שבירת הסימטריה

וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ: לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם–מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת–מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא–חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת… וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר.

(שמות ל”ב:ט”ו-י”ט)

פרשת כי תשא (שמות ל’:י”א-ל”ד:ל”ה) מכילה, אולי, את אחד האירועים המסתוריים ביותר בתורה – שבירת לוחות הברית. חטא העגל היה, ככל הנראה, הנקודה הנמוכה ביותר בהיסטוריה היהודית. ניתן לחשוב ששבירת לוחות הברית הייתה גרועה באותה מידה, אם לא יותר. איזו זכות הייתה למשה לשבור את הלוחות הקדושים שניתנו לו מאת ה’? יתרה מזאת, על פי התלמוד הירושלמי, משה נאבק עם ה’ על לוחות אלה:

הלוחות היו כל אחד שישה טפחים באורך ושלושה טפחים ברוחב. משה החזיק שני טפחים [מאורך הלוחות], ה’ החזיק שני טפחים, ובאמצע היו שני טפחים של רווח. ידיו של משה גברו, והוא תפס את הלוחות ושבר אותם.

(תלמוד ירושלמי, תענית ד’:ה’)

משה אף מודה שפעל על דעת עצמו, באופן אימפולסיבי:

וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם.

(דברים ט’:י”ז)

נשמע כמו בגידה עליונה, לא כן? ובכל זאת, באופן מפתיע, ה’ לא רק אישר את המעשה המרדני לכאורה הזה, אלא על פי רש”י, הוא אף הודה למשה על שבירת הלוחות – “יישר כוחך ששברת”. (ראה תלמוד מסכת שבת פ”ז ע”א ורש”י שם)

בסוף התורה, לאחר פטירתו של משה, התורה מסכמת את חייו:

וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים. לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם–לְפַרְעֹה, וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל.

(דברים ל”ד:י’-י”ב)

מהם הדברים המוראים הללו? באמצעות כלל פרשני לפירוש התורה הנקרא גזירה שווה, רש”י מוכיח ששבירת הלוחות נחשבה לאחד הדברים הגדולים ביותר שמשה עשה מעולם! כיצד אנו מבינים זאת? פרשני המקרא הקלאסיים וחכמי החסידות מציעים מגוון פירושים ידועים. ברצוני להציע כאן פירוש שונה המבוסס על רעיונות מתורת השדה הקוונטי.

לפני יומיים בלבד, בשושן פורים, פרסמתי כאן מאמר קצר, “פורים – היום בו אנו חוגגים שבירת סימטריה ספונטנית“, שבו דנתי במושג יסודי בתורת השדה הקוונטי – שבירת סימטריה ספונטנית. בקצרה, כאשר חוק טבע מאפשר שני פתרונות סימטריים, אך הטבע בוחר רק באחד מהם, אנו קוראים לזה שבירת סימטריה ספונטנית. מנגנון זה נמצא בליבה של התיאוריה המאוחדת של כוחות אלקטרו-חלשים, וכן בשדה היגס, לדוגמה. לפרטים נוספים, אני מפנה את הקורא לפוסט האחרון שלי על פורים ולפוסטים הקודמים שלי “תאומים מסובכים“, “אחיות מסובכות” ו”חלומות פרעה – שיעור בסימטריה“.

לוחות הברית (לוחות הברית, הידועים גם באנגלית כלוחות החוק, לוחות העדות ולוחות האבן) היו סימטריים במובנים רבים. ראשית, הם היו שתי אבנים מלבניות בצורה וגודל זהים, כלומר, הם היו מעוצבים באופן סימטרי כך שאחד היה בבואה של השני. על כל אחד מהלוחות היו כתובות חרוטות משני הצדדים כך שניתן היה לקרוא אותם מכל צד – סימטריה נוספת. על פי חכמי התלמוד, כל לוח הכיל עותק זהה של עשרת הדיברות – סימטריה שהפכה את שני הלוחות לבלתי ניתנים להבחנה. עם זאת, לפי רבי חנינא בן גמליאל, כל לוח הכיל חמישה מעשרת הדיברות. וכאן טמונה הסימטריה החשובה ביותר.

על פי תורת הקבלה, ישנן מספר דרכים לסדר עשר ספירות יחד. הסידור הראשון הוא עיגולים, או “מעגלים” המתארים את הספירות כמעגלים קונצנטריים הולכים וקטנים המייצגים את אור סובב – האור המקיף:

הסידור המשקף את האינטראקציות של ספירות בעולם התיקון, הוא יושר, או “ישר”, הנקרא גם עץ החיים, המסדר את הספירות בשלושה טורים, ימין, שמאל ואמצע:

סידור נוסף הקשור קרוב ליושר הוא סידור אנתרופומורפי בצורת גוף אדם:

לבסוף, עשר ספירות יכולות להיות מסודרות בשני טורים: חמש וחמש:

זהו הסידור שיוצג בלוחות הברית (לפחות, לפי רבי חנינא בן גמליאל). זהו סידור דינמי של הספירות שבו יש מתח רב בין הטור הימני לטור השמאלי. בסידור זה אין טור אמצעי; יש נכון ולא נכון, אך אין מקום לפשרה; יש חפים מפשע ואשמים, אך אין מקום לרחמים. בסידור זה יש סימטריה מלאה, דין טהור, אך אין סליחה.

משה הבין שעם הלוחות בידיו, ליהודים לא היה סיכוי. הם היו אשמים בחטא, ולא היה להם רחמים. העם היהודי היה נידון על בגידתו. לכן, ה’ אמר למשה, “וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם”. שמות 32:10.

ברגע של דחף, משה עשה את הבלתי יאומן – הוא שבר את הלוחות באופן ספונטני, ובכך שבר את הסימטריה. זו הייתה שבירת סימטריה ספונטנית בפעולה! שבירת סימטריה זו יצרה מקום לפשרה – לסליחה. לא ניתן להעניק חסד (חסד) לאלה שאינם ראויים לו. אולם, עדיין ניתן לרחם (רחמים, תפארת) גם על אלה שאינם ראויים!

אכן, מיד לאחר אירוע זה, ה’ גילה למשה את שלוש עשרה מידות הרחמים:

וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל-פָּנָיו, וַיִּקְרָא: יְהוָה יְהוָה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן…

(שמות ל”ד:ו’-ז’)

כתוצאה משבירת הלוחות, ה’ כורת ברית נצחית עם העם היהודי ובוחר בהם מבין שאר העמים:

ואמר: “הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה’ כי נורא הוא אשר אני עשה עמך.”

שמות 34:10

בתגובה לכך שמשה שבר באופן ספונטני את הסימטריה של הלוחות, ה’ שובר באופן ספונטני את הסימטריה בין העם היהודי לשאר האומות, ובוחר בעם היהודי כעמו הנבחר.

כאשר הלוחות השניים ניתנו למשה, הוא קיבל הוראה מה’ להניח אותם בארון הברית יחד עם השברים של הלוחות הראשונים. זה היה כדי להזכיר לעם היהודי, ואולי גם לה’ עצמו, שהסימטריה נשברה לנצח, ושה’ יהיה רחום וחנון לעמו שיישאר לנצח עמו הנבחר.

שבירת הלוחות הייתה סמלית לשבירת הסימטריה הספונטנית כפי שמשתמשים בה בתורת השדה הקוונטי. סטיבן ויינברג ועוד כמה פיזיקאים קיבלו פרס נובל על כך. האם משה לא מגיע לו אחד גם כן? הוא בעצם קיבל – הלוחות השניים, שהיו גדולים מהראשונים!