ישנה מחלוקת בתלמוד לגבי מועד בריאת העולם. לפי רבי אליעזר, העולם נברא בחודש תשרי, החודש השביעי בלוח העברי בו אנו חוגגים את ראש השנה. לפי רבי יהושע, העולם נברא בחודש הראשון של השנה, חודש ניסן (תלמוד, מסכת ראש השנה, י׳ ב׳).
המחשבה החסידית מנסה ליישב את הדעות המנוגדות הללו, ומציעה ששתי הדעות נכונות – העולם נברא בניסן במחשבה, ואילו במעשה נברא בתשרי. הבעיה בגישה זו היא שלצורכי הלכה (דין יהודי) בחישוב הלוח העברי, נחשב שהכוכבים החלו את מסלולם השמימי בניסן, ולא בתשרי. כיצד יכלו כוכבי לכת שעדיין לא נבראו בפועל (לפי רבי אליעזר, או נבראו במחשבה, לפי הפילוסופיה החסידית), להתחיל את תנועתם במסלולם בניסן?
ניתן להסביר זאת באמצעות הגישה שהצעתי במאמרי “שתי התחלות” ומוקדם יותר במאמריי “לקראת יישוב בין הגילים המקראיים והקוסמולוגיים של היקום” ו”על גיל היקום בפרשנות העולמות המרובים של מכניקת הקוונטים“. עיקר הגישה הוא שכאשר העולם נברא לראשונה במהלך המפץ הגדול לפני כ-13.78 מיליארד שנים, העולם התקיים במצב פרוטו-פיזי כהתפלגות של הסתברויות המבוטאות כפונקציית גל קוונטית אוניברסלית. פונקציית הגל האוניברסלית המשיכה להתפתח במשך מיליארדי שנים עד שהצופים האנושיים הראשונים, אדם וחוה, גרמו לקריסת פונקציית הגל והביאו את העולם לקיום פיזי מוחשי כפי שאנו מכירים אותו היום.
עם זאת, תכונת פונקציית הגל הקוונטית-מכנית היא כזו שכאשר היא קורסת, היא מביאה עמה את כל ההיסטוריה העברית שלה. לדוגמה, אם תשים חתול שרדינגר בקופסה ותשאיר אותו שם למשך מספר ימים, החתול יתקיים שם במצב של אנימציה מושעית – חצי מת וחצי חי (או, ליתר דיוק, לא מת, לא חי, לא שניהם, ולא אף אחד מהם) – מצב של סופרפוזיציה של היותו מת וחי. כאשר תסתכל בתוך הקופסה, ובכך תגרום לקריסת פונקציית הגל של החתול להיות או מת או חי (אך לא שניהם), תמצא את החתול או רעב מאוד או מסריח מאוד, בהתאם לגורלו. למרות שהחתול קיבל מצב מוגדר והפך למת או חי ברגע שהצופה גרם לקריסת פונקציית הגל שלו, הוא מביא עמו את ההיסטוריה שלו של היותו או חי ורעב במשך זמן מה או מת ומתפרק במשך זמן מה. זו הסיבה שהקוסמולוגים מוצאים שהיקום בן כ-13.78 מיליארד שנים, למרות שפונקציית הגל האוניברסלית קרסה על ידי הצופים האנושיים הראשונים לאחרונה הרבה יותר – לפני פחות משישה אלפים שנה, לפי המסורת היהודית.
זה מסביר את המחלוקת (מחלוקת) בין רבי יהושע ורבי אליעזר. רבי יהושע מדבר על הבריאה הראשונה כאשר העולם היה במצב פרוטו-פיזי המתואר על ידי פונקציית גל. אנו קוראים לרגע הבריאה הראשוני הזה “ניסן” – החודש הראשון. בעברית, המילה לחודש היא “חודש“, שמשמעותה חדש. החודש הראשון, ניסן, הוא ההתחלה הממשית של הבריאה החדשה – היקום. אולם, בנקודה זו, לפני קריסת פונקציית הגל האוניברסלית, עדיין לא היה עולם פיזי, רק פונקציית הגל המתפתחת בזמן. נזכור שפונקציית הגל היא מושג מתמטי מופשט – התפלגות של הסתברויות (ריבוע האמפליטודה של פונקציית הגל הוא ההסתברות למצוא את החלקיק באזור מסוים של החלל) – פונקציה מורכבת המוגדרת במרחב הילברט מופשט. לכן, זהו מבנה מנטלי. זו הסיבה שהמחשבה החסידית אומרת לנו שבניסן, העולם נברא במחשבה. בתשרי, כאשר אדם וחוה גרמו לקריסת פונקציית הגל, הם אכן הביאו את העולם למציאות פיזית – לכן אנו אומרים שבתשרי, העולם נברא במעשה.
כעת אנו יכולים להבין גם מדוע חכמי התלמוד הניחו שתנועת הכוכבים החלה בניסן לפני שהם נבראו בפועל. כאשר אדם וחוה גרמו לקריסת פונקציית הגל האוניברסלית בתשרי, הם הביאו את ההיסטוריה העברית של היקום למציאות. זו הסיבה שהכוכבים, שהפכו מוחשיים רק בתשרי, נראים כאילו נעו מאז ניסן – מאותה סיבה שאנו רואים שהיקום הזה בן 13.78 מיליארד שנים.
זוהי דוגמה יפה לאופן שבו מכניקת הקוונטים לא רק עוזרת להסביר את המחלוקת התלמודית אלא גם שופכת אור על פרשנותה בפילוסופיה החסידית.
