שלושה חמורים

וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו.

בראשית כב:ג

ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים.

שמות ד:כ

הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור.

זכריה ט:ט

התורה מספרת לנו על חמור מפורסם שרכב לאורך ההיסטוריה המקראית – אברהם השתמש בו; משה השתמש בו; המשיח ישתמש בו בעתיד.^[1] בעברית, “חמור” הוא חמור. בפסוק בשמות, משה הושיב את אשתו וילדיו על החמור – החמור. החמור משמעו חמור ידוע. איך הוא ידוע? רש”י מציין, על בסיס מדרש פרקי דרבי אליעזר, שזהו אותו חמור שאברהם חבש עם עצים בדרך לעקידה, וזהו אותו חמור שהמשיח ירכב עליו, כפי שהנביא זכריה אומר לנו – משיח הוא עני רוכב על חמור. כמובן, לא ניתן להבין זאת באופן מילולי. בדרך כלל, מדרש^[2] אינו מיועד להבנה מילולית. כנראה, רבי אליעזר ורש”י רומזים לנו ששלושת הסיפורים קשורים תמטית – זה לא אותו חמור באופן מילולי, אלא אותו חמור באופן רעיוני – כלומר, זה אותו רעיון.

לפי הבעל שם טוב, המילה חמור, המסמלת חמור, קרובה למילה חומר, שמשמעותה “חומר” או “אנרגיה”.^[3] אכן, המילה חמור משמעותה המילולית היא “חומר” או “מהות”.^[4] הבה נשים לב כיצד מילה זו משמשת מבחינה דקדוקית בשלושת הפסוקים המצוטטים בכותרת. בבראשית, אברהם חובש את חמורו. בשמות, משה מושיב את אשתו וילדיו על החמור. בזכריה, המשיח ירכב על חמור.^[5] מה המשמעות של השינוי בצורה הדקדוקית – חמורו, החמור, וחמור?

המשימה שניתנה לאנושות היא להעלות ולזכך את החומר לרמה הרוחנית. זה נעשה על ידי חשיפת הרוחניות הנסתרת החודרת את העולם החומרי. כפי שהוזכר לעיל, חמור משמעו “חומר”, “אנרגיה” או “חומרי”.

אברהם היה הראשון שהחל בתהליך זיכוך החומר. הוא הצליח להעלות את החמור שלו – את גופו הפיזי. הוא עשה זאת על ידי מילת עצמו, ובכך קידש את גופו. זו הסיבה שאברהם נקרא מרכבה – מרכבה של ה’.

משה לקח זאת צעד קדימה. כנותן התורה, הוא הראה לנו כיצד להשתמש בחומר בשירות הרוחני. הוא לימד אותנו מצוות – מצוות אלוהיות, שרובן משתמשות בחפצים פיזיים. כאשר אנו לוקחים עור של חיה כשרה, כמו פרה, וכותבים עליו את ספר התורה, אנו הופכים חפץ פיזי גס לחפץ בעל קדושה עליונה – ספר תורה. כך גם עם תפילין ומזוזה. עם זאת, המצוות ממוספרות ומוגדרות בקפידה. לא הכל יכול להתעלות. אלו הם חפצים פיזיים ידועים שניתן להעלותם לרמה רוחנית על ידי שימוש בהם למצוות. לכן, חפצים ידועים אלה מסומלים על ידי החמור (החמור).

המשיח, לעומת זאת, ירכב על חמור. היעדר ה”ה” הידיעה מציין “כל” או “כלשהו”. לכן, חמור (“חמור”) משמעו כל חומר או כל החומר. המשיח יעלה את כל החומר. הוא יחשוף את הרוחניות הנסתרת בכל חפץ חומרי בכל הבריאה. כיצד הוא יכול לעשות זאת? הרי לא כל אטום של חומר ביקום יכול לשמש לקיום מצוות! במקום זאת, המשיח ישיג זאת על ידי הראיה כיצד החומר עשוי מחומר רוחני – שבמהותם, הרוחני והחומרי הם אחד ואותו הדבר. תוכנית זו נוסחה לראשונה על ידי הפיזיקאי האמריקאי ג’ון ארצ’יבלד וילר, שקרא לה “It from Bit”. (ראה את המאמר הקודם שלי, “תיבת נח – שלוש שכבות של מציאות“.) אכן, ה”ביט” של מידע הוא הצורה הנמוכה ביותר של חומר רוחני (כלומר, לא פיזי). כאשר פיזיקאים תיאורטיים יממשו תוכנית זו ויראו כיצד כל החומר, “it”, בא מהמידע, “bit”, המשיח יהיה “רוכב על חמור” – הגסות הפיזית של העולם הזה תרותם ותזוכך.

אכן, הזוהר מסביר שחמור הוא “רע מבחוץ וטוב מבפנים”.^[6] הסמליות של הצהרה זו הופכת ברורה מהאמור לעיל. החומר נראה גס ומוחשי רק מבחוץ; “בפנים”, זהו הליבה הרוחנית שהיא טהורה וקדושה. זוהי המהות הרוחנית של הגאולה המשיחית: זוהי גאולת האמת – האמת על עליונות הרוח על החומר – המוחזקת בשבי על ידי השקר הגדול של החומרנות (חומריות).

[1] “חמור זה נולד לחמור המפורסם שנוצר ביום שישי הראשון של הבריאה, אחרי השקיעה. זהו החמור שעליו רכב משה כשבא למצרים. וזהו החמור שבן דוד ירכב עליו,” פרקי דרבי אליעזר, פרק לא.

[2] מדרש (רבים מדרשים) הוא אוסף של כתבים רבניים מוקדמים עם פרשנות הומילטית על התנ”ך. דרשה נקראת בעברית דרוש, ממנה נגזרת המילה מדרש, שמשמעותה פרשנות הומילטית.

[3] כתר שם טוב, קה”ת, תוספת, סעיף טז; ראה גם היום יום, שבט כח.

[4] כמו בצורה וחומר, שמשמעותו “צורה וחומר (או מהות)”.

[5] בשפה העברית, אין מילת יחס בלתי מוגדרת כמו “a” באנגלית. היא מניחה כאשר מילת היחס המוגדרת “ה” (התחילית ה- בעברית) נעדרת. בפסוק בזכריה, המשיח ירכב על-חמור – מילולית “על חמור”. מילת היחס הבלתי מוגדרת “a” מרומזת אף על פי שהיא נעדרת.

[6] תיקוני זוהר ס.