בפוסט שלי מהשנה שעברה “בלק – הפרעה של נשמות“, הצעתי שבלק היה זקוק לבלעם כדי לגרום להפרעה בונה שתהפוך את הקללה לחזקה יותר. השנה, בעת קריאת פרשת התורה הזו בשבת האחרונה, הבנתי שהייתה סיבה נוספת שבגללה בלק היה זקוק לבלעם – השזירה.
כפי שכתבתי בשנה שעברה, גם בלק וגם בלעם קיבלו היבטים רעים של נשמות קין והבל אך ביחסים שונים: בלק היה בעיקר גלגול של ההיבט הרע של קין (אף על פי שקיבל גם חלק קטן יותר מההיבט הרע של נשמת הבל) ובלעם היה בעיקר גלגול של ההיבט הרע של הבל (אף על פי שקיבל גם חלק קטן יותר מההיבט הרע של נשמת קין).
בואו נעשה כעת סיבוב לפיזיקה ונזכור שבפיזיקה קלאסית מערכת יכולה להיות רק במצב יחיד. לדוגמה, סביבון מסתובב יכול להסתובב רק בכיוון השעון או נגד כיוון השעון. אולם, במכניקת הקוונטים, מערכת יכולה להיות בסופרפוזיציה של שני מצבים בו זמנית. לדוגמה, אלקטרון יכול להיות במצב של סופרפוזיציה של ספין למעלה (כלומר, מסתובב בכיוון השעון) ולמטה (כלומר, מסתובב נגד כיוון השעון). במכניקת הקוונטים, נהוג להשתמש בסימונים של ברא-קט של דיראק המורכבים מחלק שמאלי, 〈A| הנקרא “ברא” והחלק הימני, |A〉 הנקרא “קט”. לדוגמה, מצב של אלקטרון עם ספין למעלה, נכתב בסימוני ברא-קט כ-|↑〉 ומצב של אלקטרון עם ספין למטה נכתב כ-|↓〉. כאשר אלקטרון נמצא במצב של סופרפוזיציה של ספין למעלה ולמטה, מצב זה יכול להיות מתואר כסכום וקטורי של שני וקטורי מצב:
|↑↓〉 = |↑〉 + i |↓〉.
מאחר שבלק קיבל היבטים רעים של נשמות קין והבל, הוא יכול להיות מתואר כנמצא במצב של סופרפוזיציה
|בלק〉 = |קין〉 + i |הבל〉.
באופן דומה, מאחר שבלעם קיבל היבטים רעים של נשמות הבל וקין, הוא יכול להיות מתואר כנמצא במצב של סופרפוזיציה
|בלעם〉 = |הבל〉 + i|קין〉.
כעת, בואו נזכור ששני אלקטרונים יכולים להיות שזורים. זה אומר שהמצבים שלהם מתואמים. נניח, שני אלקטרונים שזורים נמצאים כל אחד במצב של סופרפוזיציה של ספין למעלה ולמטה. אם נמדוד את המצב של אלקטרון אחד ובכך נקרוס את פונקציית הגל שלו למצב יחיד, נניח “למעלה” |↑〉, אז המצב של האלקטרון השני כאשר יימדד יתברר בהכרח כ”למטה” |↓〉.
קין הרג את אחיו הבל. האינטראקציה הזו גרמה לנשמותיהם להשתזר. כתוצאה מכך, בלק ובלעם, שהיו גלגולים של קין והבל, היו שזורים זה עם זה. אך כל אחד מהם היה במצב של סופרפוזיציה של היותו גלגול של קין והבל. השזירה מכתיבה שהמצבים הללו מתואמים כעת. אם אחד מניח על עצמו את זהות קין, השני נאלץ להניח על עצמו את זהות הבל ולהיפך.
הסיפור של בלק ובלעם המתורגם לשפה של מכניקת הקוונטים נקרא כעת כך:
בלק, הגלגול של (ההיבט הרע של נשמת) קין, רואה את עם ישראל בהנהגת משה חוצה את גבולו. הוא יודע שמשה הוא גלגול של (ההיבט הקדוש של נשמת) הבל ולאחר שהרג את הבל בגלגול הקודם, הוא כעת מצפה לגמול. הוא מפוחד ממשה ושונא אותו. הוא מגלה את זהות קין והמצב שלו הוא כעת |קין〉. בלק זקוק לשותפו השזור, בלעם, כדי לקלל את עם ישראל. בלק שולח שליחים לבלעם. האחרון, שמוצא את עצמו במצב של סופרפוזיציה של היותו גלגול של הבל וקין, |הבל〉 + i|קין〉, אינו בטוח. הוא אומר לשליחים לנוח בלילה בעוד הוא ישאל את ה’ האם עליו לפעול כגלגול של הבל או כגלגול של קין. על ידי פעולה כגלגול של קין, בלק קורס את מצב הסופרפוזיציה שלו למצב |קין〉, ובכך מאלץ את שותפו השזור, בלעם, למצב |הבל〉. לכן, בפעם הראשונה, בלעם מרגיש יותר דמוי הבל. בידעו שמשה הוא גם גלגול של הבל, הוא מרגיש קרבה למשה ומהסס לפעול נגדו. בפעם השנייה, כאשר בלק שולח שליחים, בלעם חוזר על ההליך – הוא אומר לשליחים שוב לנוח בלילה בעוד הוא ישאל את ה’ האם עליו לפעול כגלגול של הבל או כגלגול של קין. הפעם, אולם, הוא מרגיש יותר כמו קין ומסכים לבוא. הוא חובש את חמורו ויוצא לדרכו.
החמור הזה אינו חמור רגיל. המדרש אומר לנו שהוא נברא בבין השמשות – בזמן הדמדומים, שאינו יום ואינו לילה אלא מצב של סופרפוזיציה של יום ולילה. (ראה הבלוג הקודם שלי “סוד החמור המדבר“). החמור בעברית הוא “חמור” – מילה שיכולה גם להיות פירושה חומר. זה אומר לנו שהחמור הספציפי הזה מסמל חומר במצב של סופרפוזיציה, וזה מה שבלעם היה.
מדוע ה’ שלח מלאך לעצור את בלעם? כי בלעם עמד להפר את חוקי ה”פיזיקה” – הוא פעל כקין בעוד שותפו השזור, בלק, פעל גם כקין, ובכך הפר את התיאום של מצביהם שהוכתב על ידי השזירה שלהם. רק לאחר שבלעם מסכים לציית לדבר ה’, כלומר, לציית לחוקי השזירה, הוא מורשה להמשיך. אין פלא שכאשר הוא פוגש את שותפו השזור, בלק, הוא נאלץ להניח על עצמו את זהות הבל ולברך את עם ישראל בהנהגת משה – הגלגול של הנשמה הקדושה של הבל.
