מאת אלכסנדר פולטורק

מוקדש לרפואה שלמה של דוד בן לאה

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבאו לפני ה׳ ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה׳ תמיד (שמות כח:ל)

תקציר

האורים והתומים, כלים אורקולריים קדושים המשובצים בחושן הכהן הגדול (חושן) בישראל העתיקה, מייצגים אחד מהאלמנטים המסתוריים ביותר במסורת המקראית. מאמר זה חוקר את תפקודם המיסטי דרך מסגרת חדשנית המקבילה למכניקת הקוונטים. באמצעות בחינת מקורות רבניים, תלמודיים וקבליים, אני מציע שהאורים והתומים פעלו כדואד דינמי עם הכהן הגדול, ויצרו מערכת אינטראקטיבית של תקשורת אלוהית-אנושית. האבנים המוארות של החושן התקיימו במצב המקביל לסופרפוזיציה קוונטית, המכילה פרשנויות פוטנציאליות מרובות, בעוד הכהן הגדול - הפועל כצופה משתתף - למעשה "קרס" אפשרויות אלה למסר נבואי קוהרנטי יחיד. מודל מבוסס-קוונטים זה מחדש את הבנתנו את האורים והתומים מכלי אורקולרי פסיבי לשיתוף פעולה פעיל בין תודעה אנושית והתגלות אלוהית. המאמר מקשר עוד מנגנון זה למושגים מיסטיים יהודיים יסודיים אחרים, כולל השמות האלוהיים ששימשו בבריאה ובקריעת ים סוף, ומציע שאותו תהליך בסיסי שהפעיל את האורים והתומים מקיים גם את המשך קיום המציאות עצמה. פרשנות זו מציעה תובנות חדשות לגבי טבע הנבואה, התודעה והיחס ההשתתפותי בין האנושות והאלוהות.      

מבוא

האורים והתומים, הבגדים הקדושים שלבש הכהן הגדול הם ללא ספק האובייקט המסתורי ביותר בתורה. כפי שווינסטון צ’רצ’יל היה אומר, הם “חידה עטופה במסתורין, בתוך תעלומה.” האורים והתומים מחזיקים במעמד מכובד במסורת המקראית כערוצים ישירים של תקשורת אלוהית. בשימוש לקבלת הדרכה בסוגיות לאומיות קריטיות, פעולתם נותרת אפופת מסתורין. הם לעתים קרובות מובנים בטעות כאורקל כאשר, למעשה, הם מייצגים צורה של נבואה אם כי סוג שונה לחלוטין של נבואה.

מאמר זה חוקר את התפקוד המסתורי של האורים והתומים על ידי הקבלה למכניקת הקוונטים – במיוחד לתופעה הידועה כקריסת פונקציית הגל. נראה כי החושן (חושן) עם האורים והתומים בתוכו היה במצב של סופרפוזיציה של פרשנויות אפשריות מרובות, כאשר הכהן הגדול – כצופה משתתף – קרס את פונקציית הגל של החושן לנבואה יחידה. הפרשנות הטרנזקציונלית של מכניקת הקוונטים מספקת מטאפורה עמוקה אף יותר.

1. הבנת האורים והתומים

חלק זה חוקר את זהותם וטבעם של האורים והתומים, תוך הדגשת הדעות הרבניות והקבליות המגוונות לגבי מה הם היו וכיצד הם נכתבו.

האורים והתומים (אוּרִים וְתֻמִּים, אורים ותומים) מתורגמים בדרך כלל כ”אורות ושלמויות” או כ”אורות ואמת” (אור ואמת).^[1] על פי התלמוד, “אורים” נגזר מאור, המשקף את תפקידו בהארת המילים, בעוד ש”תומים” נגזר מתם (“שלם”), המציין שדבריו תמיד מתקיימים (יומא עג ע”ב). האורים והתומים היו משובצים בתוך החושן (חושן) הקדוש של הכהן הגדול שנלבש מעל האפוד. החושן כלל שתים עשרה אבנים יקרות חרוטות בשמות שבטי ישראל (שמות כח:ל; ויקרא ח:ח). המסורת מתארת כיצד אבנים אלה האירו או שינו את מראן בתגובה לשאלות שהציג הכהן הגדול, מאותתות הדרכה אלוהית.

אברבנאל שואל שאלה מובנת מאליה: מה היו האורים והתומים, ומדוע אין ציווי לעשותם? ישנה מחלוקת בין חכמים לגבי מה היו האורים והתומים בפועל. היו ארבע גישות בין פרשני המקרא הקלאסיים להבנת טבעם של האורים והתומים:

• לפי אבן עזרא, האורים והתומים היו שני מכשירים העשויים מזהב וכסף, המייצגים את השמים, שאפשרו לכהן הגדול לערוך חיזויים אסטרונומיים או לחזות את העתיד על בסיס חישובים אסטרולוגיים. (אבן עזרא על שמות כח:ל)
• רש”י, רמב”ן, האר”י, השל”ה, ורוב הפרשנים האחרים רואים באורים ותומים את שם (שמות) ה’.
• בפירושו (כסף משנה על הלכות בית הבחירה ד:א), הרמב”ם מתייחס לאורים ותומים כזהים מהותית עם שתים עשרה האבנים של החושן עצמו, ולא כחפצים נפרדים.
• בכור שור מפרש את האורים כשמות הערים ואת התומים כגבולותיהן, שניהם ממוקמים מול שתים עשרה האבנים בחושן החרוטות בשמות שנים עשר השבטים, כדי לסמן היכן יוקצו חלקי כנען לכל שבט.

במאמר זה, נתמקד אך ורק בגישה השנייה שהובילו רש”י ורמב”ן המקשרת את האורים והתומים עם שמות אלוהיים.

רש”י (רבי שלמה יצחקי, 1040-1105 בערך) כותב, “זה היה שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החושן. שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו” (רש”י על שמות כח:ל). רש”י טוען שהאורים והתומים היו שם ה’ (שם המפורש י-ה-ו-ק) שנכתב על קלף והונח בקפל של החושן.

הרמב”ן (רבי משה בן נחמן, הרמב”ן, 1194-1270) מסכים עם רש”י ששם אלוהי נכתב על קלף והונח בקפל החושן, אך הוא טוען שלא היה זה שם אחד אלא שמות אלוהיים (ברבים), מבלי לפרט מה הם היו או כמה היו. חכמי הקבלה המאוחרים יותר, כמו רבי מנחם רקנאטי (1223-1290),^[2] רבינו בחיי (1255-1340),^[3] השל”ה הקדוש (ישעיהו בן אברהם הלוי הורוביץ, 1555-1630 בערך),^[5] גילו שהיו שני שמות – אחד היה שם בן מ”ב אותיות (אנא בכח) והשם מורכב משבעים ושניים שמות בני שלוש אותיות המופיעים בפרשת בשלח בסיפור קריעת ים סוף. האריז”ל (רבי יצחק בן שלמה אשכנזי לוריא, 1534-1572 בערך) טען שהשם בן שבעים ושתיים אותיות היה שם עין בית, השם המתקבל על ידי מילוי (איות האותיות) של שם הויה (שם המפורש).^[4]

שם בן מ”ב אותיות מוצג בדרך כלל בצורת תפילה, אנא בכח, שיש בה 42 מילים. התפילה מסודרת באופן מסורתי בשבע שורות, כל אחת עם שש מילים. ראשי התיבות האלה מודפסים באופן מסורתי בסוף כל שורה. אוסף כל שבעת ראשי התיבות מרכיב את השם בן 42 האותיות. ^[i]

התלמוד קובע:

שם בן ארבעים ושתיים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מידותיו. וכל היודעו וזהיר בו ומשמרו בטהרה – אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. (מסכת קידושין עא ע”א)

באופן כללי, שם זה קשור ל-42 המסעות של בני ישראל במדבר סיני בדרכם לארץ המובטחת. לדיון מפורט בשם הקדוש הזה, ראה את הפוסט שלי, “ארבעים ושניים מסעות אל התשובה לשאלת החיים, היקום וכל השאר“.

השם ע”ב (72) נמצא בשמות י”ד:י”ט-כ”א. השורה הראשונה היא הפסוק שמות י”ד:י”ט, הכתוב בסדר הרגיל. השורה השנייה היא הפסוק בשמות י”ד:כ, הכתוב בסדר הפוך. השורה השלישית היא הפסוק בשמות י”ד:כ”א, הכתוב בסדר הרגיל. על פי הזוהר, שלושת הפסוקים האלה מקבילים לחסד, גבורה, ותפארת בהתאמה.

ויסעמלאךהאלהימההלךלפנימחנהישראלוילךמאחריהםויסעמודהענןמפניהםויעמדמאחריהם

הלילהלכלאזהלאזהברקאלוהלילהתאראיוךשחהוננעהיהולארשיהנחממצריםהנחמניבאביו

ויטמשהאתידועלהיםויולךיהוהאתהיםברוחקדיםעזהוישםאתהיםלחרבהויבקעוהמים

כל עמודה מייצגת שם אלוהי בן שלוש אותיות. כך, האות הראשונה של שורה 1, האות הראשונה של שורה 2, והאות הראשונה של שורה 3 מרכיבות את השם הראשון בן שלוש האותיות. עמודה 2 נותנת את השם השני, וכן הלאה, עד שעמודות אלה מרכיבות את כל 72 השמות. ^[6]

2. כיצד פעלו האורים והתומים?

חלק זה מציע שהאורים והתומים מהווים צמד דינמי עם הכהן הגדול – שני שחקנים תלויים הדדית שבשיתוף פעולה ביניהם מפיקים מסרים אלוהיים.

חכמים וחוקרים התווכחו במשך זמן רב על המנגנונים המדויקים מאחורי האורים והתומים.

פרשנות תלמודית

על פי התלמוד (בעיקר יומא עג ע”ב), האורים והתומים פעלו בתהליך שבו אותיות על חושן הכהן הגדול (חושן) היו מאירות או בולטות כדי לאיית תשובה לשאלה שהופנתה לה’. התלמוד מסביר ש”אורים” (אוּרִים) מרמז על כך שהאותיות “האירו” או נעשו נראות בתגובה לשאלה. הם נקראים אורים כי הם “מאירים” (מְאִירִים) – “מאירים” את דבריהם או מביאים בהירות. “תומים” (תֻּמִּים) מרמז על כך שהמסר נעשה שלם או מושלם, כאשר הכהן הגדול (בהשראה אלוהית) היה מפרש ומסדר את האותיות הללו למילים מובנות. הם נקראים תומים כי הם עושים את דבריהם “תמים” (תָּמִים) – שלמים, נכונים או אמיתיים.

הטקסט המקראי (שמות כח) מצווה לחרוט את שמות 12 השבטים על 12 אבנים. עם זאת, התלמוד מציין שלא כל אותיות האלף-בית היו נוכחות בשמות השבטים. כדי לאפשר הופעה של כל אות עברית לתשובות אפשריות, החושן כלל גם מילים נוספות מסוימות – למשל, שמות האבות (אברהם, יצחק, יעקב) או הביטוי “שבטי ישורון” – כך שכל 22 אותיות האלף-בית העברי היו נוכחות.

בעוד שהאותיות עשויות היו לבלוט, הן לא בהכרח הופיעו בסדר מושלם. התלמוד מדגיש שהארת האבנים דרשה את ההבחנה הרוחנית של הכהן הגדול, או רוח הקודש, כדי לחבר את האותיות המוארות למילים קוהרנטיות (היבט ה”תומים“).

החושן נועץ בעניינים קהילתיים קריטיים – כמו ניהול מלחמה, בחירת מנהיגות, או משברים המשפיעים על העם כולו. המציג את השאלה היה שואל בשקט ובכבוד מאחורי הכהן הגדול. התשובה התגלתה במהירות דרך האותיות המאירות או הבולטות, אך דרשה את האינטואיציה הרוחנית של הכהן כדי לפרש כראוי. למרות שזה נראה נסי, התלמוד מציג זאת כצורה גבוהה יותר של תקשורת נבואית ולא כ”קסם”. זה פעל רק עבור כהן גדול ראוי בתנאים מתאימים. התלמוד גם מציין שבתקופת בית המקדש השני, בגדי הכהן הגדול כללו חושן אך חסרו את התפקוד הנבואי האמיתי של אורים ותומים.

רש”י על האורים והתומים

בפירושו לשמות כח:ל, רש”י קובע שהאורים והתומים לא היו רק חריטות על האבנים עצמן אלא היו פתקים או קלפים המכילים שם אלוהי מיוחד (או שמות) שהוכנסו לתוך החושן. שמות אלה העניקו את הכוח העל-טבעי לחושן לענות על שאלות שהופנו לה’. רש”י כותב, “האורים ותומים הוא השם המפורש שהונח בתוך קפלי החושן.”

רש”י מבהיר עוד שהארה זו נתפסה באופן פנימי, מהדהדת בלב הכהן הגדול ולא נראית חיצונית (רש”י, שמות כח:ל). תפיסה פנימית זו הנחתה את הכהן גדול בפירוש מסרים שאחרת היו נשארים עמומים. לפי רש”י, המנגנון הוא התכנסות נסית של שם אלוהי (בתוך החושן) ופרשנותו המונחית של הכהן הגדול, הגורמת לאותיות להאיר ולהניב תשובה ברורה, שניתנה מאת ה’.

הרמב”ם על האורים והתומים

הרמב”ם מתייחס לאורים ותומים במשנה תורה.^[7] הרמב”ם מהדהד דעות קודמות (למשל, רש”י) שהאורים ותומים היו שמות קדושים (שמות) שהונחו בתוך קפל החושן. אך הוא אינו מציין במדויק אילו שמות או כמה – רק שהם היו חיוניים לתפקוד הנבואי של החושן. האורים ותומים לא היו חלק מהעיצוב הפיזי של החושן (האבנים וכו’) אלא אלמנט נוסף – קלפים או שמות כתובים – שהוכנסו כדי להפעיל את יכולתו העל-טבעית/נבואית. הרמב”ם קובע שהם נועצו בלעדית לצרכים קהילתיים גדולים (למשל, אסטרטגיית מלחמה, מנהיגות), בדרך כלל בשם מלך, הסנהדרין, או אדם שהחלטתו תשפיע על האומה כולה. הכהן הגדול חייב להיות ברמה שבה הוא מחזיק ברוח הקודש. אם הכהן הגדול אינו ראוי, האורים ותומים לא יגיבו (ראה הלכות כלי המקדש י:יא).

בהתאם למסורת התלמודית, נאמר שהאותיות על האבנים “האירו” או נעשו ברורות. עם זאת, הרמב”ם נוטה להבין זאת כאירוע נבואי או כמעט נבואי ולא כנס חיצוני טהור. הכהן הגדול, במצב מנטלי/רוחני מרומם, תופס את התצורה הנכונה של האותיות המאייתות את תשובת ה’. זה תלוי בהשראה האלוהית שלו לפרש אותן נכון. לאורך כתביו (למשל, במורה נבוכים), הרמב”ם מתאר נבואה כשפע של הארה אינטלקטואלית מה’ למוח מוכן. עבורו, תפקוד האורים ותומים הוא מקרה ספציפי של אותו רעיון רחב: שאלת הכהן הגדול מעוררת תובנה או “הארה” מיוחדת, המתאפשרת על ידי נוכחות השמות הקדושים בחושן.

הרמב”ן והמקובלים על האורים והתומים

הרמב”ן מהדהד את דעתו של רש”י שהאורים ותומים היו שם אלוהי אך טוען שאלה היו שמות אלוהיים (ברבים, שבדרך כלל משמעו שניים). למרות שהרמב”ן לא ציין אילו שמות וכמה, פרשנים מאוחרים יותר הסבירו שהוא התכוון לשני שמות – השם בן 42 אותיות והשם המורכב מ-72 שמות בני שלוש אותיות.

המורכבות מעמיקה עם מסורות קבליות (זוהר), המציעות שפירוש האותיות המוארות דרש פענוח עמוק יותר באמצעות מילוי – הרחבות סמליות של אותיות עבריות. פרשנות כזו דרשה תובנה מיסטית עמוקה, המדגישה את תפקידו המרכזי של כושר הפרשנות של הכהן הגדול.

3. צמד נבואי

חלק זה מציע שהאורים והתומים מהווים זוג דינמי עם הכהן הגדול – שני שחקנים תלויים הדדית שבשיתוף פעולה ביניהם מפיקים מסרים אלוהיים.

כאשר קוראים את פרשת תצווה, המכילה את מצוות האורים והתומים, מקבלים רושם ברור שהתורה מציגה את האורים והתומים כצמד. דואליות זו ניכרת בשם הכפול עצמו: אורים ותומים. יתר על כן, הפסוק המתאר מצווה זו, “…את האורים ואת התומים,” מחזק רעיון זה (שמות כח:ל).

בעברית, המילית “את” מציינת את המושא הישיר המיודע של הפועל. השימוש ב”את” לפני “האורים” ו”התומים” מציין שאורים ותומים הם שני מושגים נפרדים ומסוימים. אם הם היו ישות אחת, הפסוק היה קורא כנראה, “…את האורים והתומים“. נוכחות ה”את” השני מדגישה את טבעם הדואלי של האורים והתומים.

דואליות זו מתבטאת במספר רמות:

• שם כפול: אורים ותומים הם שני שמות נפרדים, המדגישים את תפקידיהם הנפרדים אך המקושרים.
• שני שחקנים: הכהן הגדול והמכשיר הנבואי מהווים צמד, המתקשרים כדי לאפשר תקשורת עם האלוהי.
• שני שמות של ה’: שני שמות ה’ – השם בן 42 והשם בן 72 – החרוטים על קלף מדגישים את הטבע הכפול של האורים והתומים. לפי המקובלים, השם בן 42 סיפק הארה נסית של האבנים על החושן, והשם בן 72 תיעל את ההשראה האלוהית (רוח הקודש) לכהן גדול.
• שני פרצופים: האר”י קורא את המילה “תומים” כ”תמים” (“זוג תואם”). לפי האר”י, אהרן, כהן גדול, היה התגלמות פרצוף זעיר אנפין (ז”א), בעוד שהחושן ואורים ותומים ייצגו שני תת-פרצופים של נוקבא דז”א – פרצוף לאה ופרצוף רחל.

מקורות תלמודיים ורבניים מסורתיים כולם מדגישים את התפקיד החשוב שמילא הכהן הגדול בפירוש האותיות המוארות על החושן לתשובות קוהרנטיות. עם זאת, לא קל לראות כיצד זה עובד בפועל.

ראשית, התלמוד מציין שכל עשרים ושתיים אותיות האלף-בית העברי היו חייבות להיות זמינות על אבני החושן כדי ליצור תשובות שלמות. עם זאת, בשמות השבטים חסרו מספר אותיות. כדי לפתור בעיה זו, חכמים הציעו שמילים נוספות מעבר לשמות שנים עשר השבטים – כמו שמות האבות או הביטוי “שבטי ישורון” – אולי היו חרוטות. חריטה נוספת זו, עם זאת, ניצבת בפני שתי בעיות.

ראשית, היא אינה מוזכרת בהוראות המקראיות (שמות כח:טו-ל), המפרטות בקפידה את עיצוב החושן והאבנים ללא התייחסות לחריטות נוספות. מעשית, היה מעט מאוד מקום פיזי, אם בכלל, על שתים עשרה האבנים כדי להכיל מילים נוספות. כל אבן הייתה קטנה יחסית וכבר חרוטה בשם של שבט. קשה לראות היכן חריטות אלה היו יכולות להיות.

חלק מהמקובלים הציעו שניתן היה להשיג את האותיות החסרות על ידי הרחבת האותיות המוארות הבודדות לשם המלא של האות – המילוי. נניח, אם האות דלת הוארה, לא רק שאות זו הייתה זמינה לכהן הגדול אלא כל האותיות שמרכיבות את שם האות דלת – דלת, למד, ותו. אם זה לא הספיק, כל אחת מאותיות אלה יכולה הייתה להיות מורחבת באופן דומה, עד אין סוף. מיותר לציין שהשיטה הזו מספקת אפשרויות אינסופיות לכהן הגדול לעבוד איתן, ובאותו זמן, היא הופכת את משימתו לקשה הרבה יותר.

שנית, שחזור תשובות משמעותיות מאותיות מוארות מפוזרות הוא בעייתי מאוד. העברית מסתמכת רבות על ניקוד משתמע, המוסק בדרך כלל מההקשר הדקדוקי ומבנה המשפט. בעוד שמילים ומשפטים קוהרנטיים מזוהים בקלות ממשפטים שלמים, אותיות בודדות עלולות להניב אינספור צירופים של אותיות (עיצורים), תנועות ופרשנויות, מה שעלול ליצור משימה בלתי אפשרית. הרעיון שהכהן הגדול יכול היה לשחזר באופן אמין מסרים מדויקים מאותיות שהוארו באקראי הוא מאתגר אפילו בעזרת רוח הקודש. כדי לשחזר משפט מאותיות המוארות שלא בסדר, נראה שהכהן הגדול היה צריך לדעת מראש את המשפט שהיה עליו להתאים לאבנים המוארות.

התגלות אינטראקטיבית באמצעות אורים ותומים

בתגובה לקשיים אלה, נראה הגיוני לראות את תפקידו של הכהן הגדול כמוביל. במקום לראות את הכהן הגדול כמפרש גרידא של המסר האלוהי המועבר דרך אורים ותומים, נראה הגיוני יותר להניח שהכהן הגדול קיבל את התשובה המלאה והברורה דרך רוח הקודש שלו באופן עצמאי מהאבן המוארת עוד לפני שהסתכל על החושן. הוא אז בחר בפרשנות של המסר שהובע דרך האורות של אותו חושן שתאם את התשובה שכבר ידע. מה, אם כן, היה תפקידם של האורים והתומים? שני השמות האלוהיים שימשו כשני ערוצים מקבילים שדרכם הועברה תשובת ה’ – אחד לכהן הגדול ואחר דרך האבנים המוארות של החושן. תפקידו של הכהן הגדול היה לבטא את נבואתו דרך אור האבנים בחושן, ותפקיד החושן היה לאמת באופן פומבי את נבואת הכהן הגדול כמונחית אלוהית. במודל זה, שני המשתתפים – הכהן הגדול והאורים ותומים הקדושים מהווים דואד דינמי.

במודל זה, הכהן הגדול משמש כסוכן הפעיל הראשון, המקבל השראה ישירות מה’ בנוגע לעניין לאומי קריטי. במקום להתחבט בפענוח אותיות מוארות למשפטים משמעותיים, הכהן הגדול, המצויד כבר בבהירות נבואית, היה מזהה מיד את האותיות המאשרות את התגלותו הפנימית. האורים ותומים מתפקדים כאימות חיצוני – אישור נסי המוצג באופן גלוי לצופים. הם מאמתים את המקור האלוהי של המסר, ומעניקים ביטחון קהילתי שהתשובה אכן נובעת ישירות מה’. פעולת ה”הארה” (אורים) מתרחשת פנימית דרך רוח הקודש (השראה נבואית) של הכהן הגדול, בעוד ה”השלמה” (תומים) הופכת לאישור החיצוני המשלים את נבואת הכהן הגדול.

חשיבות האישור הציבורי

פרשנות זו מתיישבת עם ההדגשה התלמודית והרמב”מית שההתייעצות עם האורים והתומים התרחשה רק בעניינים קריטיים של חשיבות לאומית – כמו מלחמה או החלטות מנהיגות. תרחישים בעלי סיכון גבוה אלה דרשו יותר מאשר אינטואיציה נבואית פרטית; הם נזקקו לאישור מפורש, נראה לעין וציבורי. האורים ותומים שירתו אפוא תפקיד חברתי עמוק בהפגנת ואימות נבואת הכהן הגדול כהדרכה אלוהית באופן הנראה לציבור, תוך הבטחת ביטחון קולקטיבי בהחלטות קריטיות לגורל הלאומי.

השלכות פילוסופיות ומיסטיות

פרשנות זו גם מעשירה את הבנתנו בנבואה כאינטראקציה בין סוכנים אנושיים ואלוהיים. המסר האלוהי (אפשרות עתידית) מצטלב עם מוכנות וקליטה אנושית, יוצר רגע נוכחי – התגלות הנובעת בדיוק מהמשחק ההדדי של תובנה אנושית (האינטואיציה המונחית של הכהן הגדול) ואישור אלוהי (הארת האורים ותומים).

יתר על כן, נקודת מבט זו משתלבת היטב עם תפיסות מיסטיות בקבלה, שבה האינטראקציה של יוזמה אנושית (אתערותא דלתתא) ותגובה אלוהית (אתערותא דלעילא) מייצרת באופן מתמיד את המציאות. כאן, הכהן הגדול מייצג את היוזמה האנושית, מציג שאלות קריטיות, בעוד האורים ותומים מייצגים את התגובה האלוהית, מאירים ומאמתים את הדיאלוג האנושי-אלוהי.

במקום להבין את האורים והתומים ככלים על-טבעיים גרידא החושפים מסרים מעורפלים, אנו מכירים בהם כרכיבים של מערכת התגלות מתוחכמת ואינטראקטיבית. התובנה המונחית של הכהן הגדול השתלבה באופן דינמי עם האישור החזותי שסיפקו האותיות המוארות של האורים ותומים. משחק גומלין זה הבטיח שהתקשורת האלוהית הובנה באופן חד-משמעי ואומתה באופן פומבי. הבנה כזו מעמיקה את הערכתנו לאורים ותומים, מדגישה את תפקידם הייחודי בהקלת דיאלוג אותנטי ושקוף בין האלוהי לעם ישראל.

מקבילה קוונטום-מכנית

ללא הפרשנות המונחית של הכהן הגדול, האותיות המוארות על אבני החושן הציגו מספר כמעט אינסופי של צירופים אפשריים, ובהתאם לכך, פרשנויות. הכהן הגדול המונחה נבואית בחר באחת מפרשנויות אפשריות אלה, והפך אותה למציאות. זה דומה באופן מפתיע למשחק הגומלין בין פונקציית הגל הקוונטום-מכנית והצופה. פונקציית הגל מתארת את הריבוי (לעתים מספר אינסופי) של אפשרויות. בעת מדידה או תצפית גרידא, הצופה קורס את ריבוי האפשרויות למציאות בודדת הנובעת מהמדידה. זה נקרא קריסת פונקציית הגל.

4. מכניקת הקוונטים: קריסת פונקציית הגל

בחלק זה, אנו מציגים את מושג קריסת פונקציית הגל הקוונטית ומושכים אנלוגיות למשחק הגומלין בין נבואת הכהן הגדול והמסרים הפוטנציאליים של החושן.

מכניקת הקוונטים מתארת מציאות פיזית על ידי הקצאת פונקציית גל לכל מערכת – פונקציה מורכבת-ערך המוגדרת במרחב הילברט אינסופי-ממדים. משוואת שרדינגר (משוואה יסודית השולטת בדינמיקה קוונטית) שולטת בהתפתחות פונקציית הגל. עד שנצפות, מערכות קוונטיות קיימות בסופרפוזיציה של מצבים מרובים שיכולים להתקיים בו-זמנית. משמעות פונקציית הגל ניתנת על ידי כלל בורן, המפרש את ריבוע האמפליטודה של פונקציית הגל כהתפלגות ההסתברות למצוא את המערכת במצב ספציפי. פעולת התצפית גורמת למצבים פוטנציאליים מרובים להתגבש למציאות יחידה. זה נקרא קריסת פונקציית הגל. הפיזיקאי ג’ון וילר טבע את המושג “צופה משתתף”, המדגיש כיצד אינטראקציית הצופה מעצבת באופן יסודי תוצאות קוונטיות. המציאות הופכת כך לקשורה באופן מהותי למעורבות הצופה.

פרשנות קופנהגן

בפרשנות קופנהגן שהוצעה על ידי נילס בוהר, קריסת פונקציית הגל מתרחשת בעת מדידה על ידי צופה או מכשיר קלאסי. כפי שהוזכר לעיל, לפני המדידה, מערכות קוונטיות קיימות כסופרפוזיציה של מצבים אפשריים, המתוארים מתמטית על ידי פונקציית גל. כאשר נמדדת, פונקציית הגל “קורסת” באופן מיידי לתוצאה מוגדרת אחת, מבטלת את כל האפשרויות האחרות. פרשנות קופנהגן מתייחסת לקריסה זו כיסודית אך אינה מסבירה במלואה את המנגנון הבסיסי.

פרשנות קריסה מודעת של פון נוימן-ויגנר

פרשנות פון נוימן-ויגנר דוחפת את אירוע הקריסה הלאה, ומציעה שהיא דורשת תצפית מודעת. לפי השקפה זו (שמקורה במתמטיקאי ההונגרי-יהודי ג’ון פון נוימן ופותחה על ידי חברו, הפיזיקאי ההונגרי-יהודי וחתן פרס נובל יוג’ין ויגנר), פונקציית הגל מתפתחת ברציפות בהתאם למכניקת הקוונטים עד שהיא נתקלת בתודעה אנושית. רק כאשר נצפית באופן מודע, פונקציית הגל קורסת למצב ספציפי. כך, התודעה עצמה משחקת תפקיד ישיר וחיוני בגרימת הקריסה, מעלה שאלות פילוסופיות עמוקות לגבי תפקיד המודעות האנושית במכניקת הקוונטים.

5. מקבילות קוונטיות עם אורים ותומים

ביישום מסגרת קוונטית זו לאורים ותומים, אנו מציעים מודל שבו נבואה אלוהית המתבטאת באבנים המוארות של החושן קיימת תחילה כסופרפוזיציה של תוצאות פוטנציאליות מרובות בדומה לפונקציית גל קוונטית. דרך חזונו הנבואי, הכהן הגדול פועל כצופה המקריס אפשרויות אלה למסר נבואי יחיד.

באמצעות מטאפורה קוונטום-מכנית זו, אנו יכולים למשוך את המקבילות הבאות:

• בפרשנות קופנהגן:
  • חושן עם אורים ותומים ↔ פונקציית גל בסופרפוזיציה של מצבים מרובים
  • כהן גדול (הכהן הגדול) המציג את השאלה ↔ מערכת המדידה הקלאסית
  • קריאת (הכהן הגדול) (“מדידת”) המסר מהאבנים המוארות של החושן ↔ קריסת פונקציית הגל

• בפרשנות נוימן-ויגנר:
  • חושן עם אורים ותומים ↔ פונקציית גל בסופרפוזיציה של מצבים מרובים
  • כהן גדול (הכהן הגדול) ↔ הצופה המודע המשתתף
  • צפיית הכהן גדול במסר מהאבנים המוארות של החושן ↔ קריסת פונקציית הגל

מה לגבי האורים והתומים, כשלעצמם? כפי שהוזכר קודם, לפי רוב הדעות, האורים ותומים היו שני שמות אלוהיים כתובים על קלף – שם מ”ב ושם ע”ב. כפי שהקבלה מסבירה, שם מ”ב (אנא בכח) הוא שם המעבר. אנו מזכירים אותו אחרי ברכות השחר, המציין את המעבר בין מצב השינה למצב הערות. אנו מזכירים אותו שוב בתפילה האחרונה של היום (קריאת שמע על המיטה), לפני השינה, המציין מעבר מערות לשינה. במכניקת הקוונטים, המעבר בין מצבים – התפתחות פונקציית הגל – מתואר על ידי משוואת שרדינגר. לכן, אנו יכולים לומר ששם מ”ב מקביל למשוואת שרדינגר. מקובלים מסבירים שזהו שם מ”ב שמתעל את המסר האלוהי לתוך אבני החושן, מאיר אותן. מכיוון שהחושן מקביל לפונקציית הגל, הכל מתאים יפה יחד.

שם מ”ב של ה’ (אנא בכח) ↔ משוואת שרדינגר

שם ע”ב הוא למעשה שבעים ושניים שמות אלוהיים בני שלוש אותיות. אנו יודעים את משמעותם של חלק משמות בני 3 אותיות אלה המופיעים בליטורגיה היהודית, אך איננו יודעים הרבה על רובם. עם זאת, זהו שם ע”ב שמתעל נבואה לכהן הגדול, מאפשר לו לבטא נבואה זו באורות אבני החושן או, בשימוש במטאפורה קוונטום-מכנית, להקריס את פונקציית הגל של החושן. בהתאם לכך, שם ע”ב של ה’ (שבעים ושניים שמות בני שלוש אותיות) מקביל לתודעה הנבואית של הכהן גדול המאפשרת לו להקריס במכוון את פונקציית הגל של החושן ב”דרך הנכונה” כך שתתאים לחזונו הנבואי.

שם ע”ב של ה’ ↔ תודעה נבואית של הכהן הגדול המקריסה את פונקציית הגל של החושן

כפי שנראה, מקבילה קוונטום-מכנית זו עמוקה ונוגעת באירועים אפוכליפטיים כמו קריעת ים סוף ובריאת העולם עצמו.

6. קריעת ים סוף

כאן, אנו מראים כיצד השימוש של משה בשם בן 72 האותיות לבקיעת הים מקביל לאותו מנגנון אלוהי העומד בבסיס האורים והתומים, יוצר קשר בין ניסים מקראיים ומטאפורה קוונטית.

כפי שהוזכר לעיל, השם בן 72 האותיות נמצא בפרשת בשלח ממש לפני נס קריעת ים סוף. המדרש אומר:

אמר הקב”ה למשה: “ואתה הרם את מטך ונטה את ידך” (שמות י”ד, ט”ז) – לא בזכות המטה עצמו, אלא בזכות השם שהיה חקוק על המטה, אותו שם גדול וקדוש של שבעים ושתיים אותיות שבו נבראו שמים וארץ.^[8]

הזוהר קובע כי משה השתמש בכוח האלוהי הטמון בשם בן 72 האותיות הנגזר משלושת הפסוקים הרצופים (שמות י”ד:יט-כא) מיד לפני קריעת הים.^[ii] הזוהר מפרט כי משה הפעיל את האנרגיה הרוחנית העמוקה הטמונה בפסוקים אלה, מסדר אותם כדי ליצור את 72 השמות האלוהיים (שלשות) כדי לתעל את ההתערבות הניסית של ה’.^[9] פרשנות זוהרית זו הפכה ליסוד בקבלה מאוחרת יותר (למשל, קבלת האר”י, כתבי רבי חיים ויטאל, ואחרים). מקורות חסידיים בולטים (כמו הבני יששכר) מצטטים גם הם לעתים קרובות מסורת זו, ומסבירים את קריעת הים כמבוצעת במפורש באמצעות הכוח המיסטי של השם בן 72 האותיות.

כפי שמוסבר בהגות החסידית (במיוחד חב”ד), ברמה הרוחנית, קריעת הים הייתה שוות ערך למעבר מעלמא דאתכסיא (“העולם הנסתר”) לעלמא דאתגליא (העולם הנגלה). בשפת הקבלה הלוריאנית, שני עולמות אלה מגולמים על ידי שני פרצופים – פרצוף לאה ופרצוף רחל.

כפי שהוזכר לעיל, האר”י מזהה את האורים ותומים עם שני פרצופים אלה – פרצוף לאה ופרצוף רחל. כעת אנו יכולים להבין מדוע השם בן 72 היה חלק הכרחי מהאורים ותומים. בדיוק כמו בזמן קריעת הים, שם אלוהי זה הביא לידי ביטוי את המעבר מהעולם הנסתר (עלמא דאתכסיא) לעולם הנגלה (עלמא דאתגליא), כך גם כאן, שם זה הביא לידי גילוי את הנבואה האישית של הכהן גדול לעין כל באבנים המוארות של החושן. בשני המקרים, הנס אינו פעולה חד-צדדית טהורה של ה’; אלא, הוא כולל משתתף אנושי פעיל: משה בים מרים את מטהו ומשתמש באופן פעיל בשם האלוהי, והכהן הגדול מציג באופן פעיל שאלה, מעורר אינטואיציה נבואית, ואז מציג את התשובה האלוהית בפומבי באמצעות אותיות מוארות.

יתר על כן, במאמרי הקודם, “קריסה והתגלות,”^[10] ערכתי הקבלה בין קריעת הים לבין קריסת פונקציית הגל, שהיא גם התגלות של אפשרויות נסתרות במציאות הגלויה. קשר זה באמצעות מטאפורה מכניקת-קוונטים פותח הקבלה חדשה ובלתי צפויה בין האורים והתומים לבין קריעת הים. הקבלה זו מייצגת כיוון עשיר ובלתי מחקר לניתוח מיסטי ופילוסופי נוסף.

7. בריאת העולם

סעיף זה טוען כי השם בן 72 האותיות היה מרכזי גם במעשה הבריאה עצמו, ובכך מרחיב את המשמעות הקוסמית של האנלוגיה ל”קריסת פונקציית הגל” של האורים והתומים.

זה נעשה עמוק עוד יותר. מדרש תנחומא אומר:

אותו שם גדול וקדוש, המכיל שבעים ושתיים אותיות, שבו נבראו שמים וארץ.^[11]

הזוהר קובע:

באמצעות שבעים ושניים השמות, נברא העולם…^[12]

הזוהר כאן מדגיש במפורש כי השם בן 72 האותיות, הנגזר מהפסוקים שלפני קריעת הים (שמות י”ד:יט-כא), אינו קשור רק לאירועים ניסיים כמו קריעת הים, אלא הוא באופן יסודי אותו מנגנון אלוהי שבאמצעותו כל הבריאה באה לידי קיום.

רבינו בחיי, ספר רקנאטי, ורבי חיים ויטאל^[13] (על שמות י”ד:כא) מתייחסים במפורש לשם בן 72 האותיות כשם ששימש בבריאה ועל ידי משה בים. בהגות החסידית, רעיון זה מהדהד אצל מאסטרים חסידיים כמו רבי צבי אלימלך מדינוב, בני יששכר,^[14] רבי שניאור זלמן מלאדי (האדמו”ר הזקן),^[15] ורבי לוי יצחק מברדיצ’ב.^[16]

במאמרי, “לקראת פיוס בין הגילים המקראיים והקוסמולוגיים של היקום,”^[17] טענתי כי, לפני בני האדם הראשונים, העולם התקיים בצורה פרוטו-פיזית כהתפתחות של פונקציית הגל האוניברסלית. טענתי עוד כי בני האדם הראשונים, אדם וחוה המקראיים, בפעולתם כצופים משתתפים, גרמו לקריסת פונקציית הגל האוניברסלית, מביאים את העולם לקיום פיזי מוחשי. כאן, אנו רואים הקבלה מדהימה בין האורים והתומים לבין בריאת העולם. בשני המקרים, יש לנו פונקציית גל המתארת את העולם הנסתר של אפשרויות (פונקציית הגל האוניברסלית או האבנים המוארות של החושן) וצופים משתתפים אנושיים (אדם וחוה בסיפור הבריאה או אהרן הכהן הגדול בנרטיב של האורים והתומים).

פונקציית הגל האוניברסלית לפני בני האדם הראשונים ↔ אבנים מוארות של החושן עם המסר הנסתר שלהן ↔ פונקציית הגל הקוונטית-מכנית

אדם וחוה ↔ אהרן הכהן הגדול ↔ צופה משתתף במכניקת הקוונטים

8. קיום העולם

אנו מפתחים עוד יותר את הרעיון שתצפית מודעת “קורסת” באופן מתמיד את המציאות לכדי קיום, במקביל לאופן שבו האורים והתומים מקיימים שיתוף פעולה אלוהי-אנושי המביא נבואה לידי מימוש.

ציטוט זוהרי נוסף חושף ממד נוסף של ההקבלה. הזוהר קובע:

דע כי העולם נברא באמצעות שבעים ושניים השמות, ובאמצעותם העולם ממשיך להתקיים…^[18]

קטע זה לא רק טוען ששבעים ושניים השמות בני שלוש האותיות בראו את העולם, אלא גם מקיימים את קיומו. מה משמעות הדבר?

הבה נזכור כי העולם קיים כפונקציית גל – ריבוי אינסופי של אפשרויות. הצופים האנושיים המודעים קורסים באופן מתמיד את פונקציית הגל של העולם, מביאים את המציאות לידי קיום. כך, ג’ון ארצ’יבלד וילר אמר כי צופה קוונטי הוא “צופה משתתף” היוצר מציאות על ידי מעשה התצפית.

אכן, התורה קובעת:

ויברך א-להים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא א-להים לעשות. (בראשית ב:ג)

זהו התרגום המסורתי מה-NJPS. עם זאת, זה אינו התרגום המילולי. הפסוק המקורי בעברית הוא:

וַיְבָ֤רֶךְ אֱ־לֹהִים֙ אֶת־יֹ֣ום הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹתֹ֑ו כִּ֣י בֹ֤ו שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתֹּ֔ו אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱ־לֹהִ֖ים לַעֲשֹֽׂות

יש לתרגם אותו מילולית כך:

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

תרגום זה מעלה את השאלה, מה פירוש הדבר שאלוהים ברא את כל מעשיו “לעשות”? לעשות על ידי מי? התשובה היא, על ידינו, בני האדם. כפי שבתחילת הבריאה, אלוהים ברא את העולם כפונקציית גל, ועל ידי קריסת פונקציית גל זו, בני האדם הראשונים השלימו את הבריאה, והביאו אותה לקיום מוחשי, כך גם עכשיו, אלוהים ממשיך לברוא את העולם כפונקציית גל. יצורים אנושיים בעלי תודעה ממשיכים להביא עולם זה לקיום, משלימים את הבריאה על ידי קריסת פונקציית הגל רק על ידי התבוננות בעולם כצופים משתתפים.

בהתאם לכך, הרבי מלובביץ’, הרב מנחם מנדל שניאורסון, אמר: “הידיעה של המתבונן יוצרת את המציאות באובייקט.”^[19]

זה משלים את החידה של האורים והתומים.

9. השלכות רחבות יותר לנבואה

לבסוף, אנו חוקרים כיצד מסגור האורים והתומים במונחים קוונטיים מגדיר מחדש את הנבואה שלהם כתהליך פעיל ומשתתף – כזה שמעצב מחדש את הבנתנו לגבי הסוכנות האנושית בהתגלות האלוהית.

האורים והתומים נחשבים באופן מסורתי לצורת הנבואה הנמוכה ביותר מתחת לבת קול (“קול שמיימי”) ורוח הקודש (“רוח קדושה” או “תובנה אלוהית”). מה שעולה מהניתוח שלנו הוא שהאורים והתומים אינם הנמוכים ביותר אלא צורה שונה מאוד של נבואה. בעוד שנבואה אחרת היא פסיבית, כאשר הנביא פועל כמשדר פסיבי של המסר האלוהי, נבואת האורים והתומים היא תהליך פעיל, דינמי ואינטראקטיבי שבו הכהן הגדול, לאחר שקיבל את תשובתו באופן נבואי, מקריס את הריבוי האינסופי של פרשנויות אפשריות של אותיות מוארות על אבני החושן לכדי משפט המאמת את ההתגלות הנבואית האישית שלו.

יתר על כן, בניתוח שלנו, הכהן הגדול מתעלה מהתפקיד המשני של מפרש פסיבי של המסר האלוהי המוצג על אבני החושן המהבהבות למעמד נעלה של נביא הממלא תפקיד מוביל, אשר קיבל את התשובה לשאלתו ישירות מאלוהים בצורת נבואה אישית שיש לאמת על ידי התצוגה הציבורית של אבני החושן המוארות.

הבנה כזו מעודדת חקירה נוספת של האופן שבו סוכנות אנושית, משמעת רוחנית ועומק פרשני יכולים להשפיע על המסר הנבואי, במקביל להשפעת הצופה הקוונטי על המציאות.

מסקנה

האורים והתומים מדגימים מודל ייחודי של אינטראקציה אלוהית-אנושית, המומחש בצורה חיה באמצעות המטאפורה המכנית הקוונטית של קריסת פונקציית הגל. בדיוק כפי שהמציאות הקוונטית מתגלה כאשר היא נצפית, כך ההתגלות הנבואית של האורים והתומים מתגלה בבירור דרך האינטראקציה בין התודעה בהשראה אלוהית של הכהן הגדול והחושן. ההקבלות בין האורים והתומים, קריעת ים סוף, ובריאת העולם מעלות את חשיבותם מאורקל מסתורי למודל עמוק של הבריאה והקיום המתמשך של היקום.

למסגור מחדש זה יש השלכות תיאולוגיות משמעותיות. במקום להבין את האורים והתומים ככלים פשוטים לחיזוי – אובייקטים המעבירים באופן פסיבי מסרים אלוהיים – אנו מכירים בהם כעת כמרכיבים בתהליך פעיל ומשתתף. הכהן הגדול אינו רק מקבל מסרים; הוא משתתף ביצירתם באמצעות תודעתו והשראתו האלוהית. מודל זה מהדהד עם המושג הקבלי של שותפות אנושית בבריאה מתמשכת (שותפות בבריאה) ומרמז שנבואת האורים והתומים אינה שידור חד-כיווני אלא התהוות שיתופית.

הטבע הכפול של האורים והתומים – הן כ”אורות” והן כ”שלמויות” – מקבל משמעות עמוקה יותר בפרשנות זו. ה”אורות” (אורים) מייצגים את ההארה של אפשרויות מרובות, הסופרפוזיציה הקוונטית של משמעויות פוטנציאליות, בעוד ש”שלמויות” (תומים) מציינות את ההשלמה או המימוש של מסר ספציפי אחד דרך תודעתו המוארת של הכהן הגדול. כפילות זו משקפת את הדואליות היסודית לפיזיקה קוונטית, שבה המציאות מציגה סופרפוזיציה של מצבים (אפשרויות מרובות) ותכונות קונקרטיות (ממשויות ספציפיות) בהתאם לאופן שבו היא נצפית.

מודל זה מציע גם פרספקטיבה חדשה על התפתחות המחשבה המיסטית היהודית. שמות האל הקשורים לאורים ותומים – שם בן 42 האותיות ושם בן 72 האותיות – מופיעים לאורך המסורת היהודית ברגעי טרנספורמציה והתגלות. נוכחותם הן בסיפורי הבריאה והן בקריעת ים סוף מרמזת על מנגנון אלוהי עקבי להבאת מציאויות פוטנציאליות לידי קיום מוחשי. השימוש של הכהן הגדול באותם שמות באורים ותומים מקשר את הפונקציה האורקולרית המיוחדת הזו לתהליכים הקוסמיים המקיימים את הקיום עצמו.

יתר על כן, פרשנות זו מזמינה אותנו לשקול מחדש את טבע הסוכנות האנושית ביחס להתגלות האלוהית. אם הכהן הגדול משתתף באופן פעיל בהתגלות הנבואה דרך האורים והתומים, במקום לקבל אותה באופן פסיבי, הדבר מרמז על תפיסה מעצימה יותר של התודעה האנושית בדיאלוג עם האלוהי. הצופים המשתתפים במכניקה קוונטית אינם רק עדים למציאות; הם שותפים ליצירתה. באופן דומה, הכהן הגדול אינו רק עד למסרים אלוהיים; הוא משתתף בהתהוותם לצורה הניתנת לתקשורת.

במונחים מעשיים, הבנה זו עשויה להציע תובנה לצורות אחרות של תקשורת אלוהית-אנושית במסורת היהודית. תפילה, לימוד תורה ומדיטציה מיסטית יכולים להיות מובנים לא רק כניסיונות אנושיים להתחבר לאלוהות מרוחקת, אלא כתהליכים משתתפים המעורבים באופן פעיל עם הנוכחות האלוהית (שכינה) בדרכים ה”מקריסות” מציאויות רוחניות פוטנציאליות לחוויה מוחשית.

מיזוג זה של מסורת מיסטית עתיקה עם תורת הקוונטים המודרנית מעשיר את הבנתנו בנבואה, ומזמין התבוננות עמוקה יותר בקשר העמוק בין האנושות לאלוהות. הוא מרמז שהתודעה עצמה – במיוחד תודעה המכוונת כלפי האלוהי – משחקת תפקיד יסודי באופן שבו המציאות הרוחנית מתגלה בעולמנו. מורשת האורים והתומים, למרות שאינם קיימים עוד פיזית, ממשיכה לחיות במודל עמוק זה של התגלות משתתפת, ומציעה תבנית להבנת שיתוף הפעולה המתמשך בין התודעה האנושית והנוכחות האלוהית בהבאת העולם לידי קיום מתמשך.

הערות שוליים

[i] לאחר אמירת שם זה, מסיימים ב”בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”.

[ii] למרות שהוא מכונה לעתים קרובות שם בן 72 אותיות, למעשה מדובר בשבעים ושניים שמות בני שלוש אותיות.

מקורות

[1] המילה העברית “אורים” היא צורת הרבים של המילה “אור“. לכן, אורים מתורגם כ”אורות”. “תומים” נגזר מהשורש ת.מ.ם (ת-מ-ם) שמשמעותו “תמים” או “שלם”. מכאן התרגום המקובל לאנגלית כאורות ושלמויות או אורות ואמת. התרגום האחרון התפרסם בצורתו הלטינית, Lux et Veritas, כסיסמה על סמל אוניברסיטת ייל ואוניברסיטאות אחרות.

[2] רבי מנחם רקנאטי (המאות ה-13-14), פירוש התורה לשמות כח:ל. רקנאטי דן במסורות קבליות הנוגעות לאותיות ולשמות שהונחו בחושן. הוא מציין שהאורים ותומים לא כללו שם אלוהי אחד, אלא שילוב של השמות ה”גדולים”, כולל השמות בני 42 ו-72 האותיות. בפירושו לשמות כח:ל, רבי יעקב בן אשר (בערך 1270-1340), הידוע כבעל הטורים, מהדהד את התורות הקבליות המוקדמות (למשל, רמב”ן, רקנאטי) שהאורים ותומים כללו שמות אלוהיים מיוחדים שהונחו בתוך החושן. פרשנים מאוחרים רבים מצטטים את בעל הטורים כמאשר את הדעה ששם בן 42 האותיות (“אנא בכח“) והשם עין בית (72) מקריעת ים סוף (שמות יד:יט-כא) היו חיוניים לאופן שבו החושן יכול היה “להאיר” (אוּרִים) ו”להשלים” (תֻּמִּים) את המסרים הנבואיים. ספר הרקנאטי מצוטט לעתים קרובות על ידי מקובלים מאוחרים יותר, למשל, רבי משה קורדובירו (רמ”ק), רבי שלמה אלקבץ, ואחרים מחוג צפת במאה ה-16, המצטטים או מרחיבים את הקשר שיצר רקנאטי בין שני השמות העיקריים לאורים ותומים.

[3] רבינו בחיי בן אשר (המאות ה-13-14), פירוש התורה לשמות כח:ל. רבינו בחיי (תלמיד הרשב”א ומושפע מהרמב”ן) מסתמך גם הוא על תורות מיסטיות ומציין שהיו שמות מרובים – שם בן 42 האותיות היה אחד מהם ו-72 השמות בני שלוש אותיות (מהפסוקים בשמות יד:יט-כא) היו אחר – שהונחו בתוך קיפול החושן.

[4] רבי שמואל ויטאל (המאה ה-17), בנו של ר’ חיים ויטאל, שערך וארגן חלק גדול מרשימות אביו, מתייחס גם הוא לרעיון שהחושן הכיל צירוף של “השמות האלוהיים העיקריים”, ביניהם השמות בני 42 ו-72 האותיות. תורות אלו מופיעות בהדפסות מסוימות של שער הפסוקים או ספר הליקוטים, שם מבוארים הפסוקים על החושן על פי תורת האר”י. רבי שלום שרעבי (הרש”ש, נפטר 1777) ואחרים שחיברו הגהות או פירושים על כתבי האר”י המשיכו להעביר את הרעיון שהאורים ותומים היו קשורים באופן בלתי נפרד לשני השמות הגדולים הללו. בעוד שהם לא תמיד מכנים אותם כ”42″ ו”72″ בפשט הטקסט, הערות שוליים ופרשנויות מאוחרות מבהירות את הקשר.

[5] רבי ישעיה הורוביץ (ראשית המאה ה-17). השל”ה חוזר על קשר זה בין שם בן 42 האותיות, שם בן 72 האותיות, והפונקציה המיסטית של כתובות החושן.

[6] לדיונים מקיפים בשמות בני 42 ו-72 האותיות בהקשר מעשי-מיסטי (קבלי) ראה קב הישר, שנכתב על ידי רבי צבי הירש קיידנובר (נפטר 1712).

[7] רמב”ם, משנה תורה, הלכות כלי המקדש, פרק י, הלכות ז-יא.

[8] מדרש תנחומא, בשלח, פרק. 10.

[9] זוהר פרשת בשלח, כרך ב, נא:ב-נב:א.

[10] אלכסנדר פולטורק, “קריסה והתגלות“, QuantumTorah.com, 29 בינואר 2021, (https://quantumtorah.com/collapse-and-revelation/).

[11] מדרש תנחומא, בשלח י.

[12] זוהר, בשלח, ב:נא:ב.

[13] כתבי האריז”ל, שער הפסוקים, פרשת בשלח.

[14] בני יששכר, מאמרי ניסן, מאמר ח:ד.

[15] רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו”ר הזקן), תורה אור, פרשת בשלח.

[16] רבי לוי יצחק מברדיצ’ב, קדושת לוי, פרשת בשלח.

[17] אלכסנדר פולטורק, “לקראת יישוב הגילים המקראיים והקוסמולוגיים של היקום”, הוצג בכנס מיאמי השלישי הבינלאומי לתורה ומדע בדצמבר 1999 ופורסם ב-ב’אור התורה, 13 (2002) עמ’ 19. ראה גם באינטרנט ב-https://quantumtorah.com/towards-reconciliation-of-biblical-and-cosmological-ages-of-the-universe/.

[18] זוהר, פנחס ב:רלד:ב.

[19] רבי מנחם מנדל שניאורסון, ליקוטי שיחות, כרך 28, עמוד 63.

הנה מילון מקיף למאמרך, תצווה – קריסת פונקציית הגל של אורים ותומים, המכסה מונחים טכניים, מיסטיים, פילוסופיים ותיאולוגיים:

מילון מונחים

שם בן 42 אותיות (אנא בכח)
שם אלוהי מיסטי המורכב מ-42 אותיות, מסודר מתפילה בת שבע שורות עם שש מילים בכל אחת. הוא מקושר למעבר והתעלות רוחנית, ונחשב לערוץ לאנרגיה אלוהית במסורת הקבלית.

שם ה’ בן 72
סדרה של 72 שמות אלוהיים בני שלוש אותיות הנגזרים משמות יד:יט-כא באמצעות סידור אותיות מיוחד. על פי הקבלה והזוהר, שם זה שימש לקריעת ים סוף והיה מעורב בבריאה.

עלמא דאתכסיא / עלמא דאתגליא
מונחים ארמיים שמשמעותם “עולם נסתר” ו”עולם נגלה” בהתאמה. משמשים בקבלת האר”י לתיאור המעבר המטאפיזי בין אנרגיה אלוהית נסתרת להתגלותה.

חושן (חושן המשפט)
התכשיט הקדוש שנשא הכהן הגדול המכיל שתים עשרה אבנים עם שמות שבטי ישראל חקוקים עליהן. הוא הכיל את האורים והתומים ושימש להנחיה נבואית.

פרשנות קופנהגן
פרשנות יסודית של מכניקת הקוונטים המציעה שמערכות קוונטיות קיימות בסופרפוזיציה עד שמדידה גורמת לקריסת פונקציית הגל לתוצאה בודדת.

קריסת פונקציית הגל
מושג במכניקת הקוונטים שבו מערכת עוברת מסופרפוזיציה של מצבים למצב מוגדר יחיד בעת תצפית או מדידה.

שמות קדושים
שמות קדושים של ה’ המשמשים במסורות המיסטיות היהודיות. במאמר, ניתן דגש מיוחד לשמות בני 42 ו-72 האותיות כמכשירים בנבואה ובבריאה.

אתערותא דלעילא / אתערותא דלתתא
מונחים קבליים שמשמעותם “התעוררות מלמעלה” ו”התעוררות מלמטה”, המתארים את היחס ההדדי בין יוזמה אלוהית ומאמץ רוחני אנושי.

כהן גדול
הפקיד הדתי הבכיר ביותר בישראל העתיקה, שלבש את החושן ותקשר עם ה’ דרך האורים והתומים.

מילוי (הרחבת אותיות)
טכניקה קבלית שבה האותיות של מילה מורחבות לצורתן המילאה המלאה, מגדילה את המורכבות המספרית והסמלית שלהן.

פרצוף / פרצופים
מונח קבלי לדמויות אלוהיות או תצורות של ספירות. לאה ורחל הן פרצופים המקושרים למודליות רוחנית שונה.

דיאדה נבואית
מונח המשמש במאמר לתיאור היחס השיתופי בין הכהן הגדול והאורים ותומים בהתגלות הנבואה.

סופרפוזיציה קוונטית
העיקרון בתורת הקוונטים שלפיו מערכת יכולה להתקיים במספר מצבים בו-זמנית עד למדידה.

רוח הקודש
צורה נמוכה יותר של תקשורת אלוהית מנבואה מלאה, המתייחסת לתובנה רוחנית מוארת המוענקת לאדם ראוי.

שם המפורש
“השם המפורש” של ה’, מובן באופן מסורתי כמתייחס לטטרגרמטון (י-ה-ו-ה) או לשמות קדושים ספציפיים אחרים.

טטרגרמטון (י-ה-ו-ה)
השם בן ארבע האותיות הבלתי ניתן לביטוי של אלוהים בעברית. זהו הייצוג הקדוש ביותר של האלוהות במסורת היהודית.

תומים
מהעברית “תֻּמִּים” שפירושו “שלמויות” או “השלמות”. מתייחס לתפקיד הפרשני של הכהן הגדול בפענוח מסרים אלוהיים.

אורים
מהעברית “אוּרִים” שפירושו “אורות”. מתייחס לרכיב ההתגלות הזוהר של המערכת הנבואית המוטמעת בחושן הכהן הגדול.

אורים ותומים
מערכת קדושה של תקשורת אלוהית שהשתמש בה הכהן הגדול, הכוללת אותיות מוארות על חושן ושימוש פרשני בשמות קדושים.

פרשנות פון נוימן-ויגנר
תיאוריה במכניקת הקוונטים המציעה כי תצפית מודעת הכרחית לקריסת פונקציית הגל למצב מוגדר.

פונקציית גל
ייצוג מתמטי בפיזיקה קוונטית המתאר את כל המצבים האפשריים של מערכת. קריסת פונקציית הגל הופכת פוטנציאל למציאות.

זוהר
הטקסט היסודי של הקבלה, שנכתב בארמית ועברית, ומיוחס לרבי שמעון בר יוחאי. מציע פרשנות מיסטית לתורה.

© 2025 אלכסנדר פולטורק. כל הזכויות שמורות.