מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שואל ילד בליל הסדר. בשמחת תורה הזו שאלתי שאלה אחרת—מה נשתנה היום מהלילה? אכן, בליל שמחת תורה, אנו רוקדים שבע הקפות. אולם, במהלך תפילת השחרית של היום שלמחרת, אנו רוקדים רק שלוש וחצי הקפות. מה המשמעות של המספר הזה—שלוש וחצי? ישנם כמה מקרים בתורה, בתלמוד ובספרות הרבנית שבהם מוזכר המספר הזה (למשל, בתקופת הגאונים, בערך 590–1000 לספירה, בקהילות מסוימות בארץ ישראל, מחזור קריאת התורה הושלם בשלוש שנים וחצי; הרמב”ם פוסק שרק מחצית מחוט הציצית צריכה להיות צבועה בכחול, ומשאירה שלוש וחצי חוטים לבנים), אך אף אחד מהם לא נראה רלוונטי. שבע הקפות, כפי שמוסבר בספרי הקבלה והפילוסופיה החסידית, מייצגות שבע מידות—שבע ספירות תחתונות. אולם, מה יכולה להיות המשמעות של שלוש וחצי? איש שאליו פניתי לא ידע את התשובה, והשאלה הזו הסתובבה בראשי בזמן שכולנו הסתובבנו סביב הבימה. לבסוף, כשהייתי שיכור לגמרי, זה פגע בי.
מנורת המקדש דורשת שלוש וחצי לוגים (לוג הוא מידת נפח של כחצי ליטר, לוגים הוא רבים של לוג) של שמן זית. אין שום דבר מיוחד במספר שלוש וחצי כשלעצמו. כל נר של המנורה דורש חצי לוג שמן, מה שמניב שלוש וחצי לוגים כשמכפילים בשבעה. כך גם כאן: העניין אינו שלוש וחצי הקפות—במקום לעשות הקפה שלמה סביב הבימה עבור כל הקפה, בבוקר אנו עושים רק חצי הקפה לכל הקפה. ההקפות בבוקר נעשות זו אחר זו ללא הפסקה לריקודים ביניהן. שתי חצאי הקפות מרכיבות הקפה שלמה אחת. לאחר ביצוע שש הקפות, אנו משלימים שלוש הקפות מלאות עם חצי הקפה אחת שנותרה עבור ההקפה השביעית. לפיכך ההבדל בין הקפות הערב והבוקר הוא הקפה מלאה לעומת חצי הקפה לכל הקפה. מה הסמליות של חצי הקפה והקפה מלאה?
טופולוגיה היא ענף במתמטיקה החוקר תכונות פנימיות של דמויות ומרחב שאינן משתנות תחת טרנספורמציה רציפה, כגון מתיחה או כיפוף, כל עוד אין קריעה או הדבקה. לפיכך, מבחינה טופולוגית, אין הבדל בין עיגול מושלם לאליפסה, שהיא עיגול מעט דחוס באמצע. ספל שווה טופולוגית לסופגנייה.
באופן דומה, בטופולוגיה, אין הבדל בין עקומה לקו ישר, מכיוון שכל עקומה יכולה להיות מיושרת ללא קריעתה. קשת המייצגת חצי עיגול שווה טופולוגית לקו ישר באותו אורך. לכן, מבחינה טופולוגית, מה שיש לנו בהקפות הבוקר הם שני סמלים: עיגול וקו. הסמליות הזו משמעותית ביותר לתפיסתנו את הזמן.
היוונים הקדמונים (כמו גם תרבויות פגאניות אחרות כולל בבלים, הינדים, מאיה ואינדיאנים אמריקאים) האמינו בזמן מחזורי (או “גלגל הזמן”). עבורם, העולם תמיד היה קיים ויתקיים לנצח עם כל האירועים חוזרים במחזור.
מבלי לדחות את הטבע המחזורי של הזמן, העם היהודי הוסיף לו את ההתקדמות. למעשה, היהודים המציאו את ההתקדמות. העם היהודי האמין שהעולם נברא פעם והתקדם לעבר השלמות המשיחית.
גם הנוצרים האמינו בבריאת העולם ובגאולה המשיחית ושאלו את התפיסה היהודית של התקדמות. אולם בעשותם כן, התיאולוגים הנוצריים איבדו את ההיבט המחזורי של הזמן והחליפו אותו בקו ישר מהבריאה עד סוף הימים.
בעוד שהסמליות היוונית לזמן הייתה עיגול, והסמליות הנוצרית הייתה קו ישר, המטפורה היהודית לזמן היא ספירלה—תנועה קדימה עם מחזוריות תקופתית.
אם מחברים יחד קו ועיגול, מקבלים ספירלה—המטפורה היהודית לזמן. זוהי המשמעות של שלוש וחצי הקפות בבוקר שמחת תורה. הקפות מלאות וחצי הקפה מרכיבות את ספירלת הזמן.
הסמליות הזו נוכחת לאורך כל חג הסוכות. אכן, במהלך סוכות אנו יושבים בסוכה, מוקפים בארבעה קירות, המסמלים את האור הסובב—אור סובב (או אור מקיף). הלולב, שנראה כמו קו ישר, מסמל את קרן האור החודרת—אור פנימי. המנהג הוא לנענע את הלולב בסוכה כדי להביא את האור האינסופי, אור מקיף, פנימה (פנימי) שם נוכל לספוג אותו. באופן דומה, הושענות, התפילות הנאמרות תוך כדי הקפה סביב הבימה עם ארבעת המינים בידיים יש את אותה משמעות—הקפה מייצגת אור מקיף, בעוד שהלולב הישר מייצג אור פנימי.
השנה, שמחת תורה נמשכה מיד בשבת בראשית, כשאנו מתחילים את המחזור השנתי החדש של קריאת התורה. זה נקרא שבת בראשית כי המילה הראשונה של התורה היא “בראשית”—”בהתחלה”. אולם, שבת בראשית יכולה להיתרגם גם כשבת ההתחלה. כמה מתאים, חשבתי, שאנו מסיימים את חג הסוכות עם שמחת תורה כשאנו מחברים את האלמנטים המחזוריים והמתקדמים של הזמן ממש לפני שבת בראשית, כשאנו מתחילים את המחזור החדש של הזמן, כל שנה ברמה גבוהה יותר מקודם.
הנה להתחלות חדשות. שנתקדם תמיד קדימה ומעלה!
