צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה… תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. (בראשית ו:טז) הזכרנו בפוסטים הקודמים שתיבת נח הייתה מיקרוקוסמוס.[1] כפי שדנו בפוסט הקודם, “תיבת נח – שלוש שכבות
וְכָל-מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן, כֹּל אֲשֶׁר-יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט–הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ לַה’. (ויקרא כז:לב) בשבת זו, נקראתי לתורה לעלייה האחרונה של ספר ויקרא. פרשה זו עוסקת במעשר בהמה,
האדמו”ר הקודם מליובאוויטש, הריי”צ (המכונה גם הרבי הפרידיקר) סיפר את הסיפור על אביו, הרבי הרש”ב. פעם אחת אחיו של הרבי הרש”ב, רבי מנחם מנדל (המכונה
תקציר מאמר זה קורא את הסכם יעקב עם לבן על הצאן המפוספס, הנקוד והמנוקד כהרבה יותר מפרט מוזר בסיפור רועים עתיק. בהתבסס על קבלת האר”י,
בא: שמות י:א – יד:טז ערב שבת פרשת בא (ערב השבת של השבוע בו אנו קוראים את פרשת בא) 2014 היה יום המזל שלי –
קריאת התורה, לעתים, עלולה לתת רושם מוטעה של קריאת סיפור, אם כי הסיפור הגדול ביותר שנכתב אי פעם. דרמה אלוהית זו כוללת דמויות צבעוניות, עלילות
סיפור התאומות השזורות ממשיך בפרשת ויצא (בראשית כח:י-לב:ג). מבחינה מבנית, הוא דומה מאוד לסיפור בפרשה הקודמת, תולדות (ראה “תאומים שזורים“). בפרשה זו, אנו קוראים שוב
