ראה – כוחה של ראיית הברכות

פרשת ראה מתחילה בפסוק:

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. (דברים י״א:כ״ו)

המילה הראשונה בפסוק זה, ראה, משמעותה המילולית בעברית היא “ראה”. אז, באופן מילולי, פסוק זה צריך להיות מתורגם כך:

ראה, אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה

מילים מדוברות נשמעות, לא נראות. מדוע משה הפציר באנשים לראות, כאשר עמד להציב בפניהם ברכה וקללה?

כדי להבין זאת, עלינו להתבונן בפסוקים הבאים המגדירים את הברכה והקללה:

את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה׳ אלוקיכם… (דברים י״א:כ״ז)

…והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה׳ אלוקיכם… (דברים י״א:כ״ח)

האם זה מזכיר לכם את המערך של ניסוי חתול שרדינגר, “אם האטום הרדיואקטיבי מתפרק… ואם האטום הרדיואקטיבי לא מתפרק…”? בשני המקרים, אנו עוסקים בסופרפוזיציה קוונטית – במקרה של חתול שרדינגר באופן מילולי, וכאן באופן פיגורטיבי. העתיד אינו מוגדר; הוא במצב של סופרפוזיציה של כל התוצאות האפשריות. במקרה זה, הוא במצב של סופרפוזיציה של ברכה, אם בני ישראל שומעים למצוות האלוקיות, וההפך מברכה אם לא.

הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון, אמר פעם: “ידיעת המתבונן יוצרת את המציאות באובייקט.” [ליקוטי שיחות כרך כ״ח, ראש עמוד ס״ג]

אמירה זו עולה בקנה אחד עם ההבנה המודרנית של מכניקת הקוונטים. בשנת 1932, הפולימט היהודי-הונגרי ג’ון פון נוימן העלה הצעה מפתיעה שחייב להיות צופה מודע שגורם לקריסת פונקציית הגל. מאוחר יותר, הפיזיקאי האמריקאי הדגול, ג’ון ארצ’יבלד וילר, אמר שהצופה הקוונטי הוא “צופה משתתף” היוצר את המציאות באמצעות פעולת התצפית. במילים אחרות, איננו צופים פסיביים; אנחנו צופים משתתפים – הראייה שלנו היא שגורמת לקריסת פונקציית הגל ויוצרת את המציאות.

עכשיו אנחנו יכולים להבין את משמעות ההקדמה, ראה – “ראה.” משה מודיע לנו שהעתיד בידינו, כאשר אנו יוצרים מציאות על ידי ראייתה לקיום. הוא מלמד אותנו לראות את המציאות בדרך הנכונה, להביא לקריסת פונקציית הגל “בדרך הנכונה” כך שנקבל את הברכות ולא את ההפך. בעצם, אנו יוצרים את הברכות שלנו על ידי ראיית העולם בעין הנכונה, כלומר, בגישה הנכונה – בחיוב. אולי זוהי משמעות הביטוי ביידיש, “טראכט גוט, וועט זיין גוט!” – חשוב טוב, ויהיה טוב.

יהי רצון שנתברך ב”עין הנכונה” כדי שנוכל לראות את המציאות לברכה!