קנאות ורחמים: מקבילות בין פנחס למלחמה בעזה הסיפור המקראי של פינחס (Heb. Pinḥas or Pinchas) מציג תרחיש מוסרי מורכב שבו מעשה אלימות מקבל אישור אלוהי
העימות בין יוסף לאחיו הוא אחד הסיפורים המטרידים ביותר בתנ”ך. יוסף ואחיו – שנים עשר בני יעקב – היו אבות שנים עשר שבטי ישראל. הם
בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ…[1] (בראשית א:א) פרשנים מסורתיים של התנ”ך נתנו למילים הראשונות של התורה תרגומים שונים ופירשו אותן במשמעויות רבות
ויאמר ה’ אלוקים: “לא טוב היות האדם לבדו; אעשה לו עזר כנגדו.” (בראשית ב:יח) סוף פסוק זה מעורר תמיהה. מדוע האישה המיועדת להיות עזר
כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ
במדיטציה קבלית על הדלקת חנוכיית חנוכה, האר”י מקשר את נרות החנוכיה עם נהר עליון (ראה נר על הנהר). תלמידו הראשי של האר”י, רבי חיים ויטאל,
בסופו של דבר, אני מניח שאיינשטיין צדק – אלוהים אינו משחק בקוביות. אז כשהמן הגיע לאותה רמה רוחנית דרך הטלת הגורלות, הוא גילה את הרצון
