כי תבוא
והיה כי יביאך ה’ אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל. (דברים יא:כט)
אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים בעברכם את הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן. ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי. וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם. ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה’ מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן. (דברים כז:יב-טו)
בפרשת התורה של היום, כי תבוא, משה נותן הוראות לביצוע הציווי שכבר ניתן קודם לכן בפרשת התורה ראה. הוא מורה לעמו, עם חציית הירדן, להציב שישה שבטים על הר גרזים לברך ושישה שבטים על הר עיבל לקלל. מה שבא אחר כך הן קללות על עבודה זרה וחטאים אחרים של חוסר מוסר וחוסר צדק. אבל איפה הברכות? הן נראות נעדרות באופן בולט.[1] רש”י (מצטט את הגמרא בסוטה לב ע”א) אומר שאמנם הברכות אינן כתובות במפורש, כל קללה הייתה קדומה בברכה, שהייתה ההפך של הקללה הבאה. לדוגמה, הברכה הראשונה הייתה, “ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה”, ואחריה הקללה, “ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה”, וכו’.
עם זאת, רבנים עדיין ראו שאלה נותרת – מדוע הברכות אינן כתובות במפורש? מהר”ל שואל את השאלה הזו בדיוק, “אם תאמר, ‘מדוע הקללות כתובות בפסוק? להיפך – הברכות צריכות להיות כתובות!'”[2] במקום אחר, מהר”ל עונה שכעת שהקללות נאמרות במפורש, אנו מבינים שהברכות בוודאי נאמרו במפורש, שכן הפסוק אומר “את הברכה ואת הקללה”, מציב את הברכה ראשונה.[3]
אני מוצא הקבלה מעניינת עם גישה זו בתופעה קוונטית הקשורה למוליכים למחצה.
מבחינת מוליכות חשמלית, ישנם שלושה סוגי חומרים: מוליכים המוליכים זרם חשמלי, מבודדים שאינם מוליכים חשמל, ומוליכים למחצה שנמצאים באמצע – בנסיבות מסוימות, הם יכולים להוליך זרמים קטנים.
כפי שחלקכם אולי זוכרים מפיזיקה בתיכון, הזרם החשמלי הוא זרימה מסודרת של אלקטרונים. מוליכים מסוגלים להוליך חשמל בקלות וביעילות, מכיוון שיש להם הרבה אלקטרונים חופשיים. כאשר מופעל שדה אלקטרומגנטי, האלקטרונים החופשיים הללו הופכים לנהר הזורם בכיוון אחד, נושא את המטען החשמלי. במבודדים, אין אלקטרונים חופשיים – כל האלקטרונים נעולים במקומם באטומי המבודד – לכן, הם אינם מוליכים זרם חשמלי. מוליכים למחצה נמצאים באמצע.[4] אף על פי שאין להם אלקטרונים חופשיים, אפילו שדה אלקטרומגנטי חלש יכול לדחוף כמה אלקטרונים ממקומם באטומים ויוצר זרם קטן.
מה שמעניין במוליכים למחצה הוא שכאשר אלקטרונים נדחפים ממקומם ב(רצועת הערכיות של) האטום, הם משאירים חור. עם זאת, החור הזה אינו רק חור פשוט אלא הרבה יותר מזה. “חור” בדרך כלל אומר רק היעדר של משהו. חור שנותר על ידי אלקטרון אינו רק היעדר של האלקטרון, זהו ישות שרוכשת תכונות של חלקיק ומתנהגת כמוהו. חור הופך לנושא מטען חשמלי – במיוחד מטען חיובי – זהה בגודלו אך הפוך בקוטביות למטען האלקטרון.[5] הדבר המדהים בחורי מוליכים למחצה הוא שהם מתנהגים כמו חלקיקים בעצמם, מסוגלים לנוע, לרכוש אנרגיה ולהתנגש עם אלקטרונים. יתרה מזאת, יש להם תכונות של חלקיק – מסה אפקטיבית, מטען ואנרגיה, למרות שאין שם כלום מלבד הריק. הודות לתכונות אלה, חורים נקראים קוואזי-חלקיקים. וכמובן, לכל קוואזי-חלקיק כזה יש פונקציות גל הקשורות אליו.
בחזרה לפרשת התורה שלנו, יש לנו את ההוראות שניתנו על ידי משה שגם ברכות וגם קללות ייאמרו. עם זאת רק קללות מפורטות במפורש בתורה. איך אנחנו יודעים שהברכות נאמרו ראשונות? קללה עשויה להיראות כהפך של ברכה, או ריק בברכה אם תרצו. אכן, כל אלה שאינם עובדים פסלים ומסכות מבורכים. עם זאת, אותם מעטים שכן עובדים פסלים ומסכות מוחרגים מהברכה – הם מקוללים. קללה, לכן, עשויה להיראות בהקבלה זו כ”חור” שנוצר על ידי הדרה מהברכה. קללה היא הצד השני של ברכה. בדיוק כמו עם אלקטרונים וחורים במוליכים למחצה שיש להם מטען חשמלי הפוך, לברכה ולקללה יש “מטען רוחני” הפוך. בדיוק כמו עם מוליכים למחצה, אלקטרונים וחורים יעילים באותה מידה בהולכת חשמל (אם כי לקטבים הפוכים), ברכה וקללה יעילות באותה מידה (אם כי למטרות הפוכות). מכיוון שהחור, בהגדרה, הוא ריק בברכה (בדיוק כמו במוליכים למחצה, חור הוא ריק שנעשה על ידי אלקטרון חסר ברצועת הערכיות של האטום), בראותנו את הריקים, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהברכות באו ראשונות.
יש לציין, אנו מוצאים מושג דומה בספרי, שם נאמר, “מן החיוב אני מבין את השלילה.”[6] מעניין למצוא הקבלה מבנית בין הרמנויטיקה מקראית קלאסית לתופעות קוונטיות בפיזיקה של מצב מוצק.
הערות שוליים
[1] על פי ספר יהושע (יהושע ח:ל-לה) והתלמוד (סוטה לב ע”א), הברכות גם הוכרזו במפורש. אז השאלה אינה, מדוע הברכות לא הוכרזו? הן הוכרזו! השאלה היא דווקא, מדוע הברכות אינן רשומות בתורה?
[2] רבי יהודה ליווא בן בצלאל (“מהר”ל,” 1526 – 1609), גור אריה פירוש על רש”י על דברים כז:יב.
[3] מהר”ל, גור אריה על דברים יא:כט.
[4] מבחינה טכנית, כל החומרים יכולים להפוך למוליך, בהינתן שדה אלקטרומגנטי חזק מספיק. ההתנגדות להולכת זרם חשמלי נקראת התנגדות סגולית וחומרים מסווגים על בסיס ערך ההתנגדות הסגולית שלהם. למוליכים יש התנגדות חשמלית סגולית נמוכה מאוד של 10-8 עד 10-4 Ωcm; למבודדים יש התנגדות סגולית גבוהה מאוד של 108 עד 1018 Ωcm; ולמוליכים למחצה יש התנגדות סגולית בין מוליכים למבודדים – 10-4 עד 108 Ωcm.
[5] ליתר דיוק, אלקטרונים מקיפים את הגרעין ויוצרים רצועות או קליפות המוגדרות על ידי רמות האנרגיה שלהם. כאשר אלקטרון עובר מרצועת הערכיות (הקליפה מחוץ לקליפות הסגורות) לרצועת ההולכה (הענן החיצוני, שממנו אלקטרונים בורחים בקלות רבה ביותר מהאטום), נוצר חור. במילים אחרות, חורים הם ריקים של אלקטרונים ברצועת הערכיות. לאלקטרונים יש מטען שלילי ולחורים יש מטען חיובי. כתוצאה מכך, אלקטרונים זורמים ממינוס לפלוס, וחורים זורמים מפלוס למינוס.
[6] ספרי על דברים יא:יח.
