
התבוננות בשכינה
בפירושו לפרשת השבוע, יתרו, רבי חיים ויטאל, כותב בשם מורו, האר”י ז”ל, שהבל נענש על כך שהביט בשכינה – הנוכחות האלוהית.[1] אך מה הרלוונטיות של

בפירושו לפרשת השבוע, יתרו, רבי חיים ויטאל, כותב בשם מורו, האר”י ז”ל, שהבל נענש על כך שהביט בשכינה – הנוכחות האלוהית.[1] אך מה הרלוונטיות של
תיאורים מקראיים זהים מבחינה מבנית של בריאה, הרס ושחזור נתפסים כביטוי של הטריאדה הדיאלקטית תזה-אנטיתזה-סינתזה.

את תולדות הבריאה ניתן לבטא בשלוש מילים (לא ממש מילים אלא מילות חיבור): “ו”, “או”, ו”ו/או”, בעוד שאת תולדות הפיזיקה ניתן לבטא בשתיים מהן: “או”
קריסת פונקציית הגל היא התהליך של חשיפת אפשרויות נסתרות. הפחתת אי־וודאות חושפת מידע. עד לקריסת פונקציית הגל, המערכת נמצאת במצב של אי־וודאות—מצב של סופרפוזיציה. המדידה

בפוסט הקודם “פיזיקה של צמצום א’ — הקפיצה הקוונטית“, נתנו סקירה כללית של הדוקטרינה המיסטית של צמצום — אבן הפינה של קבלת האר”י. הגיע הזמן

ויאמר ה’ אלוקים: “לא טוב היות האדם לבדו; אעשה לו עזר כנגדו.” (בראשית ב:יח) סוף פסוק זה מעורר תמיהה. מדוע האישה המיועדת להיות עזר
(סיכום עממי של המאמר ‘לקראת פרשנות עתידנית של מכניקת הקוונטים’ מאת אלכסנדר פולטורק המוכן כעת לפרסום) מכניקת הקוונטים (QM) היא אחת התיאוריות המוצלחות ביותר בפיזיקה

Amicus est Socrates, magister meus, sed magis est amica veritas. “סוקרטס הוא ידידי, אך ידיד גדול יותר היא האמת” – אפלטון, בערך 428-348 לפנה”ס. Amicus

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. (בראשית א:לא) הנרטיב המקראי של הבריאה מסתיים בפסוק הנ”ל.
פרשת התורה, ראה, מדברת על שנת השמיטה—בעברית, שמיטה—השנה השביעית. כאשר מגיעה שנת השמיטה, כל ההלוואות נמחלות, והעבדים היהודים משתחררים. זה קשה להבנה. מדוע שמלווה ימחל

פרשת ראה מתחילה בפסוק: ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. (דברים י״א:כ״ו) המילה הראשונה בפסוק זה, ראה, משמעותה המילולית בעברית היא “ראה”. אז, באופן

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו… (בראשית י״ח:ב) בבלוג זה, אנו דנים לעתים קרובות בקריסת פונקציית הגל כתוצאה ממדידה. תופעה זו נקראת “בעיית
ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא. ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו
וַיִּפְתַּח ה’ אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: “מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים?” וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן: “כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי,

היום הוא ראש חודש אדר ב’ – הירח החדש ותחילת החודש השני של אדר. אם היינו צריכים לבחור חודש לציון פיזיקת הקוונטים, לא היה חודש
וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן; וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ (שמות טז:לא). וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן (במדבר יא:ח). התיאור המקראי של המן מציג
עַל-פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים–יוּמַת הַמֵּת; לֹא יוּמַת, עַל-פִּי עֵד אֶחָד. (דברים יז:ו) כתבתי על עדים בפוסט הקודם שלי שנקרא בדמיון עדים. ספר דברים