שרה במצב של סופרפוזיציה

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. (בראשית י”ב:י”א-י”ג)

קטע זה מציג תרחיש מבלבל. אברהם (אז אברם) מבקש מאשתו שרה (אז שרי) להציג את עצמה כאחותו בעת כניסתם למצרים. פרשנים קלאסיים והזוהר מתמודדים עם מניעיו של אברהם, ומטילים ספק מדוע הוא היה מציב את שרה במצב כה מסכן. מעניין לציין כי מצב זה חוזר על עצמו:

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא. (בראשית כ’:א’-ב’)

כאשר אבימלך מעמת אותו, לאחר שלקח את שרה בחושבו שהיא אחותו של אברהם, אברהם מסביר:

וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה. (בראשית כ’:י”ב)

אז מי הייתה שרה לאברהם – אחותו, אשתו, או שניהם?

מושג הסופרפוזיציה הקוונטי

במכניקת הקוונטים, עקרון הסופרפוזיציה קובע כי מערכת קוונטית יכולה להתקיים במספר מצבים בו-זמנית עד שהיא נצפית או נמדדת. משמעות הדבר היא שחלקיק, כמו אלקטרון או פוטון, אינו נמצא במצב יחיד ומוגדר אלא קיים בכל המצבים האפשריים בו-זמנית. רק בעת מדידה פונקציית הגל של החלקיק קורסת למצב ספציפי אחד. מושג זה מודגם לעתים קרובות באמצעות ניסוי המחשבה של החתול של שרדינגר, שבו חתול נמצא בו-זמנית במצב חי ומת עד שהקופסה נפתחת ומצבו של החתול נצפה.

נתבונן בפוטון, חלקיק של אור. בעולם הקלאסי, אנו מתארים אותו כבעל קיטוב אנכי או אופקי. אולם, בעולם הקוונטי, הפוטון יכול להתקיים בו-זמנית בסופרפוזיציה של שני מצבי הקיטוב. משמעות הדבר היא שעד שנמדוד את הקיטוב של הפוטון, אין לו קיטוב מוגדר. הוא אינו אנכי טהור או אופקי טהור עד שנמדוד אותו – הוא גם בעל קיטוב אנכי וגם אופקי בו-זמנית. בעת המדידה, הפוטון “בוחר” מצב, והסופרפוזיציה שלו קורסת לקיטוב אנכי או אופקי. זהו היבט יסודי של מכניקת הקוונטים, שבה חלקיקים יכולים להתקיים במספר מצבים עד שהם נצפים.

שרה במצב של סופרפוזיציה מטאפורית

בחזרה לסיפור של אברהם ושרה, אנו מושכים קו מקביל למצב הקוונטי-מכני של סופרפוזיציה. באופן מטאפורי, שרה קיימת בסופרפוזיציה של היותה גם אחותו של אברהם וגם אשתו. עד שזהותה האמיתית מתגלה או “נמדדת”, היא מחזיקה בו-זמנית בשני התפקידים.

מטאפורה זו מתחזקת בשיר השירים, שם הקב”ה קורא לעם ישראל “אחותי כלה” (שיר השירים ד’:ט’). שוב, האם ישראל היא אחותו של הקב”ה, כלתו, או שניהם? כאן, הזהות הכפולה של ישראל משקפת את זו של שרה, הקיימת בו-זמנית כאחותו וככלתו של האל – סופרפוזיציה רוחנית.

ממדים קבליים

בהעמקה נוספת, הקבלה מספקת מסגרת עמוקה למטאפורה זו. על פי הקבלה, אברהם מגלם את הפרצוף^[1] (פרסונה אלוהית) של זעיר אנפין (“פאזה קטנה”), המייצג את ההיבט הגברי של האלוהות.^[2] שרה מגלמת את פרצוף נוקבא^[3] (“נקבה”), המייצג את ההיבט הנשי של האלוהות. הקבלה הלוריאנית מלמדת שזעיר אנפין (ז”א) ונוקבא הם תולדות (“ילדים”) של הפרצופים העליונים יותר אבא ([העליון] “אב”)^[4] ואמא ([העליונה] “אם”).^[5] בו-זמנית, נוקבא נתפסת כאשתו של ז”א. כפילות זו מציבה את נוקבא בסופרפוזיציה של היותה גם אחות וגם אשה לזעיר אנפין, בדומה לתפקידיה הכפולים של שרה עם אברהם.

עץ הספירות וקיטוב

עץ הספירות הוא תרשים המייצג את עשר הספירות (אצילויות) שדרכן האין-סוף האלוהי (אור אין סוף) מתגלה בעולם.

במבנה זה:

• אם ז”א ונוקבא נתפסים כאחים, הם תופסים את אותה רמה אופקית, המשקפת יחס אופקי.
• אם הם נתפסים כבעל ואישה, ז”א (המזוהה עם שש ספירות מתפארת עד יסוד) ממוקם מעל נוקבא (המזוהה עם מלכות), מה שמצביע על יחס אנכי.

מיקום כפול זה מקביל לסופרפוזיציה של קיטוב אנכי ואופקי בפוטונים. בדיוק כפי שפוטון יכול להתקיים בסופרפוזיציה של מצבי קיטוב אנכי ואופקי, זעיר אנפין ונוקבא קיימים בסופרפוזיציה של קשרים אחאיים (אופקיים) וזוגיים (אנכיים).

הפרדוקס של יחסים כפולים

ניתן לתהות מדוע איננו יכולים פשוט לקבל שלשרה יש תפקידים כפולים, כפי שאנשים עושים לעתים קרובות במערכות יחסים שונות. עם זאת, היחסים האחאיים סותרים באופן יסודי את היחסים הזוגיים בהקשר של דיני התורה, האוסרים נישואין עם אחות (ויקרא י”ח:ט). סתירה חוקית ומוסרית זו מחייבת גישה שונה – ראיית זהותה הכפולה של שרה כסופרפוזיציה של מצבים הדדיים בלעדיים. ^[6]

החתול של שרדינגר והסתרתה של שרה

מטאפורה קוונטית-מכנית זו מועשרת עוד יותר על ידי מדרש המספר שאברהם הסתיר את שרה בתיבה כדי למנוע מהמצרים לראותה.^[7] תרחיש זה מזכיר את החתול של שרדינגר – ניסוי מחשבתי שבו חתול בתיבה סגורה הוא בו-זמנית חי ומת עד שמתבוננים בו. באופן דומה, הסתרתה של שרה משמרת את מצב הסופרפוזיציה שלה כאחות ואישה. על ידי הסתרת שרה, אברהם שומר על העמימות של זהותה. רק כאשר התיבה נפתחת (כאשר היא ‘נמדדת’ על ידי המצרים) הסופרפוזיציה שלה קורסת למצב מוגדר.

קריסת פונקציית הגל

לפי חכמי הקבלה, כאשר אברהם לימד מונותאיזם ואת ממדיו המיסטיים, ספקנים שאלו לגבי טבעה של נוקבא – האם היא אחות או אישה לזעיר אנפין. הם לא יכלו לתפוס את מושג הסופרפוזיציה. בקשתו של אברהם משרה להזדהות כאחותו יכולה להיתפס כניסיון לשלוט ב’קריסה’ של מצב הסופרפוזיציה שלה באופן שישמור על חייו.

כאשר שרה מצהירה על עצמה כאחותו של אברהם, פונקציית הגל שלה קורסת למצב ספציפי זה. היא כבר לא מוכרת כאשתו, מה שמסיר את האיום על חייו של אברהם. רק לאחר שפרעה, המוכה במכות אלוהיות, מבין את האמת, הוא מחזיר את שרה, מכיר בזהותה האמיתית:

…ועתה הנה אשתך, קח ולך. (בראשית י”ב:י”ט)

ה”מדידה” על ידי פרעה מאלצת קריסה חדשה של פונקציית הגל של שרה בחזרה למצב של היותה אשתו של אברהם.

יצחק ורבקה: דפוס חוזר

דינמיקה זו חוזרת עם יצחק ורבקה:

וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא. (בראשית כ”ו:ז)

רבקה, כמו שרה, מוצבת בסופרפוזיציה של זהויות. מעניין לציין שרבקה היא קרובת משפחה של יצחק – בת דודתו מדרגה שנייה[8] – מה שמוסיף רובד של קשר משפחתי המקביל למוטיב האחות-אישה.

הבנה באמצעות מטאפורה קוונטית

על ידי יישום המטאפורה הקוונטית-מכנית של סופרפוזיציה, אנו מקבלים הבנה עמוקה יותר של נרטיבים מקראיים אלה:

• זהויות כפולות: דמויות קיימות במצבים של דואליות שהם הדדיים בלעדיים אך נוכחים בו-זמנית עד שמתבוננים בהם, אשר נתפסים הכי טוב כמצבי סופרפוזיציה.
• מדידה וקריסה: פעולת ה”מדידה” – כאשר אחרים תופסים ומגדירים את הדמויות – מאלצת קריסה לזהות יחידה.
• אינטראקציה אלוהית: האינטראקציה בין התערבות אלוהית ופעולה אנושית משקפת את אפקט הצופה במכניקת הקוונטים, שבה התבוננות משפיעה על התוצאה.

מטאפורה זו מציעה מסגרת להבנת מערכות היחסים המורכבות והדילמות האתיות המוצגות בסיפורים אלה. היא מדגישה את המורכבות של הזהות ואת ההשפעה של התפיסה על המציאות, הן בעולם הקוונטי והן בחוויה האנושית.

[1] פרצוף (רבים: “פרצופים“) הוא “פנים” אלוהיות – תצורה דינמית של ספירות משולבות בקבלה הלוריאנית. על פי האר”י, ביקום של תוהו, שקדם (לוגית) ליקום שלנו של תיקון, הספירות מבודדות – כל אחת קיימת בפני עצמה, ללא יכולת לתקשר עם ספירות אחרות, מה שגרם לקריסתן הסופית – שבירת הכלים. בעולם האצילות, העולם הראשון של יקום התיקון, הספירות התארגנו מחדש בתצורות פרקטליות דינמיות, שבהן כל ספירה כוללת את כל עשר הספירות, וכולן משולבות זו בזו. כל פרצוף מאורגן סביב ספירה ראשית אחת, הכוללת עשר תת-ספירות.

[2] כך, הפרצוף של זעיר אנפין (מילולית, “הפנים הקטנות” או “הדמות הקטנה”, לעתים מתורגם לאנגלית כ-“מיקרופרוסופוס”) בנוי סביב שש המידות – שש הספירות התחתונות – חסד (אהבה-חסד), גבורה (דין, כוח), תפארת (יופי, רחמים), נצח (ניצחון, נצחיות), הוד (ענווה, הכרת תודה), יסוד (יסוד).

[3] פרצוף נוקבא בנוי סביב הספירה של מלכות (“מלכות”), הכוללת את כל שאר הספירות.

[4] פרצוף אבא (“אבא [עליון]”) בנוי סביב הספירה של חכמה (“חכמה”), הכוללת את כל עשר הספירות.

[5] פרצוף אימא (“אמא [עליונה]”) בנוי סביב הספירה של בינה (“הבנה”), הכוללת את כל עשר הספירות. בדימויים הקבליים, פרצופי אבא ואימא נתפסים כהורים, בעוד שהפרצופים התחתונים של ז”א ונוקבא נתפסים כילדיהם (תולדות). מכיוון שז”א ונוקבא מתקשרים (“מזדווגים”), הם נתפסים גם כזוג – בעל ואישה. סמליות אלגורית זו משמשת בקבלה הלוריאנית להסביר את ההתפתחות והאינטראקציה הדינמית של הפרצופים, אשר גדלים, מתבגרים, מזדווגים, יולדים ילדים וכו’. כל אלה הם, כמובן, מטאפורות לאינטראקציות שונות של האור האלוהי. כך, ההתפתחות של הפרצופים מסבירה הבדלים ברוחניות (ובשמירה) של שבת, ראש חודש, יום טוב וכו’.

[6] אין צורך לומר שאין לקחת מטאפורה זו באופן מילולי אלא רק באופן אלגורי.

[7] מדרש בראשית רבה על 12:11-13.

[8] רבקה הייתה אחיינית גדולה של אברהם. אביה, בתואל, היה בנה של מלכה, שהייתה אשתו של נחור, אחיו של אברהם. כך, רבקה הייתה בת דודה שנייה פעם אחת מוסרת של יצחק. בעברית מקראית (כמו בשפות אחרות, כגון רוסית), אותה מילה משמשת לעתים קרובות לציון בת דודה או אחות.