וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו… (בראשית י״ח:א-ב)   בפרשת וירא, שלושה

הזמן הוא סערה שבה כולנו אבודים. ” (ויליאם קרלוס ויליאמס, מבוא ל”מסות נבחרות”) תמיד התקשיתי להתייחס לסיפור המבול ברמה המילולית. מדוע ירצה ה’ למחות את

בפוסט האחרון, תשרי—עבר, הווה ועתיד, דנו כיצד כל חגי תשרי – ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה – מחוברים באותו חוט של זמן, וליתר

סדר פסח נקרא סדר, כלומר “סדר” לא בלי סיבה. זהו טקס מובנה ומתוזמר ביותר העוקב אחר התסריט העתיק—הגדה של פסח. הסדר הוא מחזה בארבע מערכות:

ישנו חוט רציף של שליטה בזמן השזור לאורך הפרקים האחרונים של ספר בראשית (בראשית) וממשיך לתחילת ספר שמות (שמות). סיפור מאסרו של יוסף מסתיים בפירושו