כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל-הַבֵּיצִים לֹא-תִקַּח הָאֵם עַל-הַבָּנִים; שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.
(דברים כב:ו-ז)
לפני שנים רבות הייתי בכנס פיזיקה בפרינסטון לכבוד יום הולדתו ה-85 של ג’ון ארצ’יבלד ווילר. בהפסקת הצהריים ישבתי לבדי ליד שולחן לאכול את הארוחה הכשרה שלי (תמיד הרגשתי אי נוחות לאכול את אוכל המטוס הזה שמוגש בדרך כלל בכנסים כשאני מזמין אוכל כשר. הקול של פתיחת הצלופן מושך את תשומת הלב של כולם ואחריו באות הבעות אהדה למראה העגום של אוכל המטוס). דקות לאחר מכן הצטרף אליי גבר מבוגר שנראה כמו כומר קתולי. התברר שהוא אכן כומר יזואיטי ופרופסור אמריטוס לפיזיקה באוניברסיטת בוסטון. מכיוון שחבשתי כיפה, הוא כנראה חשב שאני רב והחליט שאני יושב ליד השולחן המיועד לאנשי דת. אחר כך הצטרף אלינו נזיר בודהיסטי לבוש בטוגה החומה שלו כמה דקות לאחר מכן. (בעוד שרוב הנזירים הבודהיסטיים לובשים טוגות זעפרן, לבודהיסטים הטיבטיים יש טוגות חומות.) תוך זמן קצר היה לנו שולחן אקומני. כפי שהתברר, הנזיר הבודהיסטי היה תלמיד קרוב של הדלאי לאמה ופרופסור לפילוסופיה זן באוניברסיטת הרווארד. מלבד פיזיקה, הוא התעניין מאוד ביהדות, ונוצח דיון חי. הוא סיפר לי שהוא נוסע לעתים קרובות לאשרמים שונים (מנזרים בודהיסטיים) ברחבי העולם שם הוא רואה הרבה יהודים. הוא תהה מדוע יהודים כל כך נמשכים לבודהיזם. הוא אמר לי שהוא תמיד מעודד את היהודים האלה לעזוב את האשרם וללכת ללמוד יהדות. הוא היה אומר להם: “מה אתם מחפשים כאן? יש לכם מסורת מיסטית עשירה משלכם. כל מה שאתם מחפשים כאן, תמצאו ביהדות ועוד יותר מזה.” הוא אמר לי שהמשאלה הגדולה שלו היא ללמוד יהדות בישיבה, אבל אף ישיבה לא תקבל נזיר בודהיסטי כתלמיד. צחקנו יחד.
נזכרתי בפרק הזה כשקראתי בתורה את מצוות שילוח הכן (Heb. šiluach haken), לפני לקיחת ביציה או גוזליה מהקן. למצווה זו יש מספר הסברים רציונליים פשוטים—קודם כל, היא מלמדת אותנו לא להיות אכזריים לבעלי חיים, אלא להיות חסידים ומתחשבים. לפני לקיחת הביצים מהקן, עלינו לשלח את ציפור האם כדי שלא תרגיש את הייסורים של לראות את ביציה או גוזליה נלקחים ממנה. הסבר נוסף הוא שהתורה מלמדת אותנו קיימות ושימור מינים. מותר לנו לשחוט בעלי חיים כשרים לבשר. עם זאת, אסור לנו להרוג אם וילדה בו זמנית, שכן זה לא רק אכזרי אלא מסכן את כל המין.
עם זאת, ברמה המיסטית, מצווה זו מדברת על מדיטציה. בקבלה, ציפור האם היא כינוי לספירת בינה. הביצים, לעומת זאת, מייצגות את ספירת חכמה—הבזק הזרעי של החוכמה. התורה מלמדת אותנו שכדי להגיע לשורש החוכמה, עלינו להסיר את הבנתנו, כלומר לטהר את מחשבתנו ממחשבות. כך, ברמה המיסטית, מצווה זו מלמדת אותנו על מדיטציה.
יש מסורת עתיקה של מדיטציה יהודית. היא חוזרת לתקופת המקרא, שם נביאים בהתהוות לימדו טכניקות מדיטציה. מדיטציה נהגה על ידי מקובלים מכל הדורות. במאה ה-12, בנו של הרמב”ם, אברהם בן משה, כתב ספר לימוד על מדיטציה, התבודדות. (ראה הרב אריה כפלן, מדיטציה במקרא ומדיטציה בקבלה.) בתקופה מאוחרת יותר, האדמו”ר השני מחב”ד, הרב דוב בער שניאורי (1773-1827), הידוע כאדמו”ר האמצעי, כתב חיבור עמוק על מדיטציה, שערי יחוד, שנדפס בדרך כלל עם פירושו של הרב הלל פאריטשר הנקרא קונטרס התפללות. התרגול של מדיטציה, התבוננות, היה נפוץ מאוד בקרב החסידים הראשונים.
הנזיר הבודהיסטי צדק—כדי ללמוד על מדיטציה ומיסטיקה אין צורך לנסוע להודו או לטיבט, אין צורך להירשם לאשרם. צריך להסתכל בבית, במסורת היהודית העתיקה שלנו, שיש בה הכל.
