שבת במספרים

פרשת השבוע שעברה, אמור, מדברת על איסור העבודה בשבת. למעשה, התלמוד מונה בדיוק 39 קטגוריות של עבודה האסורות בשבת. אבל למה 39? רבי שמעון בן רבי יוסי בן לקוניא (שבת מט ב) מציע שהמספר 39 ניתן להיגזר ממספר הפעמים שצורות שונות של המילה “מלאכה” מופיעות בתורה. לצערנו, לא קל לראות איך זה מסתדר. בפירושו לקטע זה, רבי חננאל בן חושיאל (990-1053) כבר הצביע על כך שהמילה הזו מופיעה 61 פעמים בתורה, לא 39! למעשה, המילה הזו מופיעה 63 פעמים! חכם תלמודי אחר, רבי חנינא מציפורי, גוזר את המספר 39 דרשנית על ידי חישוב מאומץ של גימטריה של הביטוי “אלה הדברים”. (שבת ז:ב) היעדר מקור ברור למספר הפעילויות האסורות בשבת הופך את זה לתמוה עוד יותר מדוע כל חכמי התלמוד דבקו במספר 39 כברזל. מה המספר הזה מסמל?

בואו נציין ש-39 הוא שלוש פעמים שלוש עשרה (3×13 = 39). יש לנו עיקרון בפילוסופיה של חב”ד שכאשר מצווה אסורה בשבת, אנחנו לא מפסידים אותה כי הרמה הרוחנית של אותה מצווה כבר נוכחת בשבת. לדוגמה, כאשר ראש השנה חל בשבת, אנחנו לא תוקעים שופר – המצווה העיקרית של ראש השנה. ובכל זאת, החסידות מסבירה, אנחנו לא מפסידים כלום, כי הרמה שיכולנו להשיג בדרך כלל רק דרך קולות השופר, כבר נוכחת בשבת. במילים אחרות, מה שהיה צריך להיות מושג על ידי תקיעות השופר, מושג אוטומטית על ידי השבת עצמה. העיקרון הזה פותח את הדלת להבנת המשמעות הרוחנית של המספר 39. כאשר חג חל ביום חול, כשפותחים את ארון הקודש (ארון הקודש), אנחנו אומרים שלוש פעמים את שלוש עשרה מידות הרחמים – יג מידות הרחמים. אולם, כאשר חג חל בשבת, אנחנו מדלגים על התפילה הזו. למה? כי רמת הקדושה הזו טבועה בשבת ומה שיכולנו להשיג על ידי אמירת שלוש פעמים שלוש עשרה מידות הרחמים (3×13 = 39) מושג על ידי השבת עצמה. אז אנחנו רואים שהמספר 39 מושרש בקדושה של השבת.

יתר על כן, דרשנית, שני המספרים הללו, 3 ו-13, מייצגים 39 בדרך אחרת. אנחנו מציינים שסכום כל המספרים הראשוניים הרצופים בין 3 ל-13 שווה ל-39. אכן, 3+5+7+11+13=39. זה משמעותי, כי מספרים ראשוניים, שבהגדרה אין להם מחלקים אחרים מלבד המספר עצמו ו-1, הם יסודיים למתמטיקה. חמשת המספרים הראשוניים הרצופים הללו יסודיים לשבת גם כן:

3 – המספר 3 מייצג שלוש רמות של קדושה (קדושה) בשבת. בניגוד לחגים, שרמת הקדושה נשארת קבועה לאורך כל היום, קדושת השבת עולה ככל שהיום מתקדם דרך שלוש רמות נפרדות. זה משתקף בעובדה שכל שלוש התפילות העיקריות של השבת (תפילות) שונות (בעוד שביום טוב כל התפילות זהות). מנקודת מבט אחרת, המספר 3 מייצג את המרחב התלת-ממדי שבו אנחנו חיים. מרחב תלת-ממדי אומר שכדי לציין מיקום של כל נקודה במרחב אנחנו צריכים שלושה מספרים (x, y, z). כדי לעשות זאת, אנחנו צריכים קודם לבחור את מרכז מערכת הקואורדינטות שלנו – נקודת האפס – ואז לצייר שלושה קווים (צירי X, Y, Z) דרך הנקודה הזו ובכך ליצור מערכות קואורדינטות. זה אומר שאנחנו בעצם צריכים ארבעה מספרים – נקודת האפס ושלוש קואורדינטות יחסית לנקודה הזו. כל ציר מייצג ממד אחד שבו אנחנו יכולים לנוע. אולם, אנחנו יכולים לנוע בכל ממד בכיוונים מנוגדים – קדימה ואחורה. אנחנו יכולים לזוז ימינה או שמאלה, למעלה או למטה. במילים אחרות, כל ממד מייצג דרגת חופש לזוז באחד משני כיוונים. זו הסיבה שהספר הקדום ביותר של הקבלה, ספר יצירה, מתאר את היקום שלנו במונחים של “עומק של מעלה, עומק של מטה; עומק של מזרח, עומק של מערב; עומק של צפון, עומק של דרום”. כך, יש לנו שישה כיוונים שבהם אנחנו יכולים לזוז במרחב תלת-ממדי. שישה כיוונים פלוס מרכז הקואורדינטות נותן לנו את המספר 7. השבת הוא היום השביעי בשבוע. הוא מייצג את מרכז הקואורדינטות כביכול. במהלך ימי החול, אנחנו עוסקים בפעילויות יצירתיות אקסטרוברטיות היוצאות מהמרכז אל העולם כדי לשפר אותו ולהפוך אותו למקום טוב יותר. בשבת, אנחנו חוזרים למרכז, חזרה לעצמנו בהתבוננות אינטרוברטית של המציאות הרוחנית שבפנים. זה מיוצג בצורה חיה מאוד על ידי יהודי היושב במהלך חג הסוכות בסוכה, מוקף בשישה קירות, בעוד שהאדם בפנים מייצג את המרכז, המרחב הפנימי. סוכות נמשך שבעה ימים, מה שמזכיר לנו שלזמן יש את אותו מבנה רוחני כמו למרחב – שישה פלוס אחד – שישה ימי חול פלוס שבת. בשורש כל זה, נמצא המספר 3 המייצג שלושה ממדים במרחב.

5 – מייצג חמישה חומשי תורה (החומש), התורה. התלמוד קובע שאדם השומר בקפדנות על הלכות השבת כאילו קיים את כל מצוות התורה. ולהיפך, יהודי המחלל שבת בפרהסיא נחשב כבעל מעמד משפטי של לא-יהודי כי זה כאילו הוא מכחיש את כל התורה.

7 – המספר הזה לא צריך הסבר כיוון שהיום השביעי בשבוע הוא השבת. המספר 7 מייצג גם את הספירה האחרונה – המידה השביעית – מלכות, שמתאימה לשבת.

11 – מתאים לאחד עשר הצמחים בתערובת הקדושה של הקטורת (קטורת) שנשרפה בזמנים מקראיים במקדש. עשרה מהקטורת הללו מתוקות והאחת עשרה היא צמח ריחני מר. זה מייצג את הכללת מה שלא טוב במה שטוב. השבת גם אוסף את כל הטוב והלא-כל-כך-טוב שקרה במהלך השבוע ומעלה אותו. בפרק הראשון של בראשית, אנחנו קוראים על עשרה מאמרות אלוהיים שבהם נברא העולם. למעשה, היו אחד עשר מאמרות. אחרי עשרת המאמרות הראשונים, אלוהים אמר שזה טוב. המאמר האחד עשר הוא, “ולא טוב היות האדם לבדו”. (בראשית ב:יא) השבת הוא זמן מוכשר לאיחוד זוגי כי זה הזמן של האיחוד העליון של קודשא בריך הוא (הקדוש ברוך הוא, המייצג בקבלה את ההיבט הזכרי של האלוהות) ושכינתא (הנוכחות האלוהית המייצגת את ההיבט הנקבי של האלוהות), בלשון הזוהר.

13 – כפי שאמרנו קודם, המספר 13 מייצג שלוש עשרה מידות הרחמים – (יג מידות הרחמים). בקבלה, השבת נקרא ורד בן 13 עלי כותרת, מה שאומר ששלוש עשרה מידות הרחמים זורחות עלינו בכל שבת.

דרך אחרת לייצג את המספר 39 היא 3¹ + 3² + 3³ = 39. השבת חוגג את בריאת העולם. הדנ”א הרוחני של העולם שלנו מורכב מעשר ספירות (אצילות אלוהיות). עשר הספירות הללו מסודרות בשלוש שלישיות של ספירות (חכמה-בינה-דעת, חסד-גבורה-תפארת, נצח-הוד-יסוד) פלוס מלכות. ברמה המהותית ביותר, כל אחת מהשלישיות הללו עשויה משלושה עקרונות – תזה, אנטיתזה וסינתזה. זו הסיבה שהמספר שלוש כל כך יסודי לבריאה ולשבת שחוגג אותה.