ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה. (בראשית ל:כא) במאמרי הקודם, “הסכסוך בין יוסף לאחיו – תיאוריית מגדר,” הצעתי שיוסף הפגין נטייה מסוימת להתנהגות נשית
וללבן שתי בנות: שם הגדולה לאה, ושם הקטנה רחל. (בראשית כט:טז) רבי ישעיהו הורוביץ (השל”ה הקדוש)[1] אומר באופן מפורסם שהתורה מדברת על העולמות העליונים ורומזת
בפיזיקה, אנו מחפשים איחוד גדול, הידוע גם כתורת הכל. המודל הסטנדרטי מתאר שלושה מתוך ארבעת הכוחות היסודיים: הכוח החזק (גרעיני), הכוח החלש (דעיכת בטא), והכוח
בפרשת מקץ, פרעה חולם שני חלומות. הוא מתעורר מוטרד וקורא לכל חכמי מצרים לפרש את חלומותיו. איש אינו מצליח להגיע לפרשנות מקובלת, אז הם מביאים
וְעַתָּה שְׁנֵי-בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד-בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה–לִי-הֵם: אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ-לִי. וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ, בְּנַחֲלָתָם. וַאֲנִי
גדלתי ברוסיה וחונכתי על השיטה המטרית המבוססת על חשבון עשרוני. כשהיגרנו לארה”ב, נאלצתי ללמוד שיטת מדידה חדשה עבורי (אך למעשה, עתיקה מאוד) – השיטה האימפריאלית.
בליל הסדר אנו שותים ארבעה כוסות יין ואוכלים שלוש מצות. מדוע ארבעה כוסות ולא שלושה? מדוע שלוש מצות ולא ארבע? אותו יחס מספרי קיים בין
קריאת התורה, לעתים, עלולה לתת רושם מוטעה של קריאת סיפור, אם כי הסיפור הגדול ביותר שנכתב אי פעם. דרמה אלוהית זו כוללת דמויות צבעוניות, עלילות
סיפור התאומות השזורות ממשיך בפרשת ויצא (בראשית כח:י-לב:ג). מבחינה מבנית, הוא דומה מאוד לסיפור בפרשה הקודמת, תולדות (ראה “תאומים שזורים“). בפרשה זו, אנו קוראים שוב
ויקח קֹרַח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלט בני ראובן. במ׳ 16:1 יש היבט מוזר בסיפור מרד קֹרַח.
