ראש השנה קוסמולוגי

בראש השנה הזה חלמתי את החלום המוזר ביותר. חלמתי שאני נותן הרצאה בקוסמולוגיה באוניברסיטה כשלפתע הבנתי שזה ראש השנה. נכנסתי לפאניקה… מה אני עושה באוניברסיטה ביום כזה במקום להיות בבית הכנסת שלי, להתפלל ולהקשיב לקולות השופר?! החלטתי להציל את המצב על ידי ניסיון לשלב את שלושת הנושאים המרכזיים של ראש השנה בהרצאה שלי על קוסמולוגיה. וכך התחלתי…

בליטורגיה של ראש השנה, אנו מתייחסים ליום הזה כיום הרת עולם – יום הולדת העולם (מחזור ראש השנה). על פי הקוסמולוגיה המודרנית, העולם נולד בפיצוץ בלתי נתפס הנקרא המפץ הגדול (המונח שטבע האסטרונום האנגלי פרד הויל ב-1949). הרבה לפני שהמושג הזה פותח בקוסמולוגיה במהלך המאה ה-20 ^{(הוצע לראשונה על ידי הפיזיקאי והאסטרונום הבלגי ז’ורז’ למטר ב-1927), כ-800 שנה קודם לכן, הרב משה בן נחמן (1194–1270, הידוע גם כנחמנידס או הרמב”ן) תיאר זאת בפירושו לבראשית א:}

…ברגע הקצר ביותר שלאחר הבריאה כל החומר של היקום היה מרוכז במקום קטן מאוד, לא גדול יותר מגרגר חרדל… מהריכוז הראשוני של החומר הבלתי מוחשי הזה במיקומו הזעיר, החומר התרחב, והרחיב את היקום תוך כדי כך. כשההתרחבות התקדמה, חל שינוי בחומר.

(לציטוט מלא, ראה את הפוסט שלי, שתי התחלות.)

המושג הזה של ההתרחבות הידוע בקוסמולוגיה כאינפלציה מסומל עוד יותר על ידי שלושת הנושאים המרכזיים של ראש השנה – מלכויות (מלכות), שופרות (תקיעות שופר) וזכרונות (זכירה).

ראש השנה נקרא יום תרועה – יום התקיעות [של השופר] (מחזור ראש השנה). המשמעות של תקיעות השופר היא מרכזית בראש השנה. צורת השופר – צר בקצה אחד ומתרחב לפתח רחב בקצה השני – מסמלת התרחבות קוסמית בעקבות המפץ הגדול. לפני שאנו מתחילים לתקוע בשופר, אנו אומרים פסוק מתהילים:

מן המצר קראתי יה; במרחב ענני יה.” (תהילים, קיח:ה)

על פי התיאוריה המודרנית, היקום היה “מקום צר” באמת בתחילת המפץ הגדול. ההתרחבות המהירה (אינפלציה) שבאה לאחר מכן אפשרה היווצרות של כוכבים ומערכות פלנטריות.

מעשה הבריאה מתואר בתהילים כ”נשמת” ה’, כאילו ה’ “נושף” כביכול. ברוח זו, יש מטפורה עתיקה שמשתמשים בה מקובלים לתיאור תהליך הבריאה – מטפורת הזגג.

יש ארבע אותיות בשם האלוהי הבלתי נתפס – הטטרגרמטון – יוד-הא-ואו-הא. האות יוד, שהיא נקודה, מייצגת את הרעיון בדעתו של הזגג – ספירת החכמה. האות הא מייצגת את נשיפת האוויר לתוך הצינור הארוך – ספירת הבינה. האות ואו היא קו אנכי או צינור ארוך – המידות (שש ספירות תחתונות). ולבסוף, האות הא האחרונה היא הזכוכית המתרחבת בקצה הצינור – ספירת המלכות. הזגג במטפורה זו הוא הבורא.

המקובלים אומרים לנו שבראש השנה, כל הדברים חוזרים למצבם הקדמוני ולכן יש צורך בחידוש הבריאה. על ידי תקיעת השופר בראש השנה, אנו משחזרים את בריאת העולם – המפץ הגדול וההתרחבות של היקום שבאה לאחר מכן – ומתחננים לה’ לחדש את הבריאה לשנה נוספת.

האינפלציה הזו מתמתנת על ידי כוחות הכבידה הנרמזים על ידי מושג המלכות (מלכות). בקבלה, מלכות מתייחסת לספירת המלכות – הנמוכה מבין עשר הספירות האלוהיות. ספירה זו מתאימה לכדור הארץ ולכבידה השומרת עלינו על הפלנטה הזו. ארבעה כוחות יסודיים – גרעיני חזק, חלש (דעיכת בטא), אלקטרומגנטי וכבידתי – מתאימים לארבע האותיות של השם האלוהי הטטרגרמטון – יוד-הא-ואו-הא. האות האחרונה, הא – המייצגת את ספירת המלכות – מתאימה לכבידה. הכבידה היא הכוח העיקרי הפועל בקנה מידה קוסמולוגי האחראי להיווצרות פלנטות, שמוביל בסופו של דבר לתנאים המתאימים לחיים. לכן, אמירת פסוקי המלכות – מלכויות – עשויה, בקנה מידה קוסמולוגי, לרמוז על הכבידה ככוח המניע העיקרי בתהליך הבריאה.

מה גורם לקוסמולוגים להאמין שתיאוריית המפץ הגדול נכונה? קרינת הרקע הקוסמית במיקרוגלים, הידועה גם כקרינת שריד קוסמית (מכיוון שהיא שריד של המפץ הגדול) שהתגלתה ב-1964 על ידי פנזיאס ווילסון (שעבורה, ב-1978, הם חלקו פרס נובל) היא קרינה תרמית שנותרה מהמפץ הגדול כ”זיכרון” או שריד – מכאן שמה. ראש השנה נקרא גם יום הזיכרון – יום הזכירה (מחזור ראש השנה). זכרונות – פסוקי זכירה נאמרים במהלך ליטורגיית ראש השנה. אולי, במובן קוסמולוגי, זכרונות – זכירות – הם הרמזים לקרינת שריד קוסמית ובכך קושרים יחד את כל שלושת הנושאים של ראש השנה.

הרגשתי שאני במגמה טובה והחלטתי לקחת את זה הלאה על ידי הסבר על המסתורין הקבלי העמוק של נסירה (חיתוך) במונחים של הסתבכות קוונטית (או, יותר נכון, התפרקות הסתבכות) אבל, לפתע, שמעתי את תקיעת השופר, והחלום שלי נקטע. התעוררתי. למזלי, זה היה רק חלום ובקרוב הייתי בדרכי לבית הכנסת.

שנה טובה – שנה טובה!