וביום השמיני ימול בשר ערלתו
ויקרא י״ב:ג
בפרשת תזריע, אנו מצווים למול תינוק זכר ביום השמיני. בפרשה הקודמת, שמיני, אנו קוראים שגם חנוכת המשכן (משכן) נמשכה שמונה ימים, ורק ביום השמיני שרתה עליו השכינה (״נוכחות אלוהית״). מה המשמעות של היום השמיני?
הפילוסופיה החסידית מפרשת את היום השמיני כיום שאחרי שבעת הימים. בכתבים רבים (מאמרים) ושיחות (שיחות), אדמו״רי חב״ד קבעו ששבעת הימים מייצגים את הטבע, בעוד שהיום השמיני הוא יום מעל הטבע.[1] היום השמיני מייצג את העל-טבעי.
אולי תשאלו, מדוע שבעת הימים מייצגים את הטבע? נאמר לנו שהמספר שבע מייצג את שבעת ימי השבוע. ה׳ ברא את העולם בשבעה ימים, ומחזורים טבעיים רבים – כך התשובה – מעוגנים במספר שבע. למשל, מלבד שבעה ימים בשבוע, יש שבעה שבועות בספירת העומר, שבע שנים במחזור השמיטה, שמיטה, שבעה מחזורי שמיטה ביובל, יובל, ושבעת אלפים שנה – השמיטה הקוסמית.[2]
הבעיה היחידה היא שאין שום דבר טבעי באף אחת מהדוגמאות האלה. אין שום דבר טבעי בכך שה׳ ברא את העולם בשבעה ימים; אין שום דבר טבעי בכך שה׳ מצווה אותנו בתורה לספור שבעה שבועות של עומר, או לשמור את שנת השמיטה (שמיטה), או את היובל. ניתן לטעון שאין שום דבר על-טבעי במספר שמונה – פשוט המספר הבא אחרי שבע, או היום (שבוע, שנה, שמיטה, או אלף) הראשון של המחזור השבועי (או השמיטה, היובל, או השמיטה הקוסמית) הבא. כיצד עלינו להבין זאת?
חיפשתי תופעות טבעיות שסובבות סביב המספר שבע. מצאתי כמה דוגמאות לא משמעותיות. הירח עובר מחזור של שמונה פאזות, אבל ארבע מהן בולטות: ירח חדש, ירח מתמלא, ירח מלא, וירח מתמעט. פאזות אלה נמשכות בערך שבעה ימים כל אחת. ראשית, זה לא מחזור מושלם של שבעה ימים, ושנית, יש באמת שמונה פאזות, לא ארבע. יש שבעה כוכבי לכת נראים במערכת השמש, שהיה חשוב לאבותינו אך לא כל כך לנו. במציאות, יש יותר משבעה כוכבי לכת במערכת השמש.[3] התקשיתי למצוא תופעה טבעית משמעותית כלשהי שסובבת סביב המספר שבע. ספרי לימוד ומאמרי מחקר בפיזיקה לא נתנו שום רמז. לבסוף, מצאתי את התשובה במקור הכי בלתי צפוי – הספר הקבלי העתיק ביותר ששרד, ספר יצירה.[4]
ספר עתיק זה קובע:[5]
עומק ראשית, עומק אחרית;
ספר יצירה
עומק טוב, עומק רע;
עומק רום, עומק תחת;
עומק מזרח, עומק מערב;
עומק צפון, עומק דרום.
״עומק ראשית״ ו״עומק אחרית״ הם עבר ועתיד – ממד הזמן. ״עומק רום״ ו״עומק תחת״ הם שני כיוונים מנוגדים בממד מרחבי אחד.[6] ״עומק מזרח״ ו״עומק מערב״ הם כיוונים מנוגדים בממד המרחבי השני. ״עומק צפון״ ו״עומק דרום״ הם כיוונים מנוגדים בממד המרחבי השלישי. כך, יש לנו שישה כיווני מרחב (מעלה-מטה, ימין-שמאל, קדימה-אחורה) בתוספת ממד הזמן – שבעה בסך הכל. [7]
הקטע לעיל מספר יצירה שופך אור על משמעות המספר שבע בטבע, המייצג שישה כיוונים במרחב וזמן.
אולם, ספר יצירה לא עוצר שם. פסוק נוסף מחזיק את המפתח לחידה: ״עומק טוב, עומק רע״. זה מתפרש כממד הרוחני או המוסרי. זה מייצג את היום השמיני – יום מעל המרחב והזמן, מעל הטבע; יום שמצביע על מטרה מוסרית ורוחנית גבוהה יותר שאליה יהודי חייב להקדיש את חייו. זו הסיבה שאנו מלים ילד ביום השמיני.
אבל מה לגבי חנוכת המשכן (משכן), שגם היא הגיעה לשיאה ביום השמיני? אותו הגיון חל כאן. בששת הימים הראשונים, המשכן הוקם ופורק בכל יום. הקמת המשכן משמעה מתן מקום ראוי לכל חלקיו במרחב. מכיוון שהמשכן מייצג מיקרוקוסמוס, הקמתו ופירוקו משמעם בניה והריסה של המרחב עצמו. היום השביעי הוא שבת. שבת נקראת מקדש בזמן. כשם שהמשכן (משכן) – ומאוחר יותר בית המקדש (בית המקדש) – היו מקדשים במרחב, שבת היא המקדש בזמן. כמו במילה, ששת הימים הראשונים מייצגים קיום במרחב, והיום השביעי מייצג קיום בזמן; כך גם כאן ביחס לחנוכת המשכן. אולם, השכינה (שכינה) לא שרתה על המשכן במהלך שבעת הימים הראשונים. רק ביום השמיני, כאשר אהרן הוכתר ככהן גדול (כהן גדול) ובניו ככהנים (כהנים), השכינה (שכינה) סוף סוף שרתה על המשכן. כפי שדנו בקשר למילה, היום השמיני מייצג את ממד הקדושה, שבמקרה זה מתבטא בהכתרת הכהנים.
החידה עכשיו שלמה. כפי שמלמדת הפילוסופיה החסידית, שבעת הימים מסמלים את ההיבט הטבעי של הקיום האנושי במרחב ובזמן, והיום השמיני מסמל את ההיבט העל-טבעי – הקיום בממד המוסרי או הרוחני – ממד הנשמה.
[1] הרבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, ליקוטי שיחות, קה״ת, כרך ג׳, עמ׳ 834.
[2] ראה את מכתבו של הרבי מליובאוויטש, ״האם יש משמעות כלשהי למספר שבע?״ (https://www.chabad.org/therebbe/letters/default_cdo/aid/963127/jewish/The-Significance-of-the-Number-Seven.htm)
[3] יש שמונה כוכבי לכת במערכת השמש: יש שמונה כוכבי לכת במערכת השמש שלנו: כוכב חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים, צדק, שבתאי, אורנוס, ונפטון.
[4] המסורת מייחסת את כתיבת ספר זה לאברהם אבינו. התנא מהמאה השנייה, רבי עקיבא, מיוחס לעריכת הספר והעברתו אלינו.
[5] ספר יצירה א:ה; תרגום לאנגלית מאת הרב אריה קפלן, ספר יצירה (סמואל וייזר, 1990), עמ׳ 44.
[6] ממדים הם בעצם הכיוונים או התכונות המדידים הנדרשים כדי לציין את מיקומה של נקודה במרחב. דמיינו משטח שטוח; יש לו שני ממדים (אורך ורוחב). הוספת גובה יוצרת ממד שלישי (אורך, רוחב וגובה). ניתן להרחיב את המושג לעוד ממדים במתמטיקה ופיזיקה מתקדמות.
[7] לפי הרב אריה קפלן, ספר יצירה מתאר כאן רצף ארבע-ממדי של מרחב-זמן. ראה את פירושיו בספר יצירה א:ה; תרגום לאנגלית מאת הרב אריה קפלן, ספר יצירה (סמואל וייזר, 1990), עמ׳ 44.
