ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל (ויקרא כג:מ)
עוד יותר מטריד, המרדף המתמיד של איינשטיין אחר איחוד קלאסי גרם לו להתעלם מהתקדמויות פורצות דרך בפיזיקה הקוונטית—תחום שהוא עזר לחלוץ ועבורו קיבל את פרס נובל. כיום, המיקוד אינו עוד על איחוד הכבידה עם האלקטרומגנטיות אלא על שילוב תורת היחסות הכללית עם מכניקת הקוונטים, שתי תורות מוצלחות מאוד אך בלתי תואמות ביסודן.
הפיזיקה המודרנית מכירה כיום ביותר משני כוחות יסוד—כבידה ואלקטרומגנטיות. הפיזיקה הקוונטית הציגה את הכוח הגרעיני החזק, הכוח הגרעיני החלש (האחראי לדעיכת בטא), ואולי כוח חמישי היפותטי הידוע בשם “קווינטסנס”.
החזון של איינשטיין לאיחוד, עם זאת, לא נזנח. במקום זאת, הוא נמשך על ידי פיזיקאים מאוחרים יותר באמצעות תורת השדה הקוונטי.
הושגו צעדים גדולים בהשגת מטרת האיחוד. ב-1963, הפיזיקאי היהודי-אמריקני שלדון גלשו הציע שהכוח הגרעיני החלש והאלקטרומגנטיות יכולים לנבוע מתורת האלקטרו-חלש המאוחדת. ב-1979, שלדון גלשו, עבדוס סלאם וסטיבן ויינברג זכו בפרס נובל על תרומתם לאיחוד האינטראקציה החלשה והאלקטרומגנטית לתורת אלקטרו-חלש אחת.
הושגו צעדים משמעותיים מאז זמנו של איינשטיין. ב-1963, שלדון גלשו הציע את תורת האלקטרו-חלש המאוחדת, המאחדת את הכוח הגרעיני החלש עם האלקטרומגנטיות. גלשו, יחד עם עבדוס סלאם וסטיבן ויינברג, קיבל את פרס נובל ב-1979 על עבודה פורצת דרך זו.
ב-1974, גלשו והווארד גאורגי הציעו את מודל גאורגי–גלשו, תורת האיחוד הגדולה (GUT) הראשונה, במטרה לאחד את הכוח הגרעיני החזק עם הכוחות האלקטרו-חלשים. במקביל, עבדוס סלאם ויוגש פטי פיתחו מודל בולט נוסף הידוע בשם מודל פטי–סלאם. מודלי GUT שונים עדיין נחקרים, אך האיחוד—במיוחד שילוב הכבידה—נותר לא שלם.
כיום, המאמצים מתמקדים בעיקר בקוונטיזציה של הכבידה (כבידה קוונטית לולאתית היא בין המועמדות המובילות) והשגת תורת הכל (TOE) מקיפה, עם תורת המיתרים כגישה המובילה.
המסע שלי לפיזיקה תיאורטית החל בשנות הנעורים שלי, והייתי בהשראה עמוקה מתורותיו של איינשטיין. למדתי בקפדנות את יצירותיו הנאספות, שקעתי בעולמו האינטלקטואלי. איינשטיין הפך למנטור הראשון שלי, עיצב באופן עמוק את החשיבה המדעית המוקדמת שלי. לרוע המזל, הספקנות שלו כלפי מכניקת הקוונטים השפיעה עליי לרעה במשך שנים רבות.
איינשטיין, למרות שהניח את היסודות למכניקת הקוונטים, הפך יותר ויותר ביקורתי כלפי חוסר הוודאות שלה, וטען במפורסם, “אלוהים אינו משחק בקוביות עם היקום”. פרדוקס ה-EPR המשפיע שלו אתגר את מכניקת הקוונטים, במיוחד את ההסתבכות, שאותה כינה “פעולה מפחידה מרחוק”. הסתבכות קוונטית אושרה מאוחר יותר בניסויים, מה שאימת את מכניקת הקוונטים. איינשטיין, עם זאת, מעולם לא השלים עם התורה הקוונטית.
תחת השפעתו של איינשטיין, התעלמתי בתחילה ממכניקת הקוונטים, התמקדתי אך ורק בתורת היחסות הכללית, האמנתי שהתורה הקוונטית תצמח מאיחוד קלאסי. בסופו של דבר, הבנתי שגישה זו הייתה שגויה ביסודה. מכניקת הקוונטים ניצחה, עיצבה מחדש באופן עמוק את הפיזיקה המודרנית. האיחוד, אני מאמין כעת, יצמח מהתורה הקוונטית או מפרדיגמה חדשה לחלוטין, לא מתורת היחסות הכללית.
בשבת האחרונה, נתקלתי באישור מדהים לנקודת מבט חדשה זו בכתביו של רבי חיים ויטאל, התלמיד העיקרי של האריז”ל.
כפי שכתבתי בפוסטים הקודמים שלי (ראה, למשל, ארבעה מחנות בים – ארבע האינטראקציות היסודיות), ארבעת הכוחות היסודיים (שדות או אינטראקציות) מתאימים באופן סמלי לארבע האותיות של הטטרגרמטון – השם הנכון של הקב”ה, הוי”ה:
| יוד | י | כוח גרעיני חזק |
| הא | ה | כוח חלש – דעיכת בטא |
| וו | ו | כוח אלקטרומגנטי |
| הא | ה | כוח הכבידה |
בקבלה, האות יוד מסמלת את החכמה, המייצגת באופן מטפורי את גרעין האטום. הא מתאימה לבינה, המסמלת התרחבות—דומה לדעיכת בטא. וו, בצורת וקטור, מתיישרת באופן ייחודי עם האלקטרומגנטיות, הכוח הווקטורי היחיד. ההא האחרונה מתאימה למלכות, המייצגת את כדור הארץ והכבידה.
האות העברית י (“יוד”) נכתבת כנקודה ורומזת, באופן מטפורי, לגרעין האטום. בקבלה, היא מייצגת את ספירת חכמה, הבזק הראשון של רעיון בלתי מובחן, גרעין המחשבה.
האות ה (הא או הה), כפי שמוסבר בקבלה ובחסידות, היא התרחבות האות יוד לכל הכיוונים. בקבלה, הא מייצגת את ספירת הבינה, שבה גרעין הרעיון מתפרק לרכיבים, מנותח ומתרחב. כך גם, האינטראקציה החלשה מייצגת דעיכת בטא – התהליך הרדיואקטיבי כאשר גרעין פולט חלקיק בטא (אלקטרון או פוזיטרון). סוג זה של אינטראקציה שולט בדעיכה של חלקיקים שמתפרקים ופולטים (מתרחבים, כביכול) חלקיקים אחרים. לכן, האות הא רומזת לכוח החלש.
האות ו, “וו” נכתבת בעברית כקו אנכי, הדומה לוקטור. מכל הכוחות, רק הכוח האלקטרומגנטי מתואר מתמטית כוקטור – הוא כוח וקטורי בעל גודל וכיוון.
האות השנייה הא בקבלה מייצגת את ספירת המלכות, הנקראת הארץ. לכן, ההא השנייה רומזת לכוח הכבידה.
בקבלה, ספירת המלכות מייצגת את השכינה – הנוכחות האלוהית. בזמן גלות, השכינה נמצאת בגלות יחד עם העם היהודי. האות השנייה, הא, האות האחרונה של הטטרגרמטון, מנותקת (גולה), כביכול, משלוש האותיות הראשונות. גלות רוחנית זו (המתאימה לגלות הפיזית של העם היהודי) מתאימה גם למצב האיחוד בפיזיקה – הצלחנו לאחד רק שלושה כוחות יסוד, חזק, חלש ואלקטרומגנטי, אך כוח הכבידה נותר מחוץ למודל זה, ממתין ל”גאולה” הסופית שלו בתורת הכל. התשובה, “חזרה” נתפסת באופן מיסטי כהתחברות מחדש של ההא השנייה לשלוש האותיות הראשונות של הטטרגרמטון. לכן, הגאולה המשיחית וחזרת העם היהודי מהגלות מקבילות לאיחוד כוח הכבידה עם שלושת הכוחות האחרים שכבר אוחדו.
השאלה נותרת, מאיפה יבוא איחוד כל הכוחות – מצד כוח הכבידה, כלומר, מתורת היחסות הכללית, כפי שהאמין איינשטיין, או מתורת השדה הקוונטי, המודל הסטנדרטי שעד כה הצליח לאחד את שלושת הכוחות האחרים? בואו נראה מה יש לקבלה לומר על זה.
בכתבי האריז”ל, אנו מוצאים:
“[תחיית המתים] תתרחש באמצעות טיפות [רוחניות] קדושות המגלות את שם הקב”ה שערכו המספרי הוא זה של המילה “טל”. [הטיפות] האלה יורדות ממוחו של זעיר אנפין אל יסודו, ומשם אל “ארץ החיים” ומלכות. הנשמות היהודיות שם מקבלות [את הטיפות האלה] ובאות לחיות.” (ספר הליקוטים, פרשת אמור – בתרגום של הרב משה ויסנפסקי, ראה תפוחים מהפרדס).
שם הקב”ה הנזכר לעיל הוא טטרגרמטון מקוצר הכולל את שלוש האותיות הראשונות: יוד-הא-וו. כדי לראות איך הערך המספרי שלו שווה לזה של המילה “טל”, אנחנו צריכים לפרט כל אחת משלוש האותיות:
| יוד | יוד-וו-דלת | 10+6+4 | 20 |
| הא | הא-אלף | 5+1 | 6 |
| וו | וו-אלף-וו | 6+1+6 | 13 |
הסכום הוא 39 (20+6+13). המילה “טל” בעברית היא טל. היא נכתבת טט (9), למד (30) – הסכום הוא 39. לכן, שם הקב”ה שאליו מתייחס האריז”ל לעיל הוא השם יוד-הא-וו. זהו הוי”ה (הטטרגרמטון) שחסרה לו ההא האחרונה.
כפי שאמרנו קודם, ההא האחרונה מייצגת את ספירת מלכות המיוצגת באופן אלגורי על ידי האדמה – “ארץ החיים”. בהקשר זה, ההא האחרונה (החסרה משם האלוהי הזה) מסמלת את המתים הישנים באדמה. תחיית המתים נתפסת באופן מיסטי כאיחוד מחדש של ההא האחרונה עם שלוש האותיות הראשונות של השם המפורש כאשר טל התחייה (המיוצג על ידי שלוש האותיות הראשונות) ישקה את ארץ החיים.
קל לראות כיצד התיאור המיסטי הזה של תהליך התחייה מקביל לאיחוד של כל ארבעת הכוחות הבסיסיים בתורת השדה המאוחד, תורת הכל. שלוש האותיות הראשונות מייצגות את הכוחות החזק, החלש והאלקטרומגנטי. ההא האחרונה מייצגת את הכבידה. האיחוד מחדש של ההא האחרונה עם שלוש האותיות האחרות של הוויה (השם המפורש) מסמל את האיחוד מחדש של הכבידה עם הכוחות הבסיסיים האחרים.
השאלה האחרונה שנותרת היא מה הקשר של כל זה לארבעת הצמחים הנרמזים באפיגרף מפרשת אמור?
רבי חיים ויטאל מסביר שהערך המספרי של “פרי עץ הדר” (פרי עץ הדר) הוא 659. הביטוי “בו טל דתחייה מן המוח לה [מלכות]”. כתוב בעברית הביטוי הזה נקרא בו טל דתחייה מן המוח לה. הגימטריה שלו (הערך המספרי) היא 658. יחד עם כולל (1), זה נותן את אותו ערך מספרי של 659.
במסורת היהודית, תחיית המתים היא השיא של הגאולה המשיחית. לכן אין זה מקרי שהאיחוד של כל הכוחות הבסיסיים הנתפס כקשור לגאולה המשיחית נרמז בפסוק המקראי הרומז על תחיית המתים.
אנו רואים כאן שלפי הקבלה, זהו המודל הסטנדרטי (התיאוריה המאוחדת של האינטראקציות החזקות והאלקטרו-חלשות) שיחיה ויאחד את תורת הכבידה עם כל הכוחות האחרים ויביא לתורת הכל. הלוואי שהבנתי את זה קודם.
