורש נשמתו של יעקב. (זו הסיבה שיצחק רצה לברך את עשו כדי לעזור לו לממש את הפוטנציאל שלו.) יעקב מכיר בעליונות המקור הרוחני של עשו בתוהו ומודה בכך בהשתחוויה לפניו שבע פעמים.
לבסוף, המספר 400—מספר הפמליה של עשו והגורם של יחסי הקטרים והמרחקים היחסיים מכדור הארץ בין השמש והירח שגורם להם להיראות באותו גודל—הוא משל לדמיון הנראה לעין בין עשו ויעקב, כתאומים, שבמציאות שונים מאוד זה מזה.
