חשוון[1] הוא חודש שקט ללא חגים. חז״ל קוראים לו מרחשוון[2] (״חשוון המר״, כי מר פירושו ״מריר״.[3]). אחרי השיא של תשרי, עם הימים הנוראים, סוכות ושמחת תורה, בניגוד לכך, השפל של מרחשוון השקט מעורר רגשות של עצב ומרירות, כפי שאמרה נעמי, “קראן לי מרה“.[4] זהו החודש היחיד בשנה ללא חגים או מצוות מיוחדות. איש אינו יודע בדיוק מדוע הוא נקרא מרחשוון;[5] אך חלק מהפוסקים מציעים שהוא נקרא כך מכיוון שהוא ריק משמחת החגים והמצוות הקשורות לזמן מסוים בשנה.[6] המילה “מר” גם פירושה “טיפת מים”.[7] לכן, ב-ז׳ בחודש זה, בישראל, יהודים מתחילים להתפלל לגשם.
התחילית “מר” במרחשוון יכולה להתפרש גם כתואר כבוד[8] מכיוון שהמלך שלמה סיים לבנות את בית המקדש הראשון בחודש זה.[9] למעשה, המדרש אומר שחשוון שמור לזמן שבו יחנך בית המקדש השלישי.[10] חודש זה אינו ריק; זוהי הפסקה הרה בציפייה לגאולה, שתבוא במהרה! בינתיים, זהו זמן שקט להתבססות כל האור וההשראה של תשרי.
גם במדעי המוח, התבססות הזיכרון אינה מתרחשת בזמן יצירת הזיכרון; היא מתרחשת בזמן של חוסר פעילות מוחלט, בזמן השינה. זיכרון ההצהרתי קצר הטווח שלנו מתבסס לזיכרון ארוך טווח בהיפוקמפוס במהלך השלב העמוק ביותר של השינה, הנקרא שינת גלים איטיים. הזיכרון הרגשי מעובד ומתבסס במהלך שנת תנועות העיניים המהירות (REM). שינוי מתמשך נוצר לא ברעש של השיא, אלא בהפעלה החוזרת השקטה שבאה אחריו. אנחנו זקוקים לזמן המנוחה כדי לעבד ולבסס את החוויות של היום.
אחרי השיאים הרגשיים הרוחניים של חגי תשרי, חשוון הוא התבססות עצבית – השלב שאחרי השיא כאשר פרצים קצרים הופכים לנתיבים עצביים יציבים. בדיוק כמו במדעי המוח, שינוי ארוך טווח מתרחש לא רק במהלך השיא אלא בהפעלה החוזרת השקטה שבאה אחריו, כך גם, העבודה שלנו בחודש זה היא לחזור, לשלב, ולחווט קדושה להרגל.
תרגול: כבד את השקט של מרחשוון על ידי מתן אפשרות להשראה של תשרי לחלחל פנימה. עבד את זיכרונותיך מהזמנים הטובים עם משפחה וחברים כשהתכנסתם יחד לארוחות חג או לתפילות בבית הכנסת. בסס את החלטותיך – פרק אותן למעשים קטנים ברי ביצוע – טיפות קטנות (מר). ושברכות תשרי ירעיפו עליך!
[1] בעוד שבתנ״ך, החודש נקרא בול (מלכים א׳ ו:לח), מקורות קבלה מוקדמים קוראים לחודש זה חשוון (או חשוון). ראה ספר יצירה ה:ד; זוהר ב:רעה:ב, ג:רס:ב; זוהר חדש מב:א.
[2] משנה תענית א:ג-ד; תלמוד, ראש השנה ז:א.
[3] כמו מרור—עשבים מרים שאנו אוכלים בליל הסדר (זהו דרוש, לא אטימולוגיה היסטורית).
[4] רות א:כ.
[5] יש המציעים ששם זה מקורו באכדית ומשמעותו “השמיני” [חודש].
[6] שדי חמד, מערכת חתן וכלה כג.
[7] ישעיהו מ:טו.
[8] משמעותו “אדון” בארמית – זוהי פרשנות דרשנית, לא אטימולוגיה.
[9] מלכים א׳ ו:לח.
[10] ילקוט שמעוני, מלכים קפד.
