“וְכָל-קָרְבַּן מִנְחָתְךָ, בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ, מֵעַל מִנְחָתֶךָ; עַל כָּל-קָרְבָּנְךָ, תַּקְרִיב מֶלַח.” (ויקרא ב:יג) התורה מצווה שכל הקרבנות לה’ חייבים להיות
בערב שבת קיבלנו דואר ממשלתי שהכיל מסמכים שנדרשנו למלא ולשלוח חזרה ללשכת המפקד. הקשר בין המפקד והמגפה לא נעלם ממני. פרשת התורה שקראנו בשבת שעברה,
ויאמר ה’ אלוקים: “לא טוב היות האדם לבדו; אעשה לו עזר כנגדו.” (בראשית ב:יח) סוף פסוק זה מעורר תמיהה. מדוע האישה המיועדת להיות עזר
וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד … לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה פֶּתַח
