בפרשת ויחי, יעקב מכנס את ילדיו כדי לגלות להם את “קץ הימים“. רש”י מסביר שכוונתו של יעקב הייתה לגלות את מועד בואו של משיח.
יעקב קרא לבניו ואמר, “התאספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים” (בראשית מ”ט:א). אולם, הוא ממשיך להוכיח את בניו מבלי לגלות להם את הקץ – אחרית הימים. רש”י אומר שיעקב הביט אל העתיד וראה את בניו בגלות לזמן רב. רש”י אומר שהמילה “קץ” – שנכתבת בעברית קו”ף-צדי”ק – בגימטריה שווה 190. (קו”ף=100, צדי”ק=90. 100+90=190). יעקב הביט 190 שנים לעתיד וראה את בניו עדיין משועבדים במצרים. הוא נעשה מדוכא והשכינה הסתלקה ממנו. כתוצאה מכך, הוא איבד את רוח הקודש שלו ולא היה מסוגל לגלות את קץ הימים.
רבי שמשון מאוסטרופולי (שמשון בן פסח מאוסטרופולי), מקובל וצדיק ידוע מהמאה ה-17 שחי לפני הבעל שם טוב, נתן תובנה מדהימה לסיפור זה. הוא מסביר כך: כאשר האחים החליטו להרוג את יוסף, זה לא היה מעשה של קנאה גרידא. הם באמת חשבו שיוסף חייב מיתה. כדי לגזור על יוסף מוות, הם כינסו בית דין. אולם, הם נזקקו למניין של עשרה – מניין – שחסר להם. נזכור שמתוך שנים עשר האחים, יוסף היה הנאשם ולא היה חלק מבית הדין; בנימין היה עדיין צעיר ונשאר עם אביו, יעקב; וראובן הלך לרעות את הצאן, מה שהשאיר רק תשעה אחים. כדי להשלים את המניין הנדרש של עשרה, צירפו תשעת האחים את השכינה להשלמת המניין. במעשה זה, הם גרמו לפגם (בעברית פגם) באחד משמות ה’ – אהי”ה. שם מסתורי זה מופיע בתורה בסיפור הסנה הבוער. כאשר משה שואל את ה’ מה יאמר לבני ישראל במצרים – מי הוא זה ששלח אותו לגאול אותם – ה’ עונה לו, “אהיה אשר אהיה“. המילה “אהיה” (מבוטאת “אקיה” ומתורגמת כ”אהיה”) היא אחד משמות ה’ המתייחס לספירת הכתר. בשם זה גרמו האחים לפגם (שמנע את זרימת השפע האלוקי לעולם) על ידי גרירת השכינה לתוך תכניתם הרצחנית. יעקב לא היה מודע לאירוע זה.
המדרש אומר שכאשר יעקב החל להוכיח את בניו, כדי להבטיח לאביהם את נאמנותם לאמונתו, הם ענו לו “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” – התפילה היהודית המפורסמת, שמע ישראל. רבי שמשון מאוסטרופולי מציע פירוש נסתר למדרש זה. לפי דבריו, בני יעקב הבינו מה קורה; מדוע אביהם איבד את חזונו הנבואי. גם הם היו נביאים והם הביטו לעתיד וראו שבעוד 190 שנה ילדיהם עדיין יהיו עבדים במצרים. הם גם הבינו שחישובו של יעקב היה שגוי, כי הוא לא ידע את כל העובדות, שכן יעקב לא ידע שגלות מצרים נגרמה ממכירת יוסף על ידי אחיו והתארכה עוד יותר בגלל הפגם בשם האלוקי שנגרם על ידי האחים. אז ילדי יעקב ניסו לרמוז לו: “שמע, אבינו ישראל (שהיה שמו השני של יעקב), אינך יודע שמכרנו את יוסף למצרים ובכך גרמנו לפגם בשם הקדוש אהי”ה.” הם אמרו לו, “ה’ אחד!” רומזים שאם תוסיף את השם האחד שנעשה בו שימוש לרעה על ידם, תדע מתי יתכפר חטאם ויגיע זמן הגאולה. אכן, מסביר רבי שמשון מאוסטרופולי, אם תוסיף את הגימטריה של אהי”ה ל-190 (הערך המספרי של קץ), תקבל 211:
אלף = 1 + ה = 5 + יוד = 10 + ה = 5 = אהיה 21 + קץ = 190 = 211למעשה, בני ישראל שהו במצרים בדיוק 210 שנים, ובשנה ה-211 מירידת משפחת יעקב למצרים, נגאלו בני ישראל. עד כאן מדברי רבי שמשון מאוסטרופולי.
יש בעיה קלה בפירושו של רש”י, עם זאת. רש”י מתחיל באמירה שיעקב רצה לגלות לילדיו את זמן בואו של המשיח. אחר כך, אומר רש”י, יעקב הביט 190 שנים קדימה וראה את היהודים עדיין במצרים. גלות מצרים לא הייתה הגלות האחרונה; היא הייתה הראשונה. אם יעקב רצה לגלות את קץ הימים – ביאת המשיח – מדוע הסתכל רק 190 שנים קדימה אל גלות מצרים? נראה שרש”י עובר פתאום מדיבור על קץ הימים האולטימטיבי לסוף גלות מצרים. אם נקבל את הפירוש הראשון של רש”י כפשוטו, עלינו לדבר על קץ הימים האולטימטיבי – זמן המשיח.
בקבלה, הכל נתפס מנקודת המבט של עשר ספירות – התבנית היסודית של הבריאה. בעולם הראשון שנברא – עולם התוהו – הספירות התקיימו בנפרד, בפני עצמן, מה שבסופו של דבר גרם לשבירתן – תורה בקבלת האר”י, הידועה כשבירת הכלים. בעולם המתהווה של התיקון, יש התכללות של הספירות – כל ספירה כוללת את כל האחרות – מה שמאפשר לספירות לעמוד באור האלוקי מבלי להישבר. כך, עשר הספירות – כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות – מתחלקות עוד יותר כחכמה של כתר, בינה של כתר, וכו’, המסתכמות ב-100 צירופים (10 × 10). במילים אחרות, כל ספירה מורכבת מעשר ספירות. זהו מושג של דמיון עצמי, שעליו מבוססת הגיאומטריה הפרקטלית. לכן, בקבלה, כל מושג נתפס כמגיע לפוטנציאל המלא שלו כאשר ערכו המספרי מוכפל בעשר.
הבה נעקוב אחר הגיון זה ונראה לאן הוא מוביל אותנו. הגימטריה של המילה “קץ” היא 190. לפי רש”י, זה היה אמור להיות סוף גלות מצרים, אלמלא 21 השנים הנוספות שהחמיץ יעקב בחישובו. אם יעקב, עם זאת, עמד לגלות את קץ הימים האולטימטיבי, הוא היה צריך להביט לא רק 190 שנים לעתיד, אלא פי עשרה מאותו מספר – 1,900 שנים מתחילת הגלות האחרונה. גלות זו החלה עם חורבן בית המקדש על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה. הוסף 1,900 ל-70 ותקבל את שנת 1970.
“אבל שום דבר לא קרה באותה שנה!” אתם עשויים לומר. לא בדיוק. בשנת 1943, הרבי הקודם מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסון, הכריז על בואו הקרוב של המשיח בקריאה, “לאלתר לתשובה, לאלתר לגאולה!” באותה שנה, הוא הורה על כתיבת ספר תורה לקבלת פני משיח. לצערנו, ספר התורה לא הושלם באותה עת. בשנת 1970, הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מ. שניאורסון, הורה פתאום להשלים את ספר התורה של משיח. זה היה עוד צעד לקראת הגאולה השלמה.
הבה נזכור עתה את התובנה של רבי שמשון מאוסטרופולי שיעקב החמיץ 21 שנים בחישובו בגלל הפגם בשם האלוקי אהיה. הבה נוסיף עתה 21 שנים לשנת 1970. אנו מגיעים כעת לשנת 1991. על סמך חישוב זה, קיוויתי שמשיח יבוא בשנת 1991. לצערי, זה לא קרה. משהו חשוב מאוד, עם זאת, כן קרה. באותה שנה, בעקבות האירועים המופלאים של התמוטטות ברית המועצות (ברוסית, ראשי התיבות של ברית המועצות הם סס”סר; כתוב באותיות עבריות – סמ”ך-סמ”ך-סמ”ך-רי”ש – יש לו אותה גימטריה, 380, כמו מצרים!), הכריז הרבי מליובאוויטש, “הגיע זמן גאולתכם!”
המשך יבוא, בעזרת ה’, בשבוע הבא.
