ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה. (בראשית ל:כא) במאמרי הקודם, “הסכסוך בין יוסף לאחיו – תיאוריית מגדר,” הצעתי שיוסף הפגין נטייה מסוימת להתנהגות נשית
ותאמר רבקה אל יעקב בנה לאמר: “הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר: הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני ה’
וְכָל-מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן, כֹּל אֲשֶׁר-יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט–הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ לַה’. (ויקרא כז:לב) בשבת זו, נקראתי לתורה לעלייה האחרונה של ספר ויקרא. פרשה זו עוסקת במעשר בהמה,
בפוסט שלי, “אתם תהיו מנותקים,” הצעתי שהפסוק: “קדושים תהיו כי קדוש אני ה’ אלוקיכם” (ויקרא י”ט:ב) ניתן לפרש כך: “אתם תהיו מנותקים, כי אני, ה’
בסוף פרשת השבוע, תצווה, התורה מדברת על קורבנות עולה (בעברית: קורבנות) וקטורת (בעברית: קטורת). הרבי מלובביץ’, הרב מנחם מנדל שניאורסון, מנגיד בין שני סוגי הקורבנות
וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים
בפוסט שלי מהשנה שעברה “בלק – הפרעה של נשמות“, הצעתי שבלק היה זקוק לבלעם כדי לגרום להפרעה בונה שתהפוך את הקללה לחזקה יותר. השנה, בעת
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד, כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ
קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. ויקרא י”ט:ב פרשת התורה הזו מתחילה באמירה מדהימה: דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי
בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ… בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ… תרגום אלטרנטיבי: בשתי התחלות ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ… בראשית
וְלָקַח אֶת־שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ וְנָתַן אַהֲרֹן עַל־שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל׃ (ויקרא טז:ז-ח) בפרשת התורה
