הגיות על מעשה מרכבה – III
זהו הפרק השלישי בסדרת הפוסטים הקשורים לנבואת יחזקאל, מעשה מרכבה, “עשיית המרכבה”. למידע רקע, הקורא מופנה לפוסטים הקודמים שלי, “מרחב – בין עתיד ועבר” ו”מרחב יחסי“.
כפי שכתבתי בפוסט הראשון, “מרחב – בין עתיד ועבר“, הספירות מסתדרות מול ארבע אותיות השם המפורש, י-ה-ו-ה, כדלקמן:
| יוד | י | חכמה, אבא |
| הא | ה | בינה, אמא |
| ואו | ו | שש ספירות תחתונות (ז”א) |
| הא | ה | מלכות |
שתי האותיות הראשונות של השם המפורש של הקב”ה, י-ה-ו-ה – הוי”ה, או השם בן ארבע אותיות – הן י “יוד” (לעיתים מתועתק כ”יוד”) ו-ה “הא” (לעיתים מתועתק כ”היי” או “הי”). במהלך קריאת נבואת יחזקאל מעשה מרכבה בשבועות, הבנתי לפתע ששתי האותיות הללו מייצגות את קריסת פונקציית הגל.
הקבלה מלמדת שהאות הא הראשונה של השם המפורש מתאימה לספירת בינה (הבנה). היא מזוהה גם עם פרצוף אמא (“אם”), כפי שאחד הספרים העתיקים ביותר של הקבלה, ספר בהיר, קובע: “כי לבינה תקרא אם”. אני טוען שהאות הא הראשונה מסמלת את פונקציית הגל הקוונטית-מכנית.
פונקציית הגל מתארת את כל התוצאות האפשריות, את כל המצבים האפשריים של המערכת. היא “בהריון” עם אפשרויות. רק אחת מהאפשרויות הללו תתממש על ידי מדידה. ה”לידה” של המצב היחיד נקראת קריסת פונקציית הגל. פרצוף אמא (אם) גם “בהריון” ויולדת ספירות תחתונות, תולדות, “צאצאים”. פונקציית הגל נותנת לנו הסתברויות למציאת כל מצב במדידה. בינה (הבנה), הספירה הדומיננטית של אמא, היא גם מכוונת ומחושבת. בינה היא הבנה דדוקטיבית המתפתחת בשיטתיות מהצעה אחת לבאה על פי כללי ההיגיון. פונקציית הגל היא גם דטרמיניסטית המתפתחת מרגע אחד לבא, על פי משוואת שרדינגר.
פונקציית הגל היא… ובכן, גל. גלים יוצרים עיגולים קונצנטריים:
הבה נבודד רבע מהתמונה למעלה ונסתכל עליה בעיון:
האם אתם מזהים את הצורה הזו? אם לא, השוו אותה עם האות הא בכתב יד:
עכשיו אתם רואים את זה? האות הא מתארת את הגל!
חכמה היא חוכמה. היא מיוצגת בשם המפורש על ידי האות “יוד”. אני טוען שיוד מסמלת את קריסת פונקציית הגל. אכן, חכמה היא תובנה ברורה וחד-משמעית. קריסת פונקציית הגל גם מסירה את העמימות הטמונה בפונקציית הגל וחושפת מצב ברור של המערכת. חכמה היא הבזק תובנה מיידי. קריסת פונקציית הגל היא גם מיידית. התובנה באה מאין, מהאין (שכן הספירה היחידה מעל חכמה היא כתר, המסמלת את האין).
“וחכמה מאין תמצא” (איוב כח:יב)
(ראה גם זוהר ב, קכא ע”א וג, רצ ע”א.) כך גם קריסת פונקציית הגל באה מאין, באופן אד-הוק, שכן היא אינה נובעת ממשוואת שרדינגר. המשורר אמר,
“כולם בחכמה עשית” (תהלים קד:כד)
קריסת פונקציית הגל גם יוצרת מציאות מוחשית מתוך התפלגות מטושטשת של הסתברויות. הפסוק הראשון של התורה:
“בראשית ברא [אלהים] את השמים ואת הארץ” (בראשית א:א)
מתורגם בתרגום יונתן כ”בחכמה ברא [אלהים]…”. לכן, גם חכמה וגם קריסת פונקציית הגל מסמלות את תהליך הבריאה.
חכמה היא הספירה הדומיננטית של פרצוף אבא (“אב”). אכן, היוד של השם המפורש מזוהה עם אבא. ספרי הקבלה והחסידות קובעים שטיפת הזרע הבאה מהאב מזוהה עם חכמה (ראה, למשל, תניא, פרק ב). טיפה זרעית זו מרכזת את כל הפוטנציאל הגנטי לטיפה אחת, נקודה מהותית.
בזוהר, חכמה נתפסת כנקודה הקדמונית. בשם בן ארבע האותיות של הקב”ה, השם המפורש, חכמה מזוהה עם האות הראשונה, י “יוד”. בעיקרו של דבר, יוד היא נקודה, נקודה ללא ממדים. זהו ייצוג גרפי של קריסת פונקציית הגל, שקרסה את ענן ההסתברויות לנקודה אחת במרחב הילברט.
הנה יש לנו את זה: שתי האותיות הראשונות של הוי”ה י “יוד” ו-ה “הא” מסמלות את הקריסה (י) של פונקציית הגל (ה).
קיבלתי את התובנה הזו (חכמה) והבנה (בינה) תוך כדי הרהור במשמעות ארבעת הפנים של החיות, הישויות המלאכיות בחזון יחזקאל.