חג הפסח הסתיים. כל היהודים ממהרים להחזיר את כלי הפסח שלהם לאחסון בארונות מיוחדים או בעליית הגג עד לפסח הבא. לאחר הפסקה של שמונה ימים, הבית מתמלא בניחוח של לחם טרי אפוי. פסח משאיר לנו את הטעם הנעים של המצות השרופות, זיכרונות מהסדר שבילינו עם המשפחה, וסיפורי יציאת מצרים. אבל האם פסח באמת הסתיים?
במשנה (המקור לתלמוד), חג השבועות נקרא עצרת. מילה זו מוכרת לנו משמיני עצרת – החג שבא מיד אחרי שבעת ימי סוכות, שנחשב לרוב פשוט כיום האחרון (או בחוץ לארץ, שני הימים האחרונים) של סוכות. בכל מקרה, שמיני עצרת הוא סיומו של חג הסוכות. בכך שהמשנה מכנה את שבועות כעצרת, היא רומזת שאין זה כל כך חג עצמאי אלא סיומו של פסח, בדיוק כפי ששמיני עצרת הוא סיומו של סוכות.
הבה נזכור שהרעיון המרכזי של פסח הוא רעיון החירות, החופש משעבוד העבדות המצרית. זו הסיבה שפסח נקרא בליטורגיה זמן חרותנו. ה׳ הוציא את העם היהודי ממצרים ועשה אותם בני חורין. אבל האם הם באמת הפכו לחופשיים? לעתים, עבד שמשוחרר על ידי אדונו נשאר בעבדות מרצון כי אין לו לאן ללכת, כי הוא אינו מכיר קיום אחר ואין לו מטרה בחיים. אז מה באמת המשמעות של “חירות”?
בפיזיקה, מושג זה מוגדר במונחים של “דרגות חופש”. בפשטות, דרגת חופש היא בחירה בין שתי אפשרויות. (באופן פורמלי, זהו פרמטר עצמאי של המערכת.) במכניקה, למשל, דרגות חופש מייצגות כיווני תנועה אפשריים שונים. כך, גוף הנע רק בקו ישר יש לו דרגת חופש אחת, יש לו רק בחירה אחת – לנוע שמאלה או ימינה. אם יש בחירה נוספת – לנוע למעלה או למטה – אנו אומרים שלמערכת יש שתי דרגות חופש. אם יש עוד בחירה – לנוע קדימה או אחורה – אנו אומרים שלמערכת יש שלוש דרגות חופש. וכן הלאה.
כל דרגת חופש ניתנת לראייה כממד במרחב הפאזה. מצב המערכת ניתן לתיאור כנקודה במרחב פאזה כזה. מכיוון שכל חלקיק-נקודה במכניקה קלאסית מתואר במלואו על ידי שלושת הקואורדינטות שלו (X, Y, Z) ושלוש מהירויות (Vx, Vy, Vz) (או, במכניקת הקוונטים, מקובל לתאר חלקיק תת-אטומי על ידי שלושת הקואורדינטות שלו ושלושת רכיבי התנע שלו), מרחב הפאזה של חלקיק-נקודה בודד הוא בעל שישה ממדים (שלושה ממדים מרחביים מוכרים ועוד שלושה ממדים המייצגים שלושה רכיבי תנע). מערכת המכילה שלושה חלקיקים תהיה בעלת שמונה עשר (6×3=18) ממדים במרחב הפאזה שלה. באופן כללי, N חלקיקים יש להם מרחב פאזה בעל 6N ממדים.
בנוסף לדרגות החופש התנועתיות, כמו תנועה בשלושה כיוונים מרחביים, למערכת יכולות להיות דרגות חופש סיבוביות, הנקראות עלרוד, גלגול והיגוי. הסיבוב סביב כל ציר יכול להיות בכיוון השעון או נגד כיוון השעון.
ספין הוא דרגת חופש קוונטית-מכנית המקבילה לתנע זוויתי, אף על פי שאין מעורב בו סיבוב ממשי. הספין יכול להיות מכוון כלפי מטה כאילו מתאים ל”סיבוב” בכיוון השעון או כלפי מעלה כאילו מתאים ל”סיבוב” נגד כיוון השעון (במציאות, אין סיבוב ממשי הקשור לספין).
במכניקה, לכן, מספר דרגות החופש שווה למספר ה”בחירות” בין אפשרויות חלופיות, כמו שמאלה או ימינה, למעלה או למטה, קדימה או אחורה, בכיוון השעון או נגד כיוון השעון.
אותו הדבר נכון לגבי האדם… החופש שלנו הוא החופש לבחור בין אפשרויות חלופיות. מכיוון שבני האדם קיימים בעולמות הפיזי והרוחני, דרגות חופש קיימות בשני העולמות.
חופש פיזי הוא החופש לנוע, לבחור מקום מגורים, תעסוקה וכו’. חופש זה הוא יחסי ויש לו רמות רבות. כך, אנשים בברית המועצות לשעבר, למשל, לא היו חופשיים לחלוטין, מכיוון שתנועתם מחוץ למדינה ובתוכה הייתה מוגבלת. באותו זמן, גם שם, לרוב האנשים היה יותר חופש מאשר לאדם שהיה בכלא ולא יכול היה לנוע מעבר לגדר התיל. באמריקה, מהגרים מברית המועצות לשעבר רכשו יותר חופש – לכן היא נקראת “העולם החופשי”. עם זאת, גם כאן, בחירת מקום המגורים, אם לא מוכתבת על ידי הרשויות, נקבעת על ידי התעסוקה וכו’. אין פלא שבעולם החופשי, רק אנשים עשירים עצמאית נחשבים באמת חופשיים; האפשרויות שלהם אינן מוגבלות על ידי תעסוקה, תנאי שוק וכו’. הכל יחסי.
חופש במימד הרוחני (או המוסרי) הוא החופש לבחור בין טוב לרע. הספר העתיק ביותר הידוע בקבלה, ספר יצירה, מתאר שלושה תחומים: עולם (כלומר, מרחב), שנה (כלומר, זמן), ונפש (כלומר, המימד הרוחני או המוסרי). התחום השלישי, נפש, מתואר בספר יצירה כ”עומק הטוב ועומק הרע”. זוהי הבחירה בין אלטרנטיבות קיצוניות אלה שמהווה את חופש הבחירה במימד המוסרי. לחיות אין חופש רוחני כלל כי אין להן את היכולת לבחור בין טוב לרע. יתר על כן, המושגים עצמם של טוב ורע מאבדים את משמעותם כשאין בחירה ביניהם. כאשר זאב טורף כבש, הוא אינו מבצע מעשה רע, כי אין לו ברירה אלא לפעול על פי האינסטינקט שלו. נדגיש שחופש אינו הזדמנות לעשות מה שרוצים (הזאב בוודאי רוצה לאכול את הכבש) אלא חופש הבחירה בין אפשרויות חלופיות (לאכול או לא לאכול).
גם למלאכים אין חופש בחירה – הם אינם יכולים לעשות רע מכיוון שתפקידם היחיד הוא לשרת את הבורא. (זה ניכר במילה העברית למלאך – מלאך, כלומר “שליח”.)
בני האדם הם היצורים היחידים ביקום שיש להם חופש בחירה במובן הרוחני. קין הרג את הבל, אך הוא לא היה חייב להרוג. הריגת הבל הייתה מעשה רע כי היה זה מעשה של בחירה חופשית. אברהם הקים אוהל במדבר, שהיה פתוח מכל ארבעת צדדיו. הוא הזמין נוסעים עייפים למצוא מחסה באוהלו מחום המדבר, לספק את רעבונם ולהרוות את צמאונם. מעשה הכנסת אורחים הוא מעשה של חסד – מעשה של טוב – כי הוא נעשה מרצון ולא מתוך כפייה. כפי שאנו רואים, המושגים של טוב ורע עולים כשיש בחירה, וחופש הוא היכולת לממש בחירה זו. במילים אחרות, חופש הוא תמיד החופש לבחור. וחופש רוחני הוא הבחירה בין טוב לרע.
הקבלה מלמדת שלנשמה האלוקית (נפש אלוקית) יש 613 היבטים – אני קורא להם 613 דרגות חופש. כפי שאמרנו קודם, חופש הוא החופש לבחור בין אלטרנטיבות. אבל מהן אלטרנטיבות אלה?
אחרי שבני ישראל יצאו ממצרים, הם השיגו חופש פיזי; הם חדלו להיות עבדים. מה שחסר, עם זאת, היו אלטרנטיבות מוסריות שיובילו לחופש הנשמה. חופש זה השגנו בהר סיני שאותו אנו חוגגים בשבועות. החופש שאנו חוגגים בפסח אינו עדיין החופש המוחלט. החופש המוחלט הגיע כאשר ה׳ נתן לנו את התורה בהר סיני. בפסח, אנו חוגגים את החופש מעבדות. בשבועות, אנו חוגגים את חופש הבחירה בין טוב לרע.
בתורה יש בדיוק 613 מצוות – תרי״ג מצוות – אחת לכל היבט של הנשמה. עכשיו יש לנו אלטרנטיבות מוסריות: לקיים מצווה או לעבור עליה. 613 הבחירות המוסריות הללו שחררו את נשמותינו. היה זה בהר סיני שקיבלנו 613 דרגות חופש, ובכך השגנו את החופש המוחלט שלנו במימד הרוחני. זהו החופש הרוחני שאנו חוגגים בשבועות – מתן התורה, המשלים את החופש הפיזי שחגגנו בפסח.
